אייליב נ' אברהם ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען כי הנתבעת פגעה ברכבו בעת שזה חנה. לטענתו הנתבעת ניסתה לברוח מהמקום, וכשירד מביתו הוא הצליח לתופסה ודרש ממנה הסבר למעשה. התובע דרש ממנה לפצותו אולם לצערו היא סירבה לשלם. לאור זאת הוגשה התביעה.

בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעים את אחריותם לתאונה וטענו כי התובע הוא אחראי לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה. לטענתם, הנתבעת 1 החנתה את רכבה בסמוך לבית אחותה כאשר המקום היה ריק ממכוניות. כאשר חזרה הנתבעת 1 לרכבה , היא הבחינה ברכב התובע שחסם את רכבה. התובע טען בפניה כי פגעה ברכבו. לדבריה, כאשר החנתה את רכבה, התובע לא נכח במקום עם רכבו. לאור זאת טוענות הנתבעות כי דין התביעה להידחות.

בדיון שהתקיים בפני לא התייצבה הנתבעת 1. במקומה התייצב בנה אשר הסביר כי עקב מצבה הרפואי של אימו היא אינה מסוגלת להתייצב בבית המשפט. לדבריו יש עדה שראתה את האירוע ולכן אין צורך בהופעתה.

התובע הסביר, כי הוא לא היה כלל במקום האירוע אלא אחיו.

בדיון שמעתי את עדותו של האח, ולדיסלב אילאייב. זה העיד כי שמע רעש אזעקה בעת שהיה בדירתו עסוק בגילוח. מס' שניות לאחר מכן הוא הביט מהחלון וראה את רכב הנתבעות נוסע לאחור ומתמרן על מנת להיכנס לחניה. העד ירד למטה אל החניה וראה על החלק האחורי של התובע סימן לבן של רכב הנתבעות. העד הסביר כי רכב הנתבעות הינו מסוג קאיה צבע לבן. הוא הבחין כי בפינת רכב הנתבעות היה שפשוף בפינה הקדמית. העד חסם את רכב הנתבעות והמתין עד שהנתבעת תגיע לחניה. לאחר מס' שעות הוא פגש אותה. בתחילה, הנתבעת 1 הכחישה את האירוע אולם לאחר מכן היא הודתה כי פגעה ברכב.

בדיון שמעתי גם את עדותו של מר ארקדי אקבשוב שהינו בן דודו של התובע. זה העיד כי הוא לא היה נוכח בעת הפגיעה אולם לדבריו, הוא נכח במעמד הפגישה בין אחי התובע לבין הנתבעת 1. במעמד זה הודתה הנתבעת 1 בפניו כי פגעה ברכב התובע.

בדיון העידה גם גב' רוזה וינר, אחותה של הנתבעת 1. זו אמרה כי הנתבעת 1 הגיעה לבקרה. לדבריה, היא לא ראתה את התאונה אולם היא פתחה באמצעות שלט רחוק את השער על מנת לאפשר לנתבעת 1 להיכנס לחניה. היא אמרה כי היא לא ראתה את הנתבעת 1 כשהיא פוגעת ברכב. היא אמרה בנוסף כי היתה במרחק של 4 מטרים ממקום התאונה. בהמשך עדותה היא הסבירה כי היא ראתה את האירוע כאשר היא נמצאת בדירתה הנמצאת בקומה הרביעית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדויות, החלטתי לקבל את התביעה.

אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתן של הנתבעות. גרסה זו נתמכה בעדויותיהם של שני עדים אשר עדותם היתה מהימנה עלי. אלה העידו במפורש כי הנתבעת 1 הודתה בפניהם כי היא פגעה ברכב התובע.

כאמור, הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון. בנה טען כי היא לא התייצבה מסיבות רפואיות. בפני לא הוצגו כל מסמכים רפואיים מהם ניתן ללמוד כי הנתבעת 1 לא התייצבה בשל כך. לאור זאת, הימנעותה של הנתבעת מלהתייצב בדיון ולהתעמת עם הטענות המועלות כלפיה פועלת לחובתה.

מעדותה של אחות הנתבעת שוכנעתי כי זו לא ראתה את אירוע התאונה. עם זאת העובדה שלא ראתה אירוע כזה אינה שוללת אפשרות שתאונה כזו היתה. יש לציין גם כי העדה ראתה את האירוע מקומה רביעית. לא שוכנעתי גם כי היה לה קשר עין לכל אורך הזמן מרגע כניסתה של הנתבעת 1 לחניה ועד סיומה של החניה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

התובע הוכיח את נזקיו באמצעות הצעת מחיר ובאמצעות חוות דעת שמאי.חוות דעת השמאי, כמו גם ההצעה, נראות סבירות בעיני.

אשר על כן התביעה מתקבלת.

הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע את סכום נזקיו בסך של 2,256 ₪. סכום זה כולל בתוכו את שכ"ט השמאי.

הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע סך של 1,000 ₪ הוצאות משפט. הסכום כולל בתוכו את שכ"ט העדים מטעם התובע.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.