החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 28.08.13 (כב' הרשמת הבכירה ר. הירש) אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב נגד המבקש, חייב את המבקש לשלם למשיב סך 8,000 ₪ (כולל הוצאות משפט), ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש.
2.כאמור בפסק הדין, המבקש ביצע עבודות איטום בבית המשיב ולטענת המשיב העבודות בוצעו באופן חלקי או לקוי מאחר ותופעת הרטיבות נמשכה, ואילו המבקש סרב לתקן את הנדרש במסגרת האחריות. הנתבע טען כי לא הוכח שהרטיבות קיימת במקומות בהם ביצע את האיטום, כי העבודה בוצעה רק במרפסת ולא בגג הרעפים וכי הרטיבות נובעת מבעיית איטום בקירות ולא ברצפת המרפסת אותה אטם.
כמו כן הגיש המבקש תביעה שכנגד בשל פגיעה במוניטין והוצאות בגין ימי עבודה, בדיקות, עלות מומחים והוצאות משפט.
נקבע כי התביעה שכנגד אינה מבוססת ולא היה מקום להגישה, מאחר והסכומים הנקובים בה הנם עבור עבודות ובדיקות שלא בוצעו כפי שהבהיר המבקש במהלך עדותו, היינו כי לא בוצע על ידו עבודות או תיקונים נוספים ולא ניתנה חוות דעת מומחה.
באשר לתביעה העיקרית ציין ביהמ"ש כי מדובר בגירסה מול גירסה. לאחר ששמע את הראיות, ראה תמונות ובחן את הדברים החליט בימ"ש קמא להעדיף את גירסת המשיב על פני זו של המבקש מהנימוקים הבאים: ההסכם התייחס לאיטום במרפסת ונקודתית מתחת לגג, מכתב האחריות שנתן המבקש למשיב שם נכתב: "בצעתי עבודת איטום במרפסת קומה שתיים ובגג, ובמידה ותחזור הרטיבות אבוא לתקן בתוך 14 ימים"; עדותה המהימנה של אשת התובע לפיה תואמו עם המבקש שתי פגישות אליהן לא הגיע; דחיית טענת המבקש כי היה על המשיב לבצע בדיקת הצפה כתנאי לתיקון; סימני רטיבות טריים בתמונות שהציג המשיב.
כן נקבע: "הנתבע טען בדיון כי התמונות ת/2 אינם של הקירות שמתחת למרפסת שכן שם נמצא המחסן, וטענה זו הוכחשה על ידי התובע. עמדת התובע מהימנה עלי. סביר יותר לטעמי כי התובע יודע את מיקום הקירות מתחת למרפסת מאשר הנתבע, אשר עשוי היה לשכוח את הפרטים המדוייקים, בחלוף זמן ניכר מאז ביקר בבית התובע בחודש דצמבר 2011" (סעיף 13 לפסה"ד).
בסופו של דבר הוחלט לחלק את הנזק בין שני הצדדים, האחראים במידה שווה לליקוי מאחר ושני הצדדים נמנעו מביצוע הבדיקות שיכלו לקבוע ולהכריע ממה נובעת הרטיבות.
באשר לגובה הנזק נקבע כי שווי התיקון (שלא הוכחש ע"י המבקש) עומד ע"ס 13,500 ₪, וע"כ חוייב המבקש בתשלום מחצית הסכום- 6,750 ₪ + פיצוי נוסף בגין המתנה למבקש בשני מועדים שונים והוצאות, ובסה"כ - 8,000 ₪.
3.תמצית טענות המבקש-
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור מנוסחת באריכות ובה הוא מתייחס לכל פרט ופרט בקביעת בימ"ש קמא, אך עיקר טענתו היא כי המבקש לא אמר אמת בבית המשפט באשר למחסן, היינו, דבריו בבית המשפט לפיהם "אין מחסן מתחת למרפסת" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.08.13, שורה 31) אינם אמת.
המשיב הסביר כי התכוון בדבריו שאין מחסן מתחת לנזילה אליה התייחס בתביעתו.
שני הצדדים ביקשו להציג ראיות שלא הוצגו בפני בימ"ש קמא, אך לא ניתן היתר לכך.
4.דיון-
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, אני סבורה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא, ואין מקום למתן רשות ערעור. ההלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסקי הדין של בתי המשפט לתביעות קטנות אלא אם נפלה טעות גלויה על פניו של פסק הדין, או באם המדובר בשאלה עקרונית (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול תורג'מן, מיום 17.03.09; רע"א 1735/13 ישי רז נ' חברת דואר ישראל בע"מ (מיום 08.05.13) . העניין שבפני אינו נכנס לגדר חריגים אלה. המדובר במחלוקת שגרתית ולא מצאתי כי נפלה טעות על פניו של פסק הדין.
בוודאי שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות של עובדות ומהימנות כפי העניין שבפני (ע"א 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' קסטנבאום, מיום 03.01.11, ע"א 8588/06 דלג'יו נ' אכ"א לפתוח בע"מ, מיום 11.11.10), רע"א 1735/13 הנ"ל).
לא מצאתי ממש בטענה כי המשיב לא אמר אמת לבימ"ש קמא בעניין המחסן. ראשית, המשיב הסביר כי כיוון דבריו לכך שהמחסן לא נמצא באזור הנזילות. שנית, המשיב לא הצליח להסביר כיצד נשללת אחריותו במידה ויש מחסן מתחת למרפסת, כאשר הנזילה שהוצגה בתצלומים שהוגשו לבית משפט קמא מצוייה החלק העליון של המרפסת בסמוך לתקרה ומעל הדלת.
5.בנסיבות אלה, כאמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא, ועל כן נדחית הבקשה.
המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 750 ₪.
ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
