פסק דין
בפניי תביעה כספית. המדובר בתביעת עורכת דין לתשלום שכר טרחה שעליו התחייב הנתבע בהסכם שכ"ט עו"ד חתום. הנתבע פנה לתובעת על מנת שתייצג אותו בתיקי משפחה ובין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה, אשר בו סוכם, כי התובע ישלם סכום כולל בגין הייצוג של 30,000 ₪ + מע"מ.
אין חולק, כי כמקדמה על חשבון הייצוג שילם הנתבע לתובעת סך של 8,500 ₪ + מע"מ ובסה"כ 10,000 ₪ בלבד, והתביעה הכספית היא לתשלום יתרת הסכום שעליו התחייב הנתבע בהסכם.
נערך דיון הוכחות בתיק ובמהלכו שמע ביהמ"ש את התובעת, את הנתבע וכן את אחותו של הנתבע.
הצדדים סיכמו בכתב ובע"פ בישיבת ביהמ"ש מיום 6.4.11. בישיבה זו ניתנה הסכמת הצדדים בהתאם להמלצת ביהמ"ש לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.
פסק דין זה ניתן אפוא על בסיס הסכמת הצדדים והסמכת הצדדים את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79 א'.
לאחר בחינת טענות הצדדים, כפי שיובהר להלן, דין התביעה להתקבל בחלקה, כדלהלן:
השלמת 1,500 ₪ + מע"מ בגין הסכום שאין חולק שהיה על הנתבע לשלם כמקדמה כאשר שולם בפועל סכום של 8,500 ₪ + מע"מ במעמד החתימה על ההסכם. השלמת חלק מהתמורה אשר הנתבע התחייב לו מפורשות על פי ההסכם ואולם, זאת לא בגובה של 20,000 ₪ + מע"מ, אלא בסכום של 12,000 ₪ + מע"מ בלבד, על פי הסבר שיינתן בהמשך.
להלן נימוקי בית המשפט:
התובעת מתבססת על הסכם שכ"ט בין הצדדים אשר צורף כנספח א'.
זהו למעשה המסמך המרכזי מבחינת התובעת והיא תובעת את יישום ההסכם ככתבו וכלשונו בבחינת "הסכמים לחיוב ניתנו". כך קובע ההסכם:
בסעיף 2 - "בגין השירותים האמורים (שירותים משפטיים וטיפול בעניין ביהמ"ש לענייני משפחה בכפר סבא – ראה סעיף 1 להסכם, הערה שלי, השופט ע.נווה) אנו מסכימים לשלם לך שכ"ט בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. שכ"ט ישולם כדלקמן:
10,000 ₪ כולל מע"מ במעמד החתימה על הסכם זה.
יתרת התשלומים תשולם לעו"ד איטקין, לכל המאוחר במועד מכירת בית הצדדים.
שכ"ט ישולם במלואו בכפוף לאמור בהסכם זה גם במקרה של פשרה ו/או במקרה בו הלקוח ירצה להפסיק הטיפול בתיק (בהתאם למסלול סעיף 2)".
עינינו הרואות, כי הנתבע הסכים לתנאי התובעת, לפיהן גם במקרה בו ירצה להפסיק הטיפול בתיק, ייאלץ לשלם את מלוא שכ"ט המוסכם. יש לציין, כי בסעיף 4 להסכם התחייבה עו"ד איטקין עצמה (ולא עו"ד אחר מטעמה או ממשרדה) להופיע אישית לכל הדיונים שיתקיימו בתיק, ללא יוצא מן הכלל.
לטענתה של עו"ד איטקין, היא עמדה בכל תנאי ההסכם, הופיעה בכל הדיונים, ייצגה את הנתבע היטב ואף לשיטתה הביאה לו הישגים הן בתחום המזונות הזמניים (הנתבע כבר היה נכון לשלם מזונות זמניים בסכום של 4,000 ₪ ואולם, לאור התעקשות התובעת, בסופו הליך, נקבע סכום נמוך הרבה יותר) והן בתחום קידום תיק המשפחה עד לסיומו, ואולם בשלב מסוים ומסיבות לא ענייניות (לטענת התובעת), בחר הנתבע לפנות לעו"ד אחר (עו"ד ליפקין) והנ"ל הודיע לה טלפונית, כי הנתבע ביקש ממנו להמשיך ולייצג אותו, ולמעשה שיחת טלפון זו שבעקבותיה לאחר מספר שעות, הגיעה גם שיחת טלפון מאת הנתבע עצמו אישית לתובעת, סיים למעשה את ההתקשרות בין שני הצדדים.
אין חולק, הגם שלא הוצגה בעניין חשבונית, כי הנתבע התחייב ואף שילם על פי הצהרתו לעו"ד ליפקין בגין הייצוג המשפטי סך של 40,000 ₪ + מע"מ ומכל מקום, אני נותן אמון כי כך היה.
לכאורה, איפוא, ולאור ההסכם הברור, יש לקבל את התביעה במלואה ולהורות על תשלום יתרת שכר הטרחה.
מדוע סבור הנתבע אפוא שאין מקום לשלם לתובעת את הסכום עליו התחייב בגין שכ"ט?
