איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' שמס(המנוח) ואח'

החלטה

המבקשת הגישה ביום 9.8.2011 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) מיום 3.7.2011 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעת המשיבים בערכאה דלמטה לפיצויים בעקבות מותו של התובע 1 בתאונת דרכים (להלן: "המנוח"), אשר היה מבוטח באותה עת אצל המשיבה "בפוליסת ביטוח תאונות אישיות", התקבלה, והמבקשת חויבה בתשלום פיצויים בסכום של 500,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן בתשלום הוצאות המשיבים בסכום של 170,000 ₪.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה על ידי איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), דהיינו עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים והוצאות המשפט שנפסקו למשיבים לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא - נדחתה.

בבקשתה שבפניי טוענת המבקשת כי "קיים סיכוי טוב" שערעורה יתקבל, בנסיבות בהן הוכח, בין היתר, כי המנוח שמצא את מותו בתאונה, נהג בשכרות כשבדמו נמצאה כמות אלכוהול בשיעור של כמעט פי שלושה מהשיעור המותר על פי דין. כמו כן, לטענתה, שגה בית משפט קמא בפרשנות סעיפי פוליסת הביטוח שהונפקה ע"י המבקשת, וכן שגה בקביעתו כי יש לפרש את הפוליסה כנגד המבקשת. עוד טוענת המבקשת כי יש ביכולתה לבסס את היעדר חבותה ותחולת חריגי הפוליסה על אירוע התאונה, דבר המוביל להעדרו של כיסוי ביטוחי.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי הנזק שייגרם לה אם לא יעוכב פסק הדין הוא בלתי הפיך, שכן במידה ויתקבל ערעורה של המבקשת, קיים חשש כי לא תוכל לגבות את כספה בחזרה.

לטענת המבקשת עיכוב ביצוע התשלום לא יגרום למשיבים כל נזק, היות והכספים המיועדים אינם לצורך עזרה מיידית לנפגע כגון הוצאות רפואיות, או עזרה במשק בית, שכן מדובר בפיצוי לעזבון המנוח.

מנגד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים, ולדידם יש לדחות את הבקשה מאחר והבקשה לא נתמכה בתצהיר ומאחר והמבקשת לא הצביעה על כל טעם עובדתי או ענייני, באשר להיעדר יכולת המשיבים בהשבת הסכום שנפסק.

עוד טוענים המשיבים כי בית משפט קמא ביסס קביעותיו על ממצאים עובדתיים ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, קל וחומר קביעות המבוססות על חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נחקר, בין היתר בכל הנוגע לנסיבות התאונה, ובכלל זה תנאי הכביש וכן הנקר בצמיג הקדמי השמאלי שהביאו למותו של המנוח.

הרקע הנורמטיבי:

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984).

על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט יימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו. לעניין זה נאמר, כי:

"...צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).

בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע, הם כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור, וכי יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל. כך נקבע בע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06) :

"...לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין. במסגרת שיקול הדעת, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. לעניין סיכויי הערעור, ברי כי בית המשפט בוחן בשלב זה את הסיכויים באופן לכאורי בלבד. לעניין מאזן הנוחות בוחן בית המשפט האם במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי, או למיצער קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמותו (רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002), וראו גם החלטתי בבש"פ 3215/06 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ תק-על 2006(2), 1201). עוד בוחן בית המשפט את הנזק אשר ייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, לעומת הנזק למשיב כתוצאה מעיכובו (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן, תק-על 2005(4), 2156)".

שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. לעניין זה נקבע בעע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167:

"...בשלב הראשון שוקל בית-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק-הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי-הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".

ובענייננו:

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

הערעור שהוגש ע"י המבקשת נסוב סביב קביעות עובדתיות שעליהן אין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב, הגם שסוגיית הפרשנות של סעיפי הפוליסה שהונפקה ע"י המבקשת, ניתנת לבחינה נוספת בערעור.

דא עקא, שגם כשאין לומר כי סיכויי הערעור קלושים כטענת המבקשת, לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן להיעתר לבקשה, ואבהיר;