אייזנברג ואח' נ' חב' בנייני ישקו לבניין ומקרקעין בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

1.בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף. התובעת, ילידת 7.5.1954, העידה כי החליקה על מים בקניון המנוהל על ידי הנתבעת 1, ביום 18.5.2010, עת יצאה מחנות הנעליים בה הייתה מועסקת, לצורך סידור נעליים בחזית החנות. התובעת הצהירה: "בתאריך 18.5.2010 בזמן העבודה בערך בשעה 12:30 או בסמוך לכך אני יצאתי משטח החנות על מנת לסדר את הנעליים אשר נמצאות בוויטרינת החנות. אני מצהירה שלפתע אני נפלתי והתחלקתי קרוב למטר קדימה, נפלתי עם כל הגוף על רצפת הקניון" (ס' 5-6 לתצהירה). ובהמשך: "אני מצהירה שאני החלקתי, נפלתי על הרצפה כי הרצפה הייתה רטובה עקב חומר נוזל שנשפך על ידי מנקה שניקה את הרצפה" (ס' 17 לתצהירה).

2.הנתבעות הכחישו את הארוע וחלקו על אחריותן לתאונה. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הניקיון, עמה נקשרה הנתבעת 1 ב"הסכם למתן שירותים" מיום 14.4.2010. לטענתן, בהסכם זה התחייבה הצד השלישי לדאוג לניקיון הקניון, ובנוסף לשפות את הנתבעת בקשר לכל חבות שתוטל על הנתבעת כלפי מבקר בקניון.

3.במישור הנזק, התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית. לפי התיעוד הרפואי שהוגש, סבלה מחשד לשבר ביד שמאל בעקבות התאונה (ר' תעודת חדר מיון אורתופדי מיום 18.5.2010, וכן תיעוד רפואי נוסף, למשל מיום 21.5.2010). הצדדים הגיעו לכלל הסכמה אודות גובה הנזק: הוסכם כי סכום הפיצויים, היה ותיקבע חבות, יעמוד על סך של 18,880 ₪ בתופת אגרת בית המשפט (ר' פרוטוקול מיום 19.2.2013, ע' 6 ש' 1-17).

4.בית המשפט קיים דיון ראיות בשאלת החבות וחלוקת האחריות. מטעם התובעת הצהירה היא עצמה. הוגש מטעמה תצהירה של גב' לריסה קרפנקו, ואולם העדתה התייתרה נוכח ההסכמה בדבר גובה הנזק. מטעם הנתבעות 1 ו- 2 הצהירה גב' אורלי שגיב, סמנכ"ל בנתבעת 1, ואולם המצהירה לא התייצבה לדיון (ככל הנראה מחמת מחלה). ב"כ הנתבעות 1 ו- 2 הודיע כי הוא מוותר על העדתה. הנספחים לתצהירה הוגשו בהסכמה, ללא צורך בהעדת עד (ר' פרוטוקול הדיון מיום 19.2.2013 בע' 4-5). מטעם הצד השלישי הצהיר מר יעקב מורד, מנהל צד ג'1. התובעת ומר מורד נחקרו בפניי. לאחר תום שמיעת הראיות ועיון בפרוטוקול הדיון, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בשאלת האחריות.

דיון

5.עדותה של התובעת – עדות של בעלת דין היא. על כן, היא זקוקה לתמיכה ראייתית לצורך קבלתה כראייה המבססת ממצאים. בעניין זה, נחה דעתי כי עדותה של התובעת – מהימנה היא. התובעת הותירה בעדותה רושם אמין; דיבורה היה קולח ושוטף, והיא תיארה באופן צבעוני ועקבי את אשר התרחש. כך סיפרה: "כשהרימו אותי מהרצפה לא ראיתי כלום חוץ מכוכבים בשמים נתנו לי לשבת, עזרו לי לשבת ואני התחלתי לראות מסביב ובפינה אני פתאום בחור פעם ראשונה עומד עם העגלה הוא היה תופס, היה עומד ליד הקיר והיה נרדם...קראו לו בחור בחור. הוא היה עומד ומסתכל לשמים. היה לו משעמם וזה מה שתפס אותי, ואנשים התחילו לצעוק איפה המנקה, והוא מסתכל, אחר כך הוא לא מבין עברית, מתי שקראו לו עם הידיים, הוא בא והתחיל לנקות רצפה" (ר' עדותה בפ' ע' 7 ש' 10-20).

