איזוטסט בע"מ נ' כהן

החלטה

כללי

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 20.8.2013 (ת"ק 29449-10-11, כב' הרשם הבכיר ניר נחשון), לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק-הדין מיום 10.6.2013 (להלן – פסק-הדין), שניתן מחמת העדר התייצבות (להלן – ההחלטה).

רקע עובדתי ודיוני

לפני כב' הרשם התבררה תביעתו הכספית של המשיב כנגד המבקשת על סך 12,156 ₪. בדיון מיום 5.8.2012 לא התייצבה המבקשת ועד לאותו מועד לא הוגש כתב הגנה. כב' הרשם קבע כי המשיב זכאי לפסק-דין, על-יסוד כתב התביעה בצירוף הוצאות בסך 350 ₪ (להלן – פסק-הדין הראשון).

המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק-הדין הראשון ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל. לבקשה צורף כתב הגנה. לטענתה, בשל טעות משרדית לא התייצבה לדיון במועד שנקבע, עליו נודע לה לראשונה, כמו גם על התביעה, רק לאחר שהחלו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין הראשון.

כב' הרשם קבע כי יש הצדקה לביטול פסק-הדין הראשון, חרף התנהלותה (הרשלנית) של המבקשת, אשר לא עולה כדי זלזול בהליך השיפוטי, שכן יש להעדיף את בירור המחלוקת לגופה. לפיכך, הורה על ביטול פסק-הדין הראשון, אף שמצא כי יש מקום להטיל על המבקשת הוצאות בסך 1,000 ₪. בדיון בתביעה לגופה, ביום 30.1.2013, נחקרו הצדדים על גרסאותיהם. בסיום הדיון נקבע כי כל צד יהיה רשאי להגיש ראיות נוספות בתוך 30 יום וייקבע מועד נוסף לדיון. ביום 10.6.2013 התייצב המשיב לדיון ואולם המבקשת לא התייצבה. כב' הרשם קבע כי המבקשת הוזמנה לדיון כדין ומשלא התייצבה לדיון בעניינה בפעם השנייה, ניתן פסק-הדין במעמד המשיב, על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות בסך 1,000 ₪, לאחר שהתרשם מכתב התביעה על נספחיו ודברי המשיב בפניו, אשר לא נסתרו.

המבקשת שבה ופנתה בבקשה נוספת לביטול פסק-הדין שניתן בהעדרה וטענה בפעם השנייה, כי לא התייצבה לדיון בשל טעות משרדית. בפירוט נטען כי בשל מחלה בה לקה נציגה, הוגשה ביום הדיון בקשה לדחיית המועד (הגם, שלא נמצא לכך תיעוד בתיק בית-המשפט). לגופם של דברים, חזרה על טענותיה כפי שפורטו בבקשת הביטול הראשונה וסיכמה, כי סיכויי התביעה קלושים.

בהחלטה מושא הבקשה שלפניי, דחה כב' הרשם את הבקשה לביטול פסק-הדין וקבע, כי אין זו הפעם הראשונה שניתן כנגד המבקשת פסק-דין בהעדר התייצבות, שבוטל לפנים משורת הדין, חרף רשלנותה. כב' הרשם הדגיש, כי חסד עשה עמה בשעה שהורה על ביטול פסק-הדין הראשון, שכן טעות או שכחה אינם מן הנימוקים שיש בהם כדי להביא לביטולו של פסק-דין, שניתן בהעדרו של צד שהוזמן כדין. כב' הרשם הוסיף וקבע כי העדרות המבקשת מהדיון הנוסף (ביום 10.6.2013), עולה כדי זלזול בוטה בבית-המשפט. בנסיבות אלה לא נדרש כב' הרשם לבחינת סיכויי ההגנה לגוף העניין. כב' הרשם הטעים, כי פסק-הדין נמסר למבקשת ביום 1.7.2013 ואולם, הבקשה לביטולו הוגשה באיחור רב (ביום 20.8.2013), זאת מבלי שקדמה לה בקשה להארכת מועד. בסיום החלטתו מצא כב' הרשם ספק במהימנות אישור המחלה מיום 11.7.2013, שצורף לבקשת הביטול בשל היותו אישור מחלה רטרואקטיבית לזמן כה רב, בשעה שהיה על המבקשת להגישו עובר למועד הדיון (10.6.2013). נוכח כל האמור, דחה כב' הרשם את הבקשה.

בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת על טענותיה כפי שהובאו לפני כב' הרשם. המבקשת הדגישה כי לא הייתה מודעת לקיום הדיון במועד הרלוונטי (10.6.2013) והייתה בטוחה שנדחה. המבקשת מלינה על כי כב' הרשם לא נדרש לטענותיה לגוף העניין וחזרה וציינה כי אי התייצבותה נגרמה בשל טעות משרדית גרידא, שלא נבעה מזלזול בבית-המשפט והוסיפה כי סיכויי המשיב בתביעה, קלושים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק-הדין ונימוקי כב' הרשם, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה.

אין חולק, כי פסק-הדין הומצא למבקשת כדין ביום 1.7.2013. על פי הקבוע בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן – תקנות השיפוט בתביעות קטנות), היה על המבקשת להגיש את הבקשה לביטול פסק-הדין, בתוך 7 ימים ובענייננו, לא יאוחר מיום 8.7.2013. על אף האמור, הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה רק ביום 20.8.2013, ובחלוף המועד שנקבע. מכאן, לא עמדה למבקשת הזכות הדיונית להגשת בקשת הביטול, בטרם הוגשה ונעתרה בקשתה להארכת המועד, תוך שהיה עליה להצביע על טעם מיוחד, כקבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות, אשר חלות בענייננו במקום שעניין הארכת המועד לא הוסדר באופן מפורש בתקנות השיפוט בתביעות קטנות; רע"א 6297/02 איזבלה גולד נ' גאולת הכרך בע"מ פ"ד נז(2) 108, 114, 115 (2003)). למצער, היה עליה להראות נימוק של ממש שיש בו כדי להניח את דעת בית-המשפט בנסיבות העניין.

המבחן של טעם מיוחד נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של טעם מיוחד נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו (ע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (פורסם בנבו, 18.10.2010)). בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור. ככלל, טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה.

בענייננו, המבקשת בחרה שלא להגיש תחילה בקשה להארכת המועד. ממילא לא הובא בבקשה לביטול פסק-הדין טעם מיוחד לעניין העדרותה מהדיון מיום 10.6.2013, מלבד אמירה כללית וסתמית על טעות משרדית גרידא בשל סיבה אובייקטיבית... אי הבנה וחוסר תיאום בין הגורמים במבקשת.

הלכה פסוקה היא, כי תקלה או טעות משרדית, כשלעצמן, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד (ב"ש 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי, פ"ד מ(1) 411 (1986); בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996); בש"א 2232/10 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' סמיר אלון (פורסם בנבו, 23.3.2010)).

לפיכך, משלא הובא טעם מיוחד ולמצער, נימוק של ממש, המצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, בדין נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין ודין הבקשה שלפניי להידחות מטעם זה בלבד.

למעלה מהצורך, בחינת מכלול הנסיבות מעלה, כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשם בשעה שקבע, כי התנהגותה של המבקשת בנסיבות העניין עולה כדי זלזול בבית- המשפט ומטעם זה, דחה את בקשתה לביטול פסק-הדין, מבלי שנדרש לבחינת סיכויי ההגנה. בבואו לבחון בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד על-פי תקנה 201 לתקנות (אשר המבחנים על-פיה רלוונטיים לענייננו מכוח תקנה 12 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות משלא נקבע, שם, אחרת), ישקול בית-המשפט את הסיבה למחדל המבקש ואת סיכויי ההצלחה של הגנתו. אכן, ככלל שאלת סיכויי הצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש ואולם, נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד, אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לקבלת טענותיו (רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.2013)).

כפי שקבע כב' הרשם, המבקשת לא התייצבה לדיון בעניינה בפעם השנייה; לבקשתה הנטענת לדחיית מועד הדיון (מיום 10.6.2013), לא נמצא ביסוס בתיק בית-המשפט; אישור המחלה שצורף לבקשה לביטול פסק-הדין נמצא לא מהימן והבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה בחלוף המועד, מבלי שניתן טעם לדבר.

נוכח האמור לעיל ובשים לב למדיניות המצמצמת הנקוטה במתחם ההתערבות בפסקי-דין הניתנים ע"י בית-משפט לתביעות קטנות (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (פורסם בנבו, 3.4.2008); רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו (פורסם בנבו, 24.7.2005)), לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם.