איילון חברה לביטוח ואח' נ' בוחבוט ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בתאונת דרכים שארעה ביום 26/8/10 בחניון בקרית אתא. על פי הנטען בכתב התביעה הרכב המבוטח על ידי התובעת, רכב מסוג מזדה, הנהוג בידי עד תביעה-מר רון (והנתבע-1 בתביעה שכנגד) (להלן גם: "רכב התובעת"), נכנס לחניון, אותה עת עמד רכבה של הנתבעת-1 (והתובעת 1 בתביעה שכנגד), הגב' בוחבוט (להלן גם: "רכב הנתבעות"), שלא במקום חניה מסומן, וכשהוא מהווה הפרעה לתנועה בתוך החניון. כשחלף רכב התובעת, במקביל לרכבן של הנתבעות ומימינו, נפתחה הדלת הימנית הקדמית של רכב הנתבעות על-ידי נוסעת שהייתה ברכב ופגעה בדופן קדמי של רכבו של רון.

מאידך, כתב ההגנה אוחז בגירסה אחרת לגמרי. לפי הטענה עת עמדה הגב' בוחבוט עם רכבה בעצירה מוחלטת ובחניה מוסדרת כחוק, הגיח רכב התובעת במהירות מופרזת ובחוסר זהירות עקף את רכבה של בוחבוט משמאל, פגע בו וגרם ברשלנותו הבלעדית לקרות ארוע התאונה.

מתמונות הרכבים שהוצגו עולה, כי רכב התובעת נפגע בכנף קדמית שמאלית ודלת קדמית שמאלית ואלו ברכבן של הנתבעות, נפגעה דלת הנוסע הקדמית.

מתמונות המקום שהוצגו בפני כמו גם מעדויות הנהגים עולה, כי מדובר בחניון מלבני בו חונות מכוניות בניצב ובצמוד למדרכה משני צידי החניון ובמרכזו שטח רחב המיועד ליציאה וכניסה של מכוניות למקומות החניה המסומנים ומעבר מכוניות לצורך כניסה ויציאה מן החניון. אין מחלוקת וכך גם עלה מהתמונות שצולמו בזמן אמת, כי רכב הנתבעות עמד במרכז החניון במקביל למדרכה בין שתי שורות המכוניות החונות בניצב, כאשר מכל אחד מצידי הרכב ישנו מעבר למכונית המבקשת להגיע לקצה החניון.

העידו בפני, מר רון, הגב' בוחבוט וכן הנוסעת שהייתה עימה. מר רון העיד, כי הגיע מן הציר הראשי ועל מנת להכנס לחניה ביצע סוג של פרסה ונכנס לתוך החניה לצד הימני. במרכז החניה עמד רכב הנתבעות. לדבריו, נכנס לחניה במהירות איטית מאוד ותוך כדי נסיעה נפתחה הדלת הימנית של הנוסעת ברכבה של בוחבוט בפתאומיות, באותה שניה בלם, ובכל זאת בשל זמן התגובה של הבלימה, נפגעה הכנף במכוניתו והדלת ברכב הנתבעות. לטענתו, פגע בדלת כיוון שלא הספיק לבלום. לדבריו, בתאונה עצמה הנהגת, הגב' בוחבוט לא הייתה ברכב, אלא בבנק. בתמונות שצילם מר רון במועד התאונה נראית הפגיעה ברכבו בכנף קדמית שמאלית וכן פגיעה בדופן דלת רכב הנתבעות.

גירסת הגב' בוחבוט שונה לגמרי. לדבריה לקחה את דודתה לבנק, הורידה אותה, וכשזו שאלה אותה אם היא ממתינה לה כשהיא עומדת מחוץ לרכב ודלת הרכב פתוחה, ראתה את רכבו של רון מגיע במהירות וצעקה לה להכנס מיד לרכב. דודתה נכנסה לרכב ונשארה עם רגל אחת בחוץ. לטענתה, דודתה טרקה על רגלה את הדלת ורכב התובעת נכנס במשקוף של הדלת. לדבריה, ראתה את רכב התובעת אחרי שסיים את הפרסה. בוחבוט טענה, כי הורידה את דודתה כדי להמשיך לצאת ואין למר רון מה לחפש בצד הימני שלה. בוחבוט העידה כי היא מודעת לכך שאסור לה לעמוד ואסור לה לחנות באמצע, לדבריה, אסור לעמוד שם בכלל "מקבלים דו"חות", ואולם לשאלות ב"כ התובעת, השיבה, כי להוריד נוסעים מותר ולדבריה, היא רק עצרה כדי להוריד נוסע והמשיכה. לדבריה, כאשר אמרה לדודתה שהיא ממשיכה, ראתה את רכבו של רון וצרחה. בוחבוט התבקשה להסביר איך לא נפגע הצד הקדמי ברכבו של רון והשיבה, כי "החלק הקדמי שלו לא נפגע כי הדלת לא הייתה פתוחה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 15-14).