6.התובעת הודתה בהגינותה כי לא ראתה את העובד הנ"ל שופך נוזל על הרצפה, ואין היא יודעת לאמר מהו מקור הרטיבות ("לא ראיתי מי שפך ומה היה" – ר' עדותה בפ' ע' 8 ש' 8). היא לא היססה לתקן את התיאור המופיע בסעיף 17 לתצהירה, שם צוין כי על הרצפה נשפך חומר "על ידי מנקה שניקה את הרצפה". לדבריה: "אני אמרתי ששם היה מים וסבון, אבל מי עשה את זה אני לא יכולה להגיד" (ר' פ' ע' 9 ש' 14-20). התובעת חזרה וטענה כי ראתה סימן של "מים עם סבון" במקום, והוסיפה: "אנחנו חשבנו יש ילדים שהסתובבו עם בלונים ואני חשבתי אולי מישהו שפך, גם שולה חשבה, מישהו שפך, זה מאוד דומה כי היה עיגולים, אולי איזה ילד שפך, אני לא אומרת שחברת ניקיון עשתה" (ר' עדותה בפ' ע' 9 ש' 8-10). גם בהמשך חקירתה ציינה שאינה יודעת מה מקור הרטיבות (פ' ע' 10 ש' 28-30), ואולם יחד עם זאת, ראתה "סמל של סבון" (פ' ע' 11 ש' 15).

7.הסתירה הלכאורית בין הגרסה שנמסרה בחקירה לבין סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית עשויה לנבוע מאי שליטה בכתיבת העברית, כמו גם מן העובדה שתצהיר נערך על ידי עורך דין. כך או אחרת, התובעת דבקה בעקביות בגרסתה לפיה החליקה על רטיבות בסמוך לחנות, וכי ראתה סימני סבון, מבלי שיעדה להעיד על מקור הנוזל.

8.תמיכה בעדות התובעת מופיעה בתיעוד הרפואי. התובעת פנתה לחדר המיון האורתופדי, ביום האירוע בשעה 16:04 (ר' בתיק מוצגי התובעת). בתעודת חדר המיון נרשם: "נפלה היום בעבודה לדבריה, נחבלה ביד שמאל". בפניה מיום 21.5.2010, לרופאת המשפחה, נרשם: "ב- 18.5.2010 בזמן עבודתה החליקה ברגל על רצפה ממים נפלה ונחבלה ביד שמאל. באותו יום נבדקה במיון אסף הרופא" (ר' בתיק מוצגי התובעת). בתביעתה למוסד לביטוח לאומי, נרשם: "יצאתי לסדר את השולחן מחוץ לחנות לפתע החלקתי עם מים שהיו על הרצפה, מעדתי ונפלתי על היד" (ר' תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בתיק מוצגי התובעת).

9.הנתבעות לא ציינו כל ראיה לסתור.

10.סיכומה של נקודה זו: התובעת הרימה את הנטל כנדרש במשפט אזרחי להוכיח את עצם התרחשות האירוע.

11.אשר לחבות הנתבעות: הנתבעת 1 מנהלת קניון. וככזו, היא אחראית לבטיחות הקניון כלפי העובדים והמבקרים בו. אין חולק כי התאונה התרחשה בערב חג השבועות, בשעת צהריים, ברחבה הצמודה לחנות הנעליים, בעת שהמקום היה עמוס (ר' בהקשר זה עדותה של התובעת בפ' ע' 10 ש' 13-14). חובת הזהירות המושגית – המוטלת על חברת ניהול הקניון על דרך כלל, מתחזקת ומתחדדת מקום בו מדובר ביום פעיל כגון דא.

