איידלמן נ' רמאן ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום 12,585 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים (להלן:"התאונה") שארעה בכביש מס' 3 לכיוון מזרח, ביום 21.5.13.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי נסעה מכיוון אשקלון לכיוון מודיעין. לאחר שפנתה ימינה בצומת ראם, ביקשה לעבור לנתיב השמאלי. לטענתה בדקה כי הכביש פנוי, אותתה והשתלבה בנתיב הנסיעה השמאלי. לאחר ההשתלבות, טוענת התובעת, הגיח רכבו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ש"נדחף" לנתיב הנסיעה לאחר שכבר סיימה להשתלב ופגע בה מאחור.

התובעת מצרפת לכתב התביעה את פירוט סכום התביעה, הוא 12,585 ₪, כדלקמן: 6,740 ₪ נזק בגין תיקון הרכב, 4,095 ₪ נזק בגין ירידת ערך של 2.5%, 750 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, ותשלום על סך 1,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש.

הנתבע בכתב הגנתו טוען כי התאונה התרחשה עת נסע במסלול השמאלי על כביש מס' 3 לכיוון מזרח תוך כדי תנועה ערה של כלי רכב בשני הנתיבים האט לקראת צומת מרומזר, כאשר הרמזור אדום. לטענת הנתבע, באותה העת נסע לפניו רכב נוסף ובנתיב הימני נסעו מספר כלי רכב לרבות משאיות. הנתבע טוען כי בטרם עצר עצירה מוחלטת לפני הרמזור הבחין ברכבה של התובעת כשהוא מגיע מימין ו"נדחף" לנתיב נסיעתו ללא איתות ובפראות. עוד טוען הנתבע כי הבחין כי התובעת אוחזת במכשיר סלולארי ונראה כי היא מנהלת שיחה ממכשיר הטלפון שבידה. לטענת הנתבע, רכבה של התובעת הוא שפגע ברכבו, ומעידות על כך הפגיעות הן ברכבה והן ברכבו.

המחלוקת וההסכמות בין הצדדים

הצדדים חלוקים בינהם אם כן לגבי התנהלות כל אחד מהם לפני התאונה וכן חלוקים לגבי נסיבות התאונה. התובעת טוענת כי התאונה התרחשה לאחר שהשתלבה בנתיב הנסיעה השמאלי וכי הנתבע נכנס ברכבה מאחור, בעוד הנתבע טוען כי התובעת היא ש"נדחפה" לנתיב נסיעתו מבלי לאותת ומבלי לוודא כי אכן הכביש פנוי. לטענת הנתבע האירוע נשוא תובענה זו התרחש עת דיברה התובעת במכשיר הטלפון הנייד שלה.

הצדדים מסכימים כי מקום התאונה היה מעט לפני הצומת המרומזר הראשון לאחר צומת ראם, על כביש 3 מזרחה. כמו כן נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי צומת זה מצוי כמה מאות מטרים לאחר צומת ראם ממנו הגיעו שני הצדדים. כפי שעלה מעדותו של הנתבע והתובעת לא חלקה על כך, שניהם הגיעו מכביש 40 מדרום ועמדו ברמזור אדום כדי לפנות ימינה בצומת ראם. בפנייה זו שני נתיבים, התובעת עמדה בנתיב הימני והנתבע בשמאלי. הנתיב השמאלי בו עמד הנתבע הופך להיות הנתיב השמאלי ביותר לפני הרמזור הבא והנתיב הימני בו עמדה התובעת, הופך להיות הנתיב האמצעי בצומת הבא, כשיש מסלול נוסף מימין, לפנייה ימינה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות שהציגו בפניי הצדדים לרבות תמונות המציגות את הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אני סבורה כי יש לראות את התובעת כאחראית עיקרית לתאונה ולנזק וזאת מהטעמים שאפרט להלן.

התובעת טענה הן בכתב התביעה והן בעדותה, כי עברה נתיב רק לאחר שהביטה במראות ווידאה כי הנתיב פנוי, וכי היא יכולה לעבור נתיב בבטחה. יחד עם זאת, המרחק הקצר בין שני הצמתים, צומת ראם, ממנו הגיעו הצדדים והצומת המרומזר בסמוך אליו התרחשה התאונה, אינו מאפשר האצה משמעותית של מהירות הנסיעה בייחוד נוכח טענת הנתבע אשר לא נסתרה, כי הרמזור היה אדום ועל כן מן הסתם לא היה טעם לפתח מהירות.

על החובה לבחון את כל נתיבי הכביש טרם יבקש נהג לעבור מנתיב אחד לאחר עמד כב' השופט י. עדיאל בע"פ (י-ם) 6683/02 אזולאי נ' מ"י בסעיף 8 לפסק דינו כדלקמן:

"מקובל עלי גם כי אין הנוסע בדרך יכול לסטות מנתיבו, אלא אם ווידא כי אינו מסכן נוסעים אחרים. מצוות תקנה 40 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961- היא:

"40 סטייה מנתיב נסיעה

(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

הנטל לוודא כי הסטייה אינה גורמת להפרעה או סיכון מוטל על הסוטה מנתיבו. עליו לעשות את כל הבדיקות הדרושות כדי לוודא כי אין הוא מסכן עוברי דרך אחרים בסטייתו....".

תמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מחזקות את גרסתו של הנתבע כי התובעת אכן ניסתה להשתלב בנתיב הנסיעה השמאלי, מבלי לוודא כראוי כי היא אכן יכולה לעשות כן באין מפריע. שכן רכבה לא נפגע בצידו האחורי ממש, אלא בפינה השמאלית האחורית, כלומר יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבע כי התובעת הייתה בעיצומו של המעבר בין הנתיבים כשאירעה התאונה.

אשר על כן אני סבורה כי על אף שבדרך כלל, כשרכב פוגע ברכב אחר מאחור, ההנחה היא כי הרכב הפוגע לא שמר מרחק מספיק, במקרה זה, יש לומר כי לתובעת אשם תורם משמעותי להתרחשות תאונה זו.

למרות זאת אינני מוצאת לנכון לדחות לחלוטין את תביעתה של התובעת, באשר כפי שהתובע עצמו ציין, הוא נסע במהירות לא גבוהה ומן הסתם יכול היה לראות את רכב התובעת שניסה להשתלב לפניו ויכול היה לבלום, ממילא נדרש הנתבע לבלום מספר מטרים לאחר מכן עקב הרמזור האדום ואם לא הצליח בבלימה, יש להניח כי נסע מעט מעל המהירות שראוי היה לנסוע בה בנסיבות העניין. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת 10% מן הנזק שנגרם לה.