איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אברמוב ואח'

פסק – דין

לפני בקשה מטעם הנתבעת 2 לחייב את התובעים בהוצאות משפט, וזאת בעקבות בקשת האחרונים לדחות את התביעה כנגדה. וכן, בקשה מטעם הנתבע 1 להורות על ביטול פסק – הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה (כתב ההגנה מטעמו הוגש באיחור לאחר מתן פסק – דין),

באשר לבקשת הנתבעת 2 לחיוב בהוצאות :

בדיון שהתנהל בתיק ביום 13.12.11, ב"כ התובעים ביקש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות.

לטענתו, רק במעמד הדיון הנתבעת 2 הציגה מסמך לפיו הרכב נמכר מהנתבעת 2 לנתבע 1, וכי בכל מקרה ביום האירוע ועד היום, המשאית רשומה על שם הנתבעת 2, כך שבפועל לא ניתן לדעת כי נתבעת 2 אינה מחזיקה ברכב, ואם דבר מכירת המשאית היה ידוע לתובעים, התביעה לא הייתה מוגשת כנגד נתבעת 2.

מנגד, ב"כ הנתבעת 2 עומד על שאלת ההוצאות ולשיטתו, שאלת הבעלות על הרכב אינה מעלה או מורידה לנוכח העובדה כי על פי הנטען בכתב התביעה מיוחס לנתבע 1 אירוע אלים שבו האחרון תקף את נהג התובעת ואת רכבו, מכאן התביעה כנגד הנתבעת 2 הייתה צריכה להידחות בין כה וכה בין אם הרכב היה בבעלות הנתבעת 2 ובין אם לאו.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה, כי הצדק עם ב"כ הנתבעת 2, מלכתחילה לא היה יסוד להגשת התביעה כנגד הנתבעת 2 וזאת במנותק משאלת הבעלות על הרכב, שכן עניין לנו בטענה של נזקים שנגרמו על ידי הנתבע 1 בגופו בכוונה ללא שימוש ברכב – כלומר אין לנו עניין באירוע המהווה תאונת דרכים בה נגרם לרכב התובעים נזק על ידי רכב הנתבע 1, אלא באירוע תקיפה על פי הנטען. מכאן שלא שוכנעתי כי היה יסוד להגשת התביעה כנגד הנתבעת 2.

לעניין שאלת ההוצאות שיש לפסוק לנתבעת 2, דומה כי גם שיקולי מדיניות ושיקולים מערכתיים מצדיקים חיוב התובעים בהוצאות הנתבעת 2, שכן לא יעלה על הדעת כי במקום שהתובעים ישקלו את סיכוייהם ואת סיכוניהם בטרם יגישו את תביעתם כנגד הנתבעת 2, יפתחו בהליך משפטי, ימשיכו בהתדיינות ויגרמו הוצאות לצד השני ויגזלו זמן שיפוטי יקר ובסופו של יום תהא בידם הזכות לבחור בעיתוי המתאים לפרישה מ'המערכה' לאחר שייראה לאן הרוח נושבת, ויצאו הימנה 'נקיים' ללא הוצאות, תוצאה זו אינה צודקת בעיני ואין הדעת סובלת.

מנגד, עיתוי דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 ושאלת התארכות ההליכים רלוונטית לעניין גובה ההוצאות, ואין ספק כי אם התביעה היתה מתנהלת ובסופו של יום היתה נדחית, היו נפסקים הוצאות ריאליות לטובת הנתבעת 2.

לאור המורם, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2, ומחייב את התובעים בהוצאות משפט לטובת הנתבעת 2 בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

באשר לבקשת הנתבע 1 לביטול פסק – הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה:

הנתבע 1 הגיש בקשה לביטול פסק – דין שניתן כנגדו ביום 25/07/10 בהעדר הגנה, כאן המקום לציין, כי כתב ההגנה מטעם הנתבע 1 הוגש באיחור ביום 27/07/10 וזאת כאמור יומיים לאחר שניתן כנגדו פסק – דין בהעדר הגנה.

את הבקשה לביטול פסק – דין, הנתבע 1 הגיש רק ביום 11.12.11, הרבה מעבר למועד של 30 יום שנקבע בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק – דין, זאת מבלי לצרף לבקשתו בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה הנוכחית.

בבקשת הנתבע 1 נטען, כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק בהעדר המצאה וידיעה בדבר ההליכים שהתנהלו בתיק זה כנגדו ו/או מטעמו.

טענה זו עומדת בסתירה גמורה עם העובדה, כי מטעם הנתבע 1 הוגש כתב הגנה אם כי באיחור של יומיים לאחר שניתן כנגדו פס"ד.

אם לשיטתו של המבקש 1, הוא לא ידע על ההליכים שהתנהלו כנגדו מדוע הוגש מטעמו כתב הגנה כאמור.

מכאן שכל שנותר הוא, לבחון את הבקשה על רקע שיקול הדעת של בית המשפט, שכן אין לנו עניין בבקשה לביטול מחובת הצדק, אלא בביטול מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט. במסגרת שיקול זה יש לבחון את סיבת המחדל כאשר הפסיקה קבעה, כי באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

מהם סיכויי ההגנה, עליהם הצביע המבקש,

הנתבע טוען בבקשתו, כי דין התביעה להידחות על הסף, כל התיאורים שבכתב התביעה מוכחשים וכי המבקש הוא זה שנפגע מרכב הפוגע אשר נסע לאחור ופגע בגופו של המבקש.