איילון עמית ורפי בע"מ ואח' נ' מחשבות הוצאה לאור בע"מ ואח'

החלטה

התובעת, חברה לביצוע עבודות דפוס אשר ביצעה עבור הנתבעת עבודות דפוס שונות בהתאם להזמנות עבודה שקיבלה מימנה, הגישה תביעה זו במטרה לחייב את הנתבעת לשלם לה את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודות הנ"ל.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, כמו גם את הבקשה הנוכחית, לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית, ולחלופין, להעברתה לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בתל אביב. הנתבעת ציינה בבקשתה כי כתב התביעה שכנגד מוגש כעת רק מחמת הזהירות והיעילות, אך לטעמה, יש להורות על העברת הדיון, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, לבימ"ש השלום בתל אביב. עפ"י האמור בבקשה, משרדי הנתבעת שוכנים בעיר בני ברק, ושם גם התנהל המו"מ ונחתם ההסכם בינה לבין התובעת. בנוסף, עפ"י המוסכם, אספקת הסחורה נועדה להתבצע, והתבצעה בפועל, במשרדיה או במקומות מוסכמים אחרים בתל אביב. כמו כן, גם כרטיס הלקוח שלה אצל התובעת נפתח במשרדיה שבבני ברק. לטענת הנתבעת, התובעת יודעת היטב שהזיקות האמורות לעיל מקנות סמכות מקומית לבית משפט השלום בתל אביב, שם גם מתגוררים העדים הצפויים להעיד, אך היא בחרה להגיש את התביעה בירושלים רק לצורך סרבול ההליכים.

בתגובה שהגישה התובעת נטען שבידוע, די בהתקיימות חלופה אחת מבין החלופות שנקבעו בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), ובמקרה דנן מתקיימת לפחות חלופה אחת כזו, המקנה סמכות מקומית לבימ"ש השלום בירושלים. לשיטת התובעת, מתקיימת החלופה שבתקנה 3(א)(3) לתקסד"א, שכן ההתחייבות נשוא התביעה היא התמורה שהנתבעת חבה לה בגין עבודות הדפוס, והתחייבות זו, לפי האמור בסע' 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, צריכה להתבצע במקום מושבו של הנושה, קרי התובעת. כמו כן, מתקיימת החלופה האמורה בתקנה 3(א)(4) לתקסד"א, שכן עפ"י האמור בסע' 10(א) לחוק המכר, תשכ"ח-1968, מקום המסירה הינו מקום עסקו של המוכר, ובמקרה זה מקום עסקה של המוכרת (התובעת) והמקום שבו בוצעו עבודות הדפוס, הוא בירושלים. לאמור לעיל מוסיפה התובעת את המדיניות ההולכת ומתגבשת בשנים האחרונות שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, במקום שבו אין מדובר במרחק ניכר בין בתי המשפט ו/או בהכבדה ניכרת, וכן טוענת שבהגשת כתב התביעה שכנגד, קיבלה הנתבעת על עצמה, בהתנהגות, את סמכותו של בית המשפט בירושלים.

בתשובה שהגישה הנתבעת, היא חזרה על האמור בבקשה, תוך שהיא מדגישה שכל ההתנהלות בינה לבין התובעת, בין לפני כריתת ההסכם, בין במהלך כריתת ההסכם, ובין לאחריו, בוצעה במשרדיה שבבני ברק, וזאת לאור התנאי שהדגישה לתובעת בתחילת העבודה המשותפת, שכך ייעשה. הנתבעת הוסיפה כי בין אם ההתחייבות הינה אספקת השירות, הרי שהחומר המודפס סופק למשרדיה (כמתואם), ובין אם ההתחייבות הינה תשלום התמורה לתובעת, הרי שהוא התקיים במשרדיה, באמצעות מסירת המחאה לנציג התובעת (כשהכסף הוצא מחשבונה שבגבעתיים). כך או כך, טוענת הנתבעת, בשעה שמרבית הזיקות מצביעות בבירור על מחוז תל אביב, ובהתאם לפסיקה שלפיה יש להורות על העברת הדיון כאשר התביעה הוגשה לבית משפט שיש לו סמכות פורמלית בלבד, אך לא סמכות מוחשית, כמו גם הפסיקה שלפיה יש לבחון את "מירב הזיקות" כאשר דנים בשאלת הסמכות המקומית, ובחינת שאלת היעילות ונוחות הדיון, יש להורות על העברת הדיון בתביעה לבימ"ש השלום בתל אביב.

לאחר עיון במה שהוגש ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על העברת הדיון בתביעה לבימ"ש השלום בתל אביב, וזאת בשל מה שייאמר להלן.

אין מחלוקת כי לבימ"ש השלום בתל אביב יש סמכות לדון בתובענה והשאלה היא האם קיימת סמכות כזו גם לבימ"ש השלום בירושלים. בשאלה זו סבורני שאין לקבל את טענות התובעת המתבססות על סע' 44 לחוק החוזים הכללי או על סע' 10(א) לחוק המכר.

באשר לאמור בסע' 44 לחוק החוזים הכללי – כמצוטט ע"י התובעת, סע' 44 הנ"ל ענייננו במצבים שבהם לא הייתה הסכמה אחרת. במקרה דנן, נטען ע"י הנתבעת, והדבר אף גובה בתצהירים שהגישה, כי הייתה הסכמה והדגשה, שכל ההתקשרות, כולל ביצוע התשלום ייעשו במשרדיה שבבני ברק, והתשלום בוצע באופן שהתמורה בוצעה באמצעות מתן המחאה לנציג התובעת שהגיע למשרדי הנתבעת.

באשר לאמור בסע' 10(א) לחוק המכר – אכן, סע' 10(א) קובע כי המסירה תהיה במקום עסקו של המוכר, ברם, סע' 10(ב) לחוק המכר מוסיף כי "ידעו הצדדים בעת גמירת החוזה שבמועד המסירה יימצא הממכר במקום פלוני, תהא המסירה באותו מקום", וסע' 10(ג) מוסיף כי אם "הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה במקום שהוסכם עליו עם המוביל האחראי כאמור בסע' 8(ג)". מהאמור בסעיפים אלה עולה כי האמור בסע' 10(א) הוא ברירת מחדל למצבים שבהם לא מתקיים האמור בסע' 10(ב) או האמור בסע' 10(ג), אך בעניינינו אין זה המצב, שכן כאמור, עולה ממה שהוגש שהצדדים הסכימו שהחומר המודפס יסופק (בהובלה) לתל אביב.

הנה כי כן, עולה שבימ"ש זה נעדר סמכות לדון בתובענה, ושאם קיימת זיקה כלשהי, היא אכן, פורמלית בלבד. במצב זה, וכאשר צפוי שרוב העדים יגיעו מאזור תל אביב, הרי שגם בהתחשב בגישה המצמצמת את המשמעות שיש לייחס לסוגיית הסמכות המקומית, לא ניתן לומר שבימ"ש השלום בירושלים קנה סמכות מקומית לדון בתובענה.

אוסיף כי צודקת הנתבעת בטענתה שהגשת כתב התביעה שכנגד, ובמיוחד כאשר נלוותה אליו הערה שהדבר נעשה מחמת הזהירות וכי יש להוליך את התביעה שכנגד בעקבות התביעה העיקרית, אין בה כדי לערער את טענותיה בעניין העדר הסמכות המקומית.

אשר על כל האמור, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבימ"ש השלום בתל אביב.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.