פסק דין
בפני תביעה לתשלום סך של 2,800 ₪ בטענה לחוב שמקורו פרמיה בגין פוליסת ביטוח מקצועית.
התובעת הינה חברה העוסקת בעסקי ביטוח. הנתבע היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, סוכן ביטוח.
ביום 7.12.06 פנה הנתבע לתובעת בכתב על גבי טופס "הצעה לביטוח אחריות מקצועית לסוכני ביטוח" (להלן: "טופס ההצעה"). בטופס ההצעה בקש הנתבע מהתובעת להנפיק עבורו פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לתקופה שמיום 10.12.06 ועד ליום 31.12.07. הנתבע מילא את כל הפרטים הדרושים בטופס ההצעה, למעט אותו חלק בטופס המתייחס לאמצעי התשלום. חלק זה בטופס ההצעה נותר ריק בלא כל פרט ובלא כל התייחסות לאמצעי התשלום.
טופס ההצעה נשלח לתובעת. ביום 25.1.07 הפיקה התובעת לנתבע פוליסת ביטוח אולם הנתבע לא שילם כל פרמיה בגינה. מכתבי התראה של התובעת מיום 25.3.07 ומיום 15.4.07 נענו במכתב הנתבע מיום 1.5.07 בו טען שכבר בינואר 2007 הודיע שאין לו צורך בביטוח. ביום 6.5.07 ביטלה התובעת את פוליסת הביטוח, ובמסגרת תביעה זו היא עותרת לחיוב הנתבע בפרמיה בגין התקופה שעד למועד הביטול.
לטענת התובעת המסמך עליו חתם הנתבע מהווה "הצעה". הנפקת פוליסת הביטוח מבטאת "קיבול" של ההצעה, ומשכך השתכלל חוזה ביטוח ועל הנתבע לשאת בתשלום הפרמיה בהתאם להתחייבותו לפי אותו חוזה. בנסיבות אלו, עותרת התובעת לחיוב הנתבע במלוא הפרמיה עד למועד ביטול פוליסת הביטוח.
לטענת הנתבע, אכן פנה הוא לתובעת כדי לקבל פוליסת ביטוח אחריות מקצועית, אך בעקבות העברת טופס ההצעה, התקשרו אליו מטעם התובעת והבהירו לו שלא תופק לו פוליסה כל עוד לא יעביר תשלום בגינה באמצעות כרטיס אשראי או שיקים. עוד טוען הנתבע, כי כאשר נמסרו לו הדברים, הודיע כי ישקול את העניין מספר ימים ולאחר מכן לא שמע מהתובעת דבר וחצי דבר, במשך מספר שבועות, כך שהניח כי פוליסת הביטוח לא תופק. בסוף ינואר 2007, טוען הנתבע, התקשרו אליו נציגי התובעת וביקשו לדעת את עמדתו, שאז גם הודיע להם שאין לו צורך בפוליסת הביטוח. לאחר דברים אלו, חלפו מספר חודשים נוספים ובמהלכם לא קיבל הנתבע כלל פוליסת ביטוח והיה סבור כי לא הופקה פוליסה שכזו. רק כאשר פנתה אליו התובעת בכתב ביום 25.3.07, השיב לה במכתב ובו הבהיר כי אין בסיס לבקשה ואינו חייב לה מאומה. על רקע זה טוען הנתבע כי אין בסיס לתביעה ויש לדחותה.
מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר שלמה היציג, ובמסגרתו חוזר המצהיר על טענות התובעת ומתייחס למסמכים המצויים אצל התובעת. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו הוא וזולת עדים אלו לא הובאו עדויות נוספות.
למעשה, במסגרת תביעה זו יש להכריע בשתי מחלוקות. הראשונה – הינה טענת הנתבע לפיה מלכתחילה הוסכם, בשיחת טלפון, כי כל עוד לא יועבר אמצעי תשלום לתובעת, לא תופק לו פוליסת ביטוח. השנייה – הינה טענת הנתבע לפיה ממילא הודיע לתובעת עוד בחודש ינואר 2007 כי אין לו כל צורך בפוליסת הביטוח. בנסיבות אשר התבררו בפני, אתייחס ראשית לכל דווקא לטענה השנייה.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שטופס ההצעה הועבר לתובעת ביום 7.12.06 והתייחס לביטוח אשר ייעשה החל מיום 10.12.06 ויימשך עד ליום 31.12.07. עוד אין בין הצדדים מחלוקת על כך שפנייתו הכתובה הראשונה של הנתבע הועברה במכתבו מיום 1.5.07, בזו הלשון:
"לא ברורה לי דרישת התשלום על הפוליסה. כבר בסוף ינואר כשטלפנתם אלי אמרתי לכם שאין לי בסופו של דבר צורך בביטוח ושאין צורך לשלוח לי את הפוליסה (עד היום לא קבלתי אותה)."
למעשה, בגרסה זו טוען הנתבע כי בחלוף הימים ממועד משלוח טופס ההצעה ב- 7.12.07 ועד לשיחה שהתקיימה בסוף ינואר 2007 הבין כי לא תופק לא פוליסת ביטוח. במילים אחרות, לפי טענת הנתבע חלוף הזמן כשלעצמו הביא לפקיעת ההצעה.
