איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פדידה

פסק דין

1.תביעה בגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם סך 32,801 ₪; התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה 30,787 בעילת שיבוב סכומים ששילמה לתובע מס' 2 (להלן: "התובע") על פי פוליסת ביטוח מקיף שהוצאה לגבי רכב מספר 92-271-36 (להלן: "רכב התובע"); ואילו התובע תובע סך 2,014 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב רכב התובע.

2.לטענת התובעים, ביום 23.6.11 או בסמוך לכך, נסע התובע ברכבו ברחוב הנשיא בחדרה ובהגיעו למעבר חצייה, עצר התובע את רכבו על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש ולפתע הגיח רכב אחר מ.ר. 92-905-09 (להלן: "רכב הנתבע"), נהוג בידי הנתבע ופגע בעוצמה רבה בחלקו האחורי של רכב התובע.

3.על פי חוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה, נגרמו לרכב התובע נזקים שנאמדו בסך 29,137 ₪. לטענת התובעת, היא נשאה בנזקי התובע על פי פוליסת הביטוח, שילמה את הנזק שנקבע ע"י השמאי; שכ"ט השמאי ועלויות גרירה, ולאחר קיזוז השרידים – הוציאה התובע סכום כולל של 30,787 ₪.

4.באשר לתביעת התובע, טוען הוא כי נגרם לו הפסד פרמיה עקב מיצוי הפוליסה, הפסד הנחת העדר תביעות, כמפורט באישור התובעת מיום 20.7.11 המצורף לכתב התביעה. כן טוען התובע, כי נגרמו לו הוצאות וטרדה (בסך 1,000 ₪) ובסך הכל, כך לטענת התובע, נגרמו לו נזקים בסך 2,014 ₪.

5.בכתב תביעתם טענו התובעים, כי קיים השתק פלוגתא ביחס לשאלת האחריות ולעניין זה מפנים התובעים לפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה מיום 17.5.12 בת"ק 31081-07-11, בגדרו נדחתה תביעתו של הנתבע בגין נזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה הנ"ל. לטענת התובעים, העדיף בית המשפט את עדות התובע כאן, על פני עדות הנתבע וחברתו שנסעה ברכבו.

6.בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התאונה לא ארעה כפי המתואר בכתב התביעה, אלא בנסיבות אחרות; לטענתו, ביום התאונה נסע הוא ברחוב הנשיא בחדרה בנתיב ימין "כאשר לפתע הגיע בנסיעת רוורס אלכסונית מתוך מפרץ חנייה רכבו של התובע ופגע בחזית רכבו של הנתבע תוך שלנתבע לא היתה כל אפשרות לברוח או לבלום" (סעיף 10 (א) לכתב ההגנה).

7.לכתב הגנתו צרף הנתבע את כתב התביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, פרוטוקול הדיון ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

8.בפתח ישיבת היום טען הנתבע כי לא מתקיים בענייננו השתק פלוגתא, מאחר ובית המשפט לא הכריע פוזיטיבית כי התאונה ארעה, כטענת התובעים. הוריתי על שמיעת העדים וקבעתי כי שאלת קיומו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא תידון בפסק דיני.

קיומו של השתק פלוגתא

9.בכתב תביעתו שהגיש הנתבע לבית המשפט לתביעות קטנות, טען הוא כי התובע "התפרץ במהירות מתוך חנייה באופן פתאומי ובלתי צפוי לכביש בו נסע". התובע טען בכתב הגנתו כי התאונה ארעה לאחר שרכבו של הנתבע התנגש בחלקו האחורי של רכב התובע, שהיה בעצירה מוחלטת.

10.בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט י. טורס), קבע בית המשפט כי אינו יכול להעדיף את גרסת הנתבע כאן. מפאת חשיבות הדברים אביא ציטוט מקביעתו של כב' השופט י. טורס:

"שמעתי את הנהגים. כמו כן שמעתי את חברתו של התובע אשר אישרה את גרסתו. עיינתי במסמכים שונים שהוגשו לי ולאחר כל זאת לא מצאתי כי יכול אני להעדיף את גרסת התובע. בכתב התביעה מסר התובע גרסה שונה מזו שהשמיע בעדותו. בתביעתו טען כי "פרץ הנתבע במהירות מתוך חנייה... ללא איתות או התראה". תיאור זה אינו מתיישב עם טענה לנסיעה לאחור, אלא עם התפרצות בנסיעה קדימה אגב איתות. עוד ראיתי כחיזוק לגרסת הנתבע, העובדה כי הוא פנה למשטרה ודיווח על התאונה תוך מסירת גרסה ואילו התובע נמנע מכך... לאור כל זאת, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות".

11.בטרם אדון בקיומו של השתק פלוגתא, אדון בשתי שאלות מקדמיות; הראשונה היא אם יש בכוחו של פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות להקים השתק פלוגתא; והשאלה השנייה היא- אם חברת הביטוח שלא היתה צד להתדיינות הקודמת, יכולה להסתמך על פסק דין שניתן בסכסוך בין המבוטח לבין הנתבע, וזאת לאור כללי ה-"קרבה משפטית" בין המבוטח לבין חברת הביטוח.

12.לגבי השאלה הראשונה, תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. כבר נקבע, כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מקים השתק פלוגתא (רעא 1958/06 שמעון סויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (20.10.2006)).

