החלטה
בתובענה כספית זו, התובע עותר לחייב את הנתבעת בהחזר תשלומים וחובות שונים הקשורים בשותפות שניהלו השניים (חנויות לממכר בגדי ילדים), שעה שהתובע אף טוען כי ב"מעשיה ומחדליה", הביאה הנתבעת לקריסת השותפות.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת שהתובע נמנע מלפרט את מלוא השתלשלות האירועים, ככל שאין בכתב התביעה כל אזכור ליחסיהם האינטימיים בזמנים הרלבנטיים, לניהול העסק המשותף. היא טענה כי הצדדים ניהלו חיים זוגיים לכל דבר ועניין ולמעשה היא הייתה הידועה בציבור של התובע. כן, טענה כי התובע כל הזמן ניסה להעניק לה ולמעשה "לקנות אותה" ואת ליבה. בעצם, עסקינן ב"עסק זוגי" שהתנהל בין שני בני זוג, ידועים בציבור (ר' סעיפים 17 ו-18 לכתב הגנתה).
לגופה של תביעה, מודה הנתבעת כי אמנם נכון הדבר שכל שותף אחראי, ביחד ולחוד בחובות השותפות, אולם הדבר התובע כלל בתביעתו רכיבים כספיים של מתנות וכד' ויוצר ערבוביה , בין מערכת היחסים שהתנהלה בין הצדדים לבין "השותפות".
על רקע הדברים הנ"ל, מצאתי לערוך בירור קצר במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 25/4/13, וזאת על מנת ללמוד מאת הצדדים נתונים נוספים על מנת להבהיר את מערכת היחסים בזמנים הרלבנטיים ובכלל, ובתוך כך לבחון את שאלת הסמכות העניינית.
במועד ק.מ. הראשון, (לאחר הליך גישור שלא צלח), הועלתה טענת הנתבעת, באשר לסמכות העניינית של בהמ"ש לענייני משפחה לדון בתובענה ובמסגרת הדיון ,הצדדים אף הם בקשו את רשות הדיבור, ודבריהם תועדו. עיינתי בטיעוני הצדדים וכתבי הטענות בבואי לבחון את הסוגיה.
אין מחלוקת שהתובע והנתבעת ניהלו במערכת יחסים בתקופה הרלבנטית לתביעה, ועל פניו , השותפות פורקה ,בסמוך למועדים שיחסים אלה התערערו (שעה שע"פ הנטען ,הייתה אח"כ תקופה נוספת של זוגיות ופרידה) .
הטיעונים שהצדדים בקשו להשמיע בדיון בפניי, מלמדים שהתובע והנתבעת אכן חיו כבני זוג לתקופה, כאשר במהלך תקופת מערכת יחסים זו (אף אם הקמתה קדמה לזוגיות), נוהלה השותפות על ידיהם (ר' דברי התובע בעמ' 2 שו' 1 ושו' 18; דברי הנתבעת עמ' 2 שו' 22). סביר להניח כי באותו זמן הציפיות של הצדדים להמשך עתיד משותף, לטווח ארוך (ר' דברי התובע בעמ' 2 שו' 15; סעיף 7 לכתב ההגנה), תרמו לנתב את צעדיהם, על אף שבסופו של יום, מערכות היחסים העסקית והאישית, הגיעו לסיומן.
בסופו של יום, "הצהרת הכוונות" (של מי מהצדדים) לא הוגשמה לאותו קשר ארוך טווח ו/או לנישואין, אולם ברובו ככולו של התקופה הרלוואנטית לבחינת הסכסוך, הם היו ידועים בציבור, אשר קיימו מערכת יחסים זוגית, כולל מגורים משותפים. המחלוקת הכספית נשוא התביעה הינה תולדה של סיום מערכת היחסים שבין הצדדים.
הפסיקה מדגישה כי יש לבחון את שאלת הסמכות העניינית גם על פי נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך, וכן את הפן הסובייקטיבי שהינו התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם; כיצד משקיפים הצדדים על המחלוקת שביניהם, האם כסכסוך בעל אופי משפחתי, או כמחלוקת שעיקרה אזרחי. הדגשים שהצדדים מניחים על אופי היריבות ביניהם, חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי לצורך סיווג הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה (ר' ת.א. 429/04 (מחוזי חי') פאיזה ג'בארין נ' מחמוד ג'בארין, תק-מח 2005(1), 9482 , 9485 (2005).
מאידך, הובהר לא אחת כי הרעיון והבסיס להעדפת מתן הוראה כי הסמכות העניינית הינו של בית המשפט לענייני משפחה, מונעים מהייחודיות של בית המשפט האמור לדון בסכסוכים בין אנשים, שהקשר המשפחתי שלהם הינו קשר "דם" או קשר מסוג אחר, הגורם לכך שהצדדים יישארו "קרובים", במהלך שנים רבות ומערכת יחסים זו יש בה כדי להילקח בחשבון, בהכרעת סכסוך כספי אזרחי. על אף האמור, גם סכסוכים כספיים מובהקים בין אחים או הורים וילדים הוכרעו דווקא בבית המשפט השלום או המחוזי, שעה שבית המשפט הגיע למסקנה שהפן "האזרחי" הינו הדומיננטי ובתי המשפט הרגילים הינם הפורום הנאות להסדרת הסכסוך, על אף הקרבה המשפחתית שבין הצדדים.
לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ועיינתי בפסיקה , הנני סבורה כי המחלוקת נשוא תיק זה הינה בעיקרה, כספית ,ואף אם חלק מהמערכת העובדתית הינה כרוכה במערכת היחסים הזוגית שהצדדים ניהלו וסיומה, הסמכות העניינית עדיין נתונה לבית משפט זה.
לאור האמור, אין מקום להורות על העברת הדיון לבית משפט לענייני משפחה בגין העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. בנסיבות אלה, בתוקף סמכותי לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה כדלקמן:
1.הצדדים יקדימו ויגישו תצהירי עדות ראשית של כל העדים שיש בכוונתם להעיד.
לתצהירים יצורפו מסמכים שאותם ניתן להגיש כראיה באמצעות אותם המצהירים.
2.התובע יגיש תצהירו בתוך 45 יום מהיום.
הנתבעת תגיש את תצהיריה בתוך 45 יום נוספים מיום קבלת תצהירי התובע.
3.בתוך המועדים האמורים, יגישו הצדדים כל חוו"ד מומחה, במקביל להגשתם לבית המשפט.
4.הצדדים יעבירו במישרין זה לזה העתקי התצהירים חוו"ד, במקביל להגשתם לבית משפט.
5.כל אחד מהמצהירים יתייצב לחקירה נגדית על תצהירו אלא אם ב"כ הצד שכנגד הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהיר.
