איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מרעי

פסק דין

1.ביום 5.3.09 ארעה תאונת דרכים בצומת בנימינה, בה היו מעורבים רכבם של התובעים 2 ו- 3, מצד אחד, ורכבה של הנתבעת מן הצד האחר. רכבם של התובעים 2 ו- 3 היה מבוטח אותו מועד על ידי התובעת 1. בעקבות התאונה נגרמו נזקים לרכבם של התובעים, בגינם הוגשה התביעה בתיק דידן.

2.לטענת התובעים, האחריות לאירוע התאונה מוטלת על שכמה של הנתבעת, הואיל וזו חצתה את הצומת, כשהרמזור בכיוון נסיעתה מואר במופע אדום. בנסיבות, התפרצה למעשה הנתבעת לצומת ופגעה ברכב התובעים והסבה לו נזקים בגינם פיצתה התובעת 1 את מבוטחיה, התובעים 2 ו- 3 בסך 20,941 ₪ ובנוסף נשאה בשכ"ט השמאי בסך 450 ₪. בתביעתה המונחת בפניי, עתרה התובעת 1 לחייב את הנתבעת בסכומים אלה. התובעים 2 ו- 3 תבעו מצדם פיצוי בגין הנזקים העקיפים וההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה, ועיקרם ההשתתפות העצמית בה חויבו וכן ירידת הערך שנגרמה לרכב, ואשר בגינה לא פוצו. נזקיהם של התובעים 2 ו- 3 מסתכמים בסך 3,737 ₪.

3.הנתבעת מצדה טענה כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנהגת ברכב התובעים, היא התובעת מס' 2, אשר התפרצה לצומת בניגוד למופע אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתה.

4.במועד ההוכחות, הופיעו בפניי שתי הנהגות המעורבות, כשכל אחת מהן משליכה את האחריות לאירוע התאונה על רעותה.

בעדותה, סיפרה התובעת 2 כי היא עמדה ברמזור בנתיב המיועד לפניה שמאלה, והמתינה למופע ירוק. משהתחלף האור והיא פתחה בנסיעה, תוך פניה שמאלה לכיוון בנימינה, הגיחה לפתע הנתבעת מן הנתיב הנגדי, במסלול המיועד לנסיעה ישר, התפרצה לצומת ופגעה בדופן הימנית של רכב התובעת. לדברי התובעת, משמאלה של הנתבעת עמד רכב שהמשיך לעמוד כיוון שהאור ברמזור היה אדום, ורק הנתבעת התפרצה.

הנתבעת טענה מצדה כי בהגיעה לצומת היא עצרה את הרכב במופע אדום שהיה ברמזור. רק כעבור דקה התחלף האור לירוק שאז פתחה בנסיעה, אולם הבחינה במפתיע ברכב התובעים מגיח משמאל. לטענת הנתבעת ניסיונותיה לבלום את הרכב לא צלחו ועל כן לא עלה בידה למנוע את התאונה.

5.מטעם הנתבעת העיד מר חכם עמאש אשר נסע לדבריו מאחורי רכבה וראה את מהלך התאונה. לדבריו, הוא היה השלישי בטור שבראשו עמד רכב הנתבעת. לגרסתו, לאחר שהתחלף האור לירוק, פתחה הנתבעת בנסיעה שאז הגיח רכב התובעים וחסם את נתיב נסיעתה וגרם על ידי כך לאירוע התאונה. העד הוסיף כי הרכבים שהיו מאחורי הנתבעת הצליחו לסטות לצדדים ומנעו בכך תאונת שרשרת.

עד זה הוזמן על ידי ב"כ הנתבעת לישיבת ההוכחות הראשונה, אך לא הגיע לדיון, ועל כן נדרש צו הבאה כנגדו בכדי להביאו לעדות. גם בעדותו סיפר כי המשטרה יצרה עמו קשר במטרה לגבות הודעתו, אך הוא סרב להגיע כיוון שלא רצה שיטרידו אותו ויבזבזו את זמנו.

6.התובעים בקשו לערער על אמינותו של עד זה, מכמה טעמים. ראשית, הנתבעת מסרה בעדותה במשטרה כי אינה מכירה עדים שיכולים לתמוך בגרסתה. על כן, תמוה מניין לפתע הופיע העד מר עמאש. לעניין זה השיבה הנתבעת כי ימים אחדים לאחר האירוע הגיעה באקראי למוסך שבבעלותו של העד, ואז נודע לה לראשונה כי הלה היה מאחוריה בטור וראה את מהלך התאונה. עובדה זו נודעה לה לאחר שמסרה זה מכבר את הודעתה במשטרה ולכן נרשם מפיה כי אין לה עדים שראו את התאונה. למותר לציין כי העד עמאש אישר את גרסתה זו של הנתבעת לגבי המועד שבו נודע לה על כך שהוא היה בזירת האירוע במועד התאונה.

התובעים הוסיפו כי הימנעותו של העד מלמסור גרסתו למשטרה, והעדר כל תיעוד בתיק המשטרה לגבי היותו עד, מעוררים תהיות לגבי אמינות דבריו.

7.אולם אף אלמלא עדותו של אותו עד, לא מצאתי כל טעם להטות את כפות המאזניים לטובת גרסתם של התובעים. לא מצאתי סתירות או בקיעים של ממש בגרסת הנתבעת ולא התרשמתי כי גרסתה בשקר יסודה. מנגד, לא מצאתי יסוד לשלול כליל אף את גרסתה של התובעת 2. אלא שבמצב דברים זה, כאשר כפות המאזניים מעוינות, פועל הדבר לרעת התובעים. הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

אבן יסוד בשיטתנו המשפטית הנו הכלל לפיו נטל השכנוע במשפט האזרחי מוטל, למן תחילת ההליכים ועד סופם, בראש וראשונה על שכמי התובע.

ראו:1. דנ"א 1516/95 מרום נ' היעהמ"ש, תק-על 98(2), 1831.

2. ע"א 296/82 ד"ר נבנצאל נ' ניוקליאר, פד"י מ(3), 281.

3. ע"א 7303/01 עסאף נ' מ.מ.י , תק-על 2003(1), 2124.

נטל זה מחייב את התובע לשכנע את בית המשפט, על פי מאזן ההסתברות הנהוג במשפט האזרחי, כי הרים מעליו את נטל ההוכחה ועשה די כדי לפרוק מעל כתפיו את נטל השכנוע. לא עשה כן, נשאר ועומד הנטל כחרב לצווארו וככל שייכשל תדחה תביעתו. בהקשר זה נאמר על ידי בית המשפט העליון, כדלהלן (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64):

"... נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו - עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512)".

8.יתר על כן, לא שוכנעתי כי תוכנית הרמזורים שהוצגה מטעם התובעים, יש בה כדי לתמוך בגרסתם באופן כלשהו. הוצגה בפניי תוכנית חלקית, שאינה ניתנת לפיענוח, ולא מצאתי כי יש בה כדי להעיד על כך שהנתבעת היא זו שהתפרצה לצומת וגרמה לתאונה.