בהתאם לסעיף 8(א) בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזו תוך זמן סביר. מהמסמכים אשר הוצגו בפני, מסתבר כי פוליסת הביטוח עליה מתבססת התביעה, הופקה רק ביום 25.1.07, דהיינו, למעלה מחודש וחצי לאחר משלוח ההצעה לתובעת. זה התאריך הנקוב על גבי הפוליסה ואין בתצהיר מטעם התובעת כל גרסה בדבר מועד אחר, אולי מוקדם יותר, בו הופקה הפוליסה.
תקופת הביטוח אשר התבקשה במסגרת ההצעה, החלה ביום 10.12.06. על פניו, קשה להבין מדוע זה נמשכו הבדיקות אשר עשתה התובעת תקופה כה ארוכה. קשה גם להבין מה היה מצבו של הנתבע בתקופה שמיום משלוח ההצעה ליום הפקת פוליסת הביטוח, לגרסת התובעת. לא ניתן לדעת אם במהלך תקופה זו, כאשר טרם נעשה "קיבול" על ידי התובעת, היה הנתבע מכוסה אם לאו.
במצב זה, חייבת הייתה התובעת להסביר מדוע נמשכו הבדיקות שעשתה תקופה כה ארוכה, ואם ניתן לראות בתקופה זו משום "זמן סביר". דא עקא, שלעניין זה לא הציגה התובעת לא ראיה ולא ראשית ראיה.
התובעת לא מסרה כל הסבר לפרק הזמן אשר חלף מיום ההצעה ועד ליום הפקת הפוליסה, ובהעדר ראיה שכזו, אין אלא לקבל את טענת הנתבע כי מדובר בפרק זמן שאינו סביר.
זאת ועוד, כאמור, בטופס ההצעה אין כל התייחסות לאמצעי תשלום. אם אכן בחרה התובעת להפיק את הפוליסה ביום 25.1.07, אך הגיוני שבסמוך לאחר מכן תפנה לנתבע ותבקש ממנו למסור לה אמצעי תשלום. וזה הרי בדיוק אשר טוען לו הנתבע. לפי גרסת הנתבע התקשר אליו נציג התובעת בסוף ינואר 2007 ובאותה שיחה הובהר שאין הוא מעוניין בפוליסת הביטוח. גרסת הנתבע מתיישבת עם מהלך האירועים ולכן מקובלת עלי.
במהלך הדיון, טען המצהיר מטעם התובעת כי שוחח עם הנתבע וקבל ממנו פרטי תשלום באמצעות כרטיס אשראי. דא עקא, שלטענה זו, אין כל זכר בתצהירו ואין כל תיעוד במסמכים אשר הגישה התובעת. פרט שכזה, עשוי היה להפריך את גרסת הנתבע, ואין אלא לתמוה מדוע לא מצאה התובעת לנכון לצרפו למסמכים אשר הוצגו לבית המשפט או מדוע לא מצאה לנכון לכלול פרט כה מהותי בתצהיר מטעמה. ועוד. אם אכן היו בידי התובעת פרטי כרטיס האשראי של הנתבע, כל שהיה עליה לעשות הוא לגבות את התשלום באמצעות אותם פרטים או לכל הפחות לנסות לעשות כן. גם לכך אין כל התייחסות בתצהיר אשר הגישה התובעת והעד לא יכול היה לומר בעדותו אם בכלל נעשה ניסיון גבייה שכזה. בהעדר פירוט בתצהיר ובהעדר תיעוד כתוב בפני, אני דוחה את גרסת המצהיר מטעם התובעת וקובע כי לא נמסר לתובעת כלל אמצעי תשלום על ידי הנתבע. כנגד זאת, בפרט בדחיית גרסת העד מטעם התובעת, אני מקבל את גרסת הנתבע לפיה הודיע לתובעת כבר בפנייתה אליו בסוף ינואר 2007 כי אין הוא מעוניין בפוליסת הביטוח.
לכך יש להוסיף את העדר כל ראיה בדבר מסירת פוליסת הביטוח לנתבע. ברי כי לא ניתן לקבל מצב בו נעשית הודעת הקיבול במחשכים ובלא שהמציע ידע על כך. המסמכים אשר הציגה התובעת מראים על משלוח מכתב התראה ראשון לנתבע רק ביום 25.3.07. ראיה לכך שפוליסת הביטוח נשלחה לנתבע לפני כן לא הציגה התובעת וגם עובדה זו תומכת בגרסת הנתבע לפיה לא קבל את הפוליסה.
לסיכום, פוליסת הביטוח הופקה רק למעלה מחדש וחצי לאחר משלוח ההצעה, התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שהשהייה זו הייתה סבירה בנסיבות העניין, גרסת הנתבע לפיה בחלוף הזמן הודיע לתובעת שאין הוא מעוניין עוד בביטוח מקובלת עלי, גם גרסת הנתבע לפיה כלל לא נשלחה לו הפוליסה מקובלת עלי. משמעות הדבר הינה שלמועד הפקת הפוליסה כבר פקעה הצעת הנתבע ולכן לא השתכלל חוזה ביטוח ואין התובעת זכאית לתשלום כלשהו מהנתבע. די בכך כדי לדחות את התביעה.