דודתה של בוחבוט, הגב' וענונו דליה העידה, כי הגב' בוחבוט הקפיצה אותה לבנק, כשיצאה מן הרכב הרגליים שלה עמדו על הקרקע, פתאום שמעה את דבריה של בוחבוט: "כנסי", "כנסי", "כנסי" לאוטו, היא הספיקה להכנס ורגל אחת נשארה בחוץ, ואז שמעה את המכה. לדבריה, ירדה מן הרכב ולא ראתה שרכבו של רון בא. רק בגלל ההתראה נכנסה מהר לרכב. לדבריה היא ובוחבוט לא הספיקו לסכם אם היא מחכה לה או באה לקחת אותה, היא כבר הייתה על הקרקע והוא בא במהירות. היא יודעת שהוא בא במהירות, כי לא נכנסים במהירות כזו לחניה. לדבריה, לא ראתה את רכב התובעת, מהעוצמה של המכה היא יודעת שהוא בא במהירות.

שמעתי את מר רון, שמעתי את הגב' בוחבוט והגב' וענונו. נתתי אמון בעדותו של רון, כי לא בא במהירות, במילא מדובר בכניסה לחניה מתוך ציר ראשי כאשר עליו לעשות מעין סיבוב פרסה עם מכוניתו על מנת להכנס לחניה. כאשר מגיעים מפנייה, מטבע הדברים יש צורך להאט את הנסיעה ולוקח זמן לפתח מהירות, מה גם שרכבן של הנתבעות הצר את נתיב נסיעתו של רון וזו סיבה נוספת לכך שאני נותנת אמון בעדותו של רון כי נסע לאט.

זירת המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה, האם רון הוא שפגע בדלת מכוניתה של בוחבוט, כאשר דלת זו נפתחה מקודם והייתה בבחינת "נתון בכביש" עוד לפני שהגיע רון בסמוך לרכבה של בוחבוט, או שמא, לשיטתו של רון, מדובר בפגיעת פתאום שלא יכול היה למנוע, ואירעה כשפתחה הנוסעת את הדלת כאשר רכבו של רון היה כבר במקביל אליו. יושם אל לב, שאף אם לשיטתה של בוחבוט אשעה, הרי מדובר בכל מקרה באשם שלה, לאור העובדה שעצרה את רכבה במקום האסור לעמידה, יצרה מצב מסוכן וסיכנה את התנועה החולפת בחניה כמו גם את נוסעי הרכב. ככל שחפצה הגב' בוחבוט להוריד את הנוסעת, למצער, היה עליה להצמד לצד הימני, להוריד את הנוסעת בצמוד לרכבים החונים ולהמשיך מייד בנסיעה, כך הייתה מונעת אפשרות מעבר רכב בשעה שנוסעת יורדת ומגנה על הנוסעת היורדת מהרכב. העמידה במרכז החניון, מלמדת כי הגב' בוחבוט נערכה לעמידה שהיא מעבר לעצירה רגעית וביקשה להשאיר מקום לרכבים היוצאים מהחניה והרכבים העוברים, ועשתה כן בפועל, דבר שאפשר את מעבר רכב התובעת.

בוודאי שכך הם הדברים לאור הוראת תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, הקובעת:

"לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך."

הגדרת "עובר דרך" בתקנה 1 לתקנות הנ"ל כוללת את המשתמש בדרך לנסיעה.

