איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון

פסק דין

בפני תביעת שיבוב.

אין מחלוקת כי רכב מבוטחת התובעת (להלן: המבוטחת) נפגע כשהוא נהוג ע"י הנתבע, בעל עסק ניקוי רכבים הממוקם בחניון הקניון של מעלה אדומים (להלן: העסק).

נסיבות התאונה הינן כי המבוטחת החנתה את הרכב במקום חניה סמוך למכונות הניקוי, והשאירה את המפתחות במקום. הנתבע נכנס לרכב כדי להזיזו בנסיעת רוורס למקום בו עמדה אחת ממכונות הניקוי בקיטור שבעסק, אך מסיבה לא ידועה "קפץ" הרכב קדימה ופגע בקיר.

יש מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות החניית הרכב, כאשר המבוטחת טוענת כי החנתה את הרכב במקום חניה הסמוך לעסק, יצאה ממנו ומסרה את המפתח לפקידה במשרד העסק על פי הנחיית הנתבע, בהשאירה אצלה את הקוד ומס' הטלפון, ואילו הנתבע טוען כי הרכב הושאר ע"י המבוטחת במקום החניה כשהוא מונע, על פי הנחיית עובד העסק, ובהגיעו למקום ביקש ממנו אחד העובדים להזיזו למקום מכונת הניקוי.

איני רואה כל נפקות להבדל בין גרסאות אלה, שכן אין מחלוקת כי הרכב עם מפתחותיו הושאר במקום החניה בהסכמת הנתבע ועל פי נוהל העבודה בעסק, לפיו רבים מהלקוחות משאירים את הרכב והמפתחות בידי הנתבע ועובדיו, לצורך הרחיצה, ומתפנים לקניות או בילוי בקניון בעת שהרכב עובר שטיפה ולאחר מכן מוחנה ע"י הנתבע או עובדיו במקום חניה סמוך, עד להגעת בעליו.

הנתבע מצביע על כך שעל קיר העסק (שהוא קיר החניון) תלויים שלטים גדולים לפיהם "הזזת הרכבים תתבצע ע"י בעל הרכב בלבד", ובאותיות קטנות מתחת נכתב כי "במידה ובעל הרכב יעזוב את רכבו במהלך השטיפה בעל הרכב יהיה אחראי על כל נזק שייגרם לרכב". המבוטחת העידה כי לא הבחינה בשלטים אלה על אף שבאותה תקופה נהגה לשטוף את רכבה בעסק באופן קבוע.

הנתבע אינו יכול להסתמך על ההנחיה בשילוט לפיה "הזזת הרכבים תתבצע על ידי בעל הרכב בלבד", כאשר בפועל נהגו הוא ועובדיו בדיוק להפך מהאמור בשלטים, והנחו את הלקוחות להשאיר את הרכבים במקום חניה ולהשאיר את המפתח ברכב ו/או במשרד העסק.

תוכן חלקו האחר של השילוט, זה שבאותיות הקטנות, הינו כללי ואינו מתייחס במפורש לנהיגה ברכב ע"י הנתבע או עובדיו אלא לנזק שעלול להגרם בעת העמדת הרכב במקום ללא השגחה צמודה, לפני או אחרי הרחיצה, כגון: גניבת הרכב, פריצה, גרימת נזק בזדון, פגיעה תאונתית ע"י רכב אחר שנהגו הגיע לשטיפה במקום וכו'. אין בתוכן השילוט, גם אם אניח שהיה על המבוטחת להבחין בו ולהיות מודעת לתוכנו, כדי להסיר מהנתבע אחריות לנזק שייגרם ברשלנותו הוא או ברשלנות עובדיו בעת ביצוע הרחיצה או ההסעה שלפניה ואחריה.

כפי שאין אדם יכול להרים עצמו בשערות ראשו, אין הוא יכול לפטור עצמו מהאחריות שמוטלת עליו לפי כל דין ע"י תליית שלט המכריז כך; ובענייננו, אחריותו ברשלנות לפי פקודת הנזיקין אינה מוסרת ע"י תליית שלטים של "פטור עצמי".

אציין כי הנתבע עצמו הכיר בהתנהגותו באחריותו ברשלנות לנזקי רכב המבוטחת, בכך ששילם לבעלה את סכום ההשתתפות העצמית בסך 3,737 ₪, ונטל על עצמו לשלם תוספת פרמיה, באם תהיה בעת חידושי הביטוחים, ללא דין ודברים – כמפורט במסמך בכתב שנערך בהסכמת הצדדים ביום 1.6.10. בכך יש כדי לשלול את הטענה כי הנתבע האמין שבשילוט שהציב בעסק הוא פוטר עצמו כלפי בעל הרכב מכל אחריות לנזקי הרכבים המוכנסים לשטיפה, גם אם הוא עצמו גרם לנזק.