12.הנתבעת 1 אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהתקשרות עם חברת ניקיון; עליה להבטיח כי שירותי הניקיון ניתנים בפועל ובאופן שוטף ופעיל במהלך יום הפעילות. מעדותו של מר מורד – מנהל צד ג'1 – ניתן היה להבין כי שלושת עובדי הניקיון מכינים את הקניון לקראת פעילות במהלך שלוש שעות עבודה בבוקר (בין השעות 06:00 ל- 09:00 לערך); לאחר מכן, הם מועסקים כ "כלבויניקים" בעבודות תחזוקה, שיפוץ, ניקיון, ארגון אירועים, תליית דגלונים, חלוקת פליירים וכיו"ב עניינים שונים. כך העיד: "אני יודע שמשעה 06:00 בבוקר עובדי הניקיון עושים ניקיון יסודי והכוונה לכל היום" (ר' עדותו בפ' ע' 14 ש' 23) ובהמשך: "אני יודע שאני עושה עבודת ניקיון בין השעות 06:00-09:00 ולאחר מכן עבודת סדרנות, ריקון אשפה ופחות מתעסקים בניקיון הקניון, כי אלו הוראות הקניון" (פ' ע' 15 ש' 13-15).

13.לא נסתרה עדותו של מר מורד, לפיה לא הוטלה על צד ג'1 אחריות חוזית לבצע סיורים שוטפים בקניון, מדי זמן, לאיתור מפגעי לכלוך ולספיגת נוזלים הנשפכים על הרצפה. מר מורד העיד: "יש לי הנחיות והסכם, אני צריך לכבד את ההסכם. אני אפילו לא צריך לעשות סיור, יש לי הנחיות, יש לי שלושה עובדים, אני חושב שאני אמור וחייב לנקות את הקניון עם כמות יותר גדולה של עובדים, העובדים לא עושים סיורים כי אלו ההנחיות שקיבלתי" (פ' ע' 16 ש' 17-19).

14.עיינתי בהסכם מתן השירותים מיום 14.4.2010. בהסכם זה נרשם כי צד ג'1 תעניק לנתבעת 1 "שירותי ניקיון ואחזקה" (ר' ב"והואיל" רביעי להסכם). בהסכם לא צוין כמה עובדים יש לספק, מהן שעות העבודה, ומהן המטלות הקונקרטיות המוטלות על עובדי הנקיון. ההסכם היפנה ל"שירותים כהגדרתם בנספח א' ו- ב' להסכם" (ס' 3), ואולם נספחים אלה לא הוגשו, וככל הנראה - גם אינם קיימים (ר' עדותו של מר מורד בפ' ע' 20 ש' 15-16).

15.בנסיבות אלה, לא נסתרה עדותו של מר מורד לפיה ענייני הניקיון טופלו בשעות הבוקר המוקדמות על ידי שלושת העובדים וכי לאחר מכן, עובדי הניקיון הועסקו בעבודות שונות, לפי דרישותיו של מנהל הקניון, וללא חובת סיורים (ור' בהקשר זה את עדותו של מר מורד בפ' ע' 19 ש' 15-18: "הם [מנהל הקניון והקב"ט] היו לוקחים אותם ואומרים לעובדי הניקיון מה לעשות, למשל לתלות דגלים, למשל אם יש אירוע. יש סעיף כזה בהסכם, אם יש הרבה הופעות למשל בחג שבועות, לוקחים אותם להכנות להפעלות, חלוקת פליירים. הם כלבוינקים. רק בבוקר הם מתעסקים בניקיון והכנה לפתיחה עד 09:00 או 09:30 ולאחר מכן לפי הוראותיו של מנהל הקניון").

16.החברה המנהלת את הקניון אינה יכולה לצאת ידי חובתה כלפי המבקרים בקניון בהזמנת שירותי ניקיון חלקיים, כפי שעשתה במקרה דנא. לו דאגה לסיורים שוטפים ועתיים בקניון,

במהלך יום הפעילות, ניתן היה לאתר את מפגע הרטיבות ולטפל בו, כדי למנוע את התאונה.