חשוב לציין, כי מוקד הפגיעה הראשוני (בכיוון הנסיעה) ברכבו של מר רון, היתה פגיעה בכנף השמאלית הקדמית בסמוך לגלגל הקדמי ולקורת החיבור בינה ובין הדלת. במידה ורון פגע בדלת שהייתה פתוחה עוד לפני שרכבו הגיע לרכבה של בוחבוט, ניתן היה לצפות לפגיעה ראשונית בפגוש הקדמי בצד שמאל, ואולי לפגיעת אורך בצד שמאל. יש אכן פגיעת אורך מסויימת בצד שמאל, אך היא מתחילה רק לאחר סוף הכנף השמאלית קדמית. גם משום כך, מסתברת יותר גירסתו של רון, זאת גם אם לא נסע הרכב בו נהג במקביל מדויק ביחס לרכבה של בוחבוט אלא בזוית מסויימת, שאחרת, סביר שלא הייתה פגיעה כלל, או שמוקד הפגיעה הראשוני ברכב היה בחזית צד שמאל. עובדה זו יש בה כדי לאשש את גירסתו, כי בעת שנפתחה הדלת היה רכבו במקביל לרכבה של הגב' בוחבוט והנוסעת אשר לא ראתה את הרכב פתחה את הדלת ופגעה בו.

יתירה מזו, ניכר כי שדה הראיה של הנוסעת לימין ולאחור היה פתוח, יחד עם זאת, הנוסעת לא ראתה כל רכב מתקרב ולפי גירסתה רק אזהרתה של הגב' בוחבוט גרמה לה להכנס חזרה לרכב, דבר שמלמד, כי גם לפי גירסתה הנוסעת עצמה, היא התרשלה ביציאתה מן הרכב, שעה שלא שתה ליבה לתנאי הדרך, עמדה, לגירסתה, עמידה ממושכת מחוץ לרכב כשדלתו פתוחה, ויצרה הפרעה לתנועה. זאת ועוד, גם לפי גירסת בוחבוט והגב' וענונו, משהבחינה בוחבוט ברכב התובעת הנוסעת נכנסה לרכב וסגרה את הדלת, המחזה שנגלה לעיניו של נהג רכב התובעת הוא לפיכך, רכב העומד במרכז החניה, כשדלתו סגורה או כמעט סגורה, באופן שנותר מספיק מעבר לרכבו, יתכן שבמהלך המעבר במקביל לרכבה של התובעת, הרגישה הנוסעת פגיעה כלשהי ברגלה ואז אינסטינקטיבית פתחה את הדלת ופגעה ברכב התובעת. כך או כך, לא היה בידי רכב התובעת למנוע את התאונה.

תקנה 80 לתקנות התעבורה מחייבת, כאמור, באחריות את פותח הדלת. מדובר באחריות קפידה ובנסיבות כפי שפרטתי נופלת האחריות לאירוע התאונה לפתחה של בוחבוט, כאשר נוסעת ברכבה לא צייתה לתקנה 80, פתחה את הדלת בחוסר זהירות ופגעה ברכב התובעת.

בחנתי את השאלה אם יש בחלקו של רכב התובעת משום רשלנות תורמת כלשהי. התשובה על כך, לטעמי, שלילית. הנתבעות העמידו את רכבן במרכז החניון באופן אסור, הותירו לרכבים מעבר צר על מנת לעבור, לרכב התובעת שביקש לעבור, לא הייתה ברירה אלא לעבור במרווח שהותירה בוחבוט בצד רכבה.

לפיכך, אני קובעת, כי הגב' בוחבוט אחראית לקרות התאונה. בנסיבות העניין, כאמור, לא ראיתי לייחס אשם תורם או רשלנות תורמת למר רון, שכן לפי הראיות שהוכחו בפני, רכבה של הגב' בוחבוט, עמד במקום אסור והנוסעת מטעמה פתחה את הדלת באופן מפתיע, בלא שמר רון יכל היה לצפות את פתיחת הדלת. הלכה למעשה, רק לאחר שמר רון עבר עם החלק הקדמי של רכבו את רכבה של הגב' בוחבוט, ארעה הפגיעה. משכך, הגב' בוחבוט אחראית ב- 100% לקרות התאונה.

התובעת תבעה את הסכום הנזק ששילמה למבוטח לפי חוות דעת שמאי בצירוף שכ"ט שמאי. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובעת בכל סכום התביעה בסך 3,223 ₪ צמוד מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עורך דין בסך 1,200 ₪ אגרה כפי ששולמה וכן עליהן לשאת בשכר העדה כפי שנפסק.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.