על פי סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, כאשר מדובר בנכס שנמסר לנותן השירות בתשלום לצורך ביצוע השירות, והנכס ניזוק תוך תקופת הימצאותו בחזקת הקבלן, אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו – היינו, אחריות מלאה למעט הסייג של כח עליון. גם אם אראה בנתבע שומר חינם על פי חוק השומרים, כטענת בא כוחו, הרי שככזה הוא חייב למבוטחת בגין נזק שנגרם ברשלנותו הוא. כך גם לגבי שומר שכר ששמירת הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (סעיף 2(א), 2(ב) סיפא לחוק השומרים, התשכ"ז-1967).

לפיכך אני קובעת כי הנתבע אחראי ברשלנות לנזקי רכב המבוטחת. על כן, אילו לא היה לרכב ביטוח מקיף, הנתבע היה חייב לפצות את המבוטחת על נזקיה.

ברם, מאחר שעסקינן בתביעת שיבוב, כאשר על פי פוליסת הביטוח המקיף יש כיסוי ביטוחי לכל נהג ברשות המבוטחת וממילא אין המבטחת יכולה לחזור בתביעת שיבוב על נהגים רשלנים שנהגו ברשות המבוטחת וגרמו נזק לרכב, עולה השאלה, האם רשאית התובעת לחזור אל הנתבע בתביעת שיבוב.

מאחר שאין החרגה בפוליסה לנהג ברשות המבוטחת, המבצע את נהיגת הרכב אגב מתן שירות בתשלום למבוטחת – כגון: תיקון מוסך, החנייה בחניון בתשלום או הסעת הרכב במכון שטיפת רכבים – עולה השאלה, האם עצם היחסים החוזיים בין המבוטחת לבין אותו נהג ברשות, עליהם חל חוק חוזה קבלנות, שוללים ממנו את הכיסוי הביטוחי המוענק על פי הפוליסה לכל נהג ברשות המבוטחת.

בהקשר זה יצויין, כי הנתבע העיד כי לא עשה ביטוח לעסקו לגבי נזק שעלול להיגרם בעת הסעת רכבים מהחניה למקום הניקוי או ממנו בחזרה לחניה, על אף שמדובר בפעילות שגרתית המבוצעת על ידו וע"י עובדיו. לדבריו, הניח שנהיגה זו מכוסה ע"י הביטוח המקיף של הלקוחות.

הנתבע טוען איפוא, מבחינה משפטית, להסתמכות על סעיף בפוליסה שהינו בבחינת חוזה לטובת צד שלישי ממנו זכאי להנות כל נהג ברשות המבוטחת.

ב"כ התובעת ביקשה לטעון כי מי שנוהג ברכב מכח חוזה קבלנות אינו בבחינת "נהג ברשות המבוטחת" לצורך שאלת השיבוב. ברם, הסעיף בפוליסה אליו הפנתה ב"כ התובעת בסיכומיה לביסוס טענתה זו (סעיף 18.2.6 – החרגה לתחולת הפוליסה על תביעה הנובעת מחבות שבחוזה) אינו רלוונטי לסוגיה שבמחלוקת, שכן אילו חל, כלל לא היה כיסוי ביטוחי וממילא לא היתה התובעת צריכה לפצות את המבוטחת על נזקיה על פי הפוליסה ולא היתה לה עילה לתביעת שיבוב.

בפוליסה עצמה אין כל הבחנה בין מי שנוהג ברשות המבוטחת במסגרת חברתית, כגון חבר או קרוב משפחה, לבין מי שנוהג ברכב במסגרת שירות אותו הוא נותן למבוטחת – כגון, מטפלת בשכר המסיעה את ילדי המבוטחת מבית הספר הביתה. מאחר והפוליסה היא חוזה אחיד שיש לפרשו לרעת המנסח, הרי שבהעדר החרגה, רשאים הן המבוטחת והן צדדי ג' הנוהגים ברשות, להסתמך על כך שלא היתה כל החרגה של נהג מורשה המבצע את הנהיגה אגב מתן שירות בתשלום למבוטחת.

כפי שאין זה מתקבל על הדעת שחברת הביטוח תחזור בתביעת שיבוב על מטפלת או שמרטף המסיעה את ילדי המבוטחת, בהרשאתה, מבית הספר וגורמת נזק לרכב בתאונת דרכים, ופרשנות כזו לא תעמוד במבחן השכל הישר נוכח הסתמכותה של הנהגת על קיומו של ביטוח מקיף, כך גם בעל מכון ניקוי הרכב המסיע רכב למכונת הניקוי לבקשת המבוטחת ובהרשאתה, רשאי להסתמך על קיומו של ביטוח מקיף המכסה את נהיגתו, כל אימת שאכן קיים ביטוח כזה המכסה כל נהג מורשה, וזאת גם אם לא ערך בדיקה פרטנית לגבי תוכנה ותנאיה של הפוליסה עובר לנהיגה.