אייל הכרמל בע"מ נ' חברת עורכי דין ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

על פי טענות המשיבה בכתב התביעה, ביום 18.11.08 שכרה המשיבה את שירותי המבקשת מס' 1 (להלן – המבקשת) לביצוע הליך רישום המשיבה אצל רשם הקבלנים. תמורת השירות האמור שילמה המשיבה סך של 15,000 ₪ בשתי המחאות המשוכות לפקודת המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשים לא סיפקו לה את השירות ועל כן הגישה תביעה זו.

המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מכמה טעמים:

קיומה של תניית בוררות בהסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים.

היעדר עילה כנגד המבקשים 2-4.

העדר סמכות מקומית לבתי המשפט במחוז חיפה.

תניית בוררות

המבקשים מסתמכים על תניית הבוררות הקבועה בהסכם שנוסחה כדלקמן:

"הצדדים מסכימים כי כל חילוקי דעות ביניהם בקשר להסכם זה, למעט תביעה לתשלום שכ"ט שתוגש ע"י עוה"ד, יובאו להכרעת בורר, דן יחיד, שיקבע, בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, ע"י יו"ר מחוז ת"א של לשכת עוה"ד בישראל. תניה זו תהווה הסכם בוררות כמשמעו בחוק הבוררות"

המבקשים טוענים כי לאור תניית הבוררות האמורה, בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. מנגד, המשיבה טוענת כי תנייה זו לא הובאה לידיעתה וכי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד. על כך משיבים המבקשים כי אין מדובר בחוזה אחיד וכי תניית בוררות הוחרגה במפורש מרשימת התניות המקפחות בסעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.

לטעמי ניתן לראות את הסכם שכר הטרחה כחוזה אחיד וכי תניית הבוררות האמורה יוצרת חוסר איזון בין זכויות התביעה של הצדדים. ההסבר שסיפקה התובעת לעניין חוסר האיזון האמור הוא שתביעותיה לשכר טרחה הינן תביעות בסדר דין מקוצר ורק הן מוגשות לבית המשפט. מבחינת התביעה בתיק זה נראה כי גם תביעת ההשבה של המשיבה יכולה היתה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר, אולם אין חולק כי על פי תניית הבוררות האמורה לא יכולה המשיבה להגישה לבית המשפט.

על כן, ברור כי מדובר בתנייה בלתי מאוזנת.

על אף טענת המבקשים כי תניות בוררות מוחרגות במפורש בס' 4(8) לחוק החוזים האחידים, ניתן להכלילה בחזקת הקיפוח הקבועה בס' 4(9) לחוק החוזים האחידים המתייחסת במפורש לתניות שיפוט / בוררות בלתי מאוזנות. מה גם שגם אם תניית בוררות מוחרגת בס' 4 לחוק החוזים האחידים, עדיין רשאי מתקשר להוכיח כי בתנאי מקפח עסקינן. לעניין זה יש לציין כי ספק אם עלה בידי המשיבה להוכיח את הקיפוח הנטען ואולם ממילא אין צורך לקבוע מסמרות בעניין, שכן תניית הבוררות אינה מהווה עילה לסילוק על הסף.

לטענת המבקשים, תניית הבוררות מאיינת את סמכותו העניינית של בית המשפט ולא כך היא. תניית בוררות מאפשרת לצדדים להסכם הבוררות לפנות לבוררות במקום לפנות לבית המשפט המוסמך, אך אין היא משפיעה על סמכותו של בית המשפט ולכן אינה יכולה להוות עילה לסילוק על הסף. לכל היותר, יכולים המבקשים לעתור לעיכוב הדיון והעברתו לבוררות מכח סעיף 5 לחוק הבוררות ואז עליהם להראות כי עמדו בתנאים הקבועים בס' 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (רע"א 4986/08 ‏TYCO BUILDING SERVIES‏ נ' אלבקס וידיאו בע"מ (פורסם בנבו, 12.4.10), בס' 24-25).

בענייננו המבקשים כלל לא ביקשו להעביר את העניין לבוררות. כמו כן, המבקשים לא הראו נכונות לקיום דיון בנושא בבוררות, לא כאשר פנתה אליהם המשיבה לפני הגשת התביעה ולא בבקשה זו (ראו המ' (מח'-ת"א) 9126/96 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' חברת ברום ים המלח בע"מ (פורסם בנבו, 2.3.99), בס' 11-12 וכן רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מאיר מורד, פ"ד מב (3) 74, 75-76 (1988)).

אשר על כן, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מכח תניית הבוררות נדחית. המבקשים גם לא יוכלו לעתור לעיכוב הדיון והעברה לבוררות משלא עתרו לכך בהזדמנות הראשונה ומשלא הראו נכונות לקיום דיון בבוררות.

היעדר עילה כנגד המבקשים 2-4

המבקשים טוענים כי הסכם שכר הטרחה נכרת בין המבקשת למשיבה ואין כל עילה להרמת מסך כלפי מבקשים 2-4, ובמיוחד לגבי המבקשים 3-4 אשר כלל לא טיפלו במשיבה.

בתגובתה טוענת המשיבה כי יפוי הכח ניתן הן למבקשת והן למבקשים 2-4, כי מאחר והמבקשת אינה חברה מוגבלת במניות, אין הפרדה בינה לבין בעלי מניותיה וכן כי המבקשים 2-4 הפרו בפניה את התחייבויותיהם. המבקשים מצביעים על כך שהתביעה לא הוגשה כנגד כל עורכי הדין המופיעים ביפוי הכח, אלא רק כנגד "הבעלים" של המבקשת. מה גם שעקרון האישיות המשפטית הנפרדת חל על כל חברה ולאו דווקא על חברה מוגבלת במניות.