13.באשר לשאלת זהות הצדדים; אין חולקין כי תביעת התובעת היא מכח זכות התחלוף לפי סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981. עדים אנו להתרחקות הפסיקה מן התפיסה המסורתית, לפיה מעשה בית דין יקום רק מקום שיש זהות מלאה בין בעלי הדין. כיום, מספיקה קרבה משפטית על מנת להחיל מעשה בית דין על "צד קרוב" (ראו : ע"א 2360/99 יצחק בחר נ' דיור בניין ופיתוח בע"מ פד"י נ"ה (4) 18; ע"א 735/07 צמרת חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות (5.1.2011). באשר לקרבה משפטית בין המבטח לבין המבוטח, טרם הוכרעה סוגייה זו בפסיקת בית המשפט העליון, אולם הפסיקה כבר הכירה בקרבה משפטית בין מבוטח לבין מבטח (ראו לדוגמא האמור בת.א (ב"ש) 317/82 מגדלי פרחים לכיש נ' ישר פס"מ תשמ"ז (ב) 43 בו נדון מקרה שבו המבטח תבע את המזיק בדרישה לפצותו בגין תגמולי ביטוח ששילם, ותביעה זו נדחתה. הנתבעת טענה כי יש לדחות אף תביעת המבוטח - הניזוק. בית המשפט המחוזי קיבל טענת הנתבעת ודחה את התביעה בקבעו כי קיימת קרבה משפטית בין המבוטח לבין המבטח, שהגישו שתי תביעות בגין מעשה העוולה, לאחר שהוכח כי המבוטח העיד בתביעה שהגישה המבטחת כנגד המעוול- המזיק. מקרה אחר נדון בת.א 3210/98 משרד החקלאות – האגף לשימוש קרקע חקלאית ואח' נ' אחים חממה ואח' (27.4.2003). באותה החלטה קבעה כבוד השופטת גרסטל כי תביעה שהגישה המבטחת כנגד המזיק משתיקה את הניזוק (בדומה לפסק הדין בעניין מגדלי הפרחים הנ"ל). באותה החלטה קובעת כבוד השופטת גרסטל, כי "קרבה משפטית" מתקיימת מאחר ולא הוכח כי נמנעה מן הניזוק האפשרות ליטול חלק בתביעה שניהלה המבטחת. נראה, כי במקרה דנן הדברים הם בבחינת קל וחומר, מקום שהנתבע נטל חלק בהתדיינות הראשונה, וניתן לו יומו בבית המשפט ע"י כך שניתנה לו זכות להעלות טענותיו ולהביא ראיותיו וכאשר המבטחת באה בנעלי התובע, מכח זכות התחלוף, ומכח הקרבה המשפטית בין ממחה לבין נמחה (מבטח -מבוטח). קרבה זו בין המבטח לבין המבוטח, כאשר ניתנה לנתבע הזכות להעלות טענותיו בהתדיינות הקודמת, מספיקה היא על מנת ליצור מעשה בית דין בין המבטחת לבין הנתבע (בכפוף להתקיימות התנאים הדרושים להשתק פלוגתא).

14.מכאן לשאלה - האם מתקיימים התנאים להחלתו של השתק פלוגתא? ארבעה תנאים דרושים להשתק פלוגתא: הראשון – הפלוגתא בכל אחת משתי ההתדיינויות היא אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. השני – התקיים דיון באותה פלוגתא, ולצד שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה, היה יומו בבית המשפט ביחס לפלוגתא. השלישי – ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של אותה פלוגתא ע"י ממצא פוזיטיבי, במובחן ממצא שמקורו בהעדר הוכחה; והתנאי הרביעי – הוא שההכרעה היתה חיונית לצורך פסק דין שניתן בתובענה הראשונה (ראו : ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פד"י נ"ד(1) 642, 650). נראה, כי התנאים הראשון השני והרביעי מתקיימים בענייננו; והשאלה היא האם מתקיים התנאי השלישי- בדבר קיומו של ממצא פוזיטיבי.

15.לטעמי התנאי השלישי אינו מתקיים בענייננו, ובכל מקרה אין בפניי השתק פלוגתא שיש בו כדי להכריע במחלוקת כולה. המחלוקת בפניי היא – האם הוכיחו התובעים את גרסתם לגבי נסיבות התרחשות התאונה; בית המשפט לתביעות קטנות קבע, כי הוא דוחה את גרסת הנתבע, מאחר וגרסה זו לא הוכחה, אולם בית המשפט לא קבע כיצד התרחשה התאונה והוא לא קבע, פוזיטיבית, כי הוא מקבל את גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה. אומנם, לאחרונה ניכרת מגמה לרכך את אופיו החיובי של הממצא המקים את השתק הפלוגתא (ראו: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל נ' גולייט בן ברוך (23.7.2012)) ועפ"י מגמה זו מושתק הנתבע מלטעון בשנית לגרסתו, אולם בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות לא נקבע, כהוא זה, כי התאונה אירעה כגרסת התובע כאן (למרות שבית המשפט בפסק דינו קבע, כי קיימים חיזוקים לגרסת התובע, אולם בית המשפט הסתמך על חיזוקים אלה כדי לדחות גרסת הנתבע). משלא נקבע, כי בית המשפט מעדיף גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, לא נקבע ממצא חיובי הדרוש להכרעה שלפניי, ועל כן לא מתקיים התנאי השלישי.

16.המסקנה היא שלא מתקיים השתק פלוגתא כדי להכריע במחלוקת כולה.

לגופו של עניין דין התביעה להתקבל