איוש נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

פסק דין

1. העותר הינו דייר הדיור הציבורי ומתגורר עם משפחתו בעתלית, ברח' שושנת הים 138/4 מאז שנת 1995. העותר נשוי + 9 ילדים כשהיום 7 מהם סמוכים על שולחנו , חיילת משוחררת , סטודנטית ועוד 5 ילדים קטינים. הדירה היא בת 64 מ"ר ברוטו. (להלן " הדירה"). בסמוך לה ומעבר לקיר משותף קיימת דירה במבנה ובשטח זהה. (להלן "הדירה הסמוכה"). עתירתו מתייחסת לכך שעל אף שקיימת החלטה לאפשר לו מגורים בדירה רחבה יותר, ועל אף שהדירה הסמוכה התפנתה, אין המשיב 1 מבצע את ההחלטה.

2. עובדות הרקע

2.1 לפני כתשע שנים הגיש העותר בקשה להחלפת הדירה בדירה גדולה יותר, בשל צפיפות המגורים. ביום 19.5.08 אשרה הועדה הציבורית את החלפת הדירה לדירה גדולה יותר, החלטה שהתחדשה ביום 23.6.10.

2.2 באוקטובר 2010 , התפנתה הדירה הסמוכה לדירת העותר. העותר פנה למשרד השיכון על מנת לקבל זכות שכירות בדירה הסמוכה. הבקשה נדחתה על ידי משרד השיכון והועדה העליונה בטענה כי הדירה אושרה לאיכלוס זוג נכים, הם המשיבים 3,4. העותר הגיש ערעור לוועדה הציבורית אשר קבלה באופן חלקי את הערעור בהחלטה מיום 7.12.10, כדלקמן :

" לדחות את הבקשה לקבלת הדירה הכוונה הצמודה לביתם ולאמץ את החלטת הועדה העליונה....זאת בכפוף להחתמת זוג העוורים על תצהיר כי כאשר תתפנה דירה אחרת בשיכון הציבורי המתאימה לזכאותם יועברו לדירה זאת והדירה הנ"ל תמסר למשפחה באם לא ימצא פתרון דיור אחר למשפחה".(להלן "ההחלטה").

2.3 המשיבים 3,4, הוחתמו ביום 19.12.10 על תצהיר שזו לשונו – "אנו החתומים ....מסכימים בזאת שכאשר תתפנה דירה אחרת בשיכון הציבורי המתאימה לזכאותנו נעבור לדירה זו. תצהיר זה נחתם על פי החלטת ועדה ציבורית מיום 7.12.10 ותוקפה לשנה מיום ההחלטה."

2.4 ביום 13.12.10 הגיש העותר עתירה מנהלית כנגד החלטת הועדה ומשרד השיכון . העתירה נמחקה ביום 30.1.11 לאחר שהוצהר על ידי משרד השיכון : "על פי רישומי המשיב 1 העותר נמצא בראש רשימת הממתינים לקבלת דירה רחבה יותר. ככל שתתפנה דירה והעותר יהיה הממתין הראשון ברשימה באותה עת, הרי שהמשרד יפעל ליישום ההחלטה".

2.5 ביום 9.1.12 חודשה ההחלטה של ועדת האכלוס הציבורי לשנתיים נוספות.

2.6 בחודש ספטמבר 2012 התפנתה דירה (להלן "דירה אחרת") והמשיבים 3,4, נתבקשו לעבור אליה, אך סרבו. על כך נודע לעותר ממכתב המשיב מיום 6.12.12 בו הודע כי המשיבים 3,4, סרבו לעבור לדירה שהוצעה להם ותנתן להם הצעה נוספת בהתאם לנתוניהם. אם יסרבו – יפעל המשרד בהתאם לנספח עליו חתמו משיבים 3,4. למשיבים 3,4, נשלח מכתב ברוח זו מהמשיב ביום 10.10.12.

2.7 ביום 16.1.13 הגיש העותר את העתירה הנוכחית. הסתבר כי העתירה הוגשה לאחר שכבר אוכלסה הדירה האחרת על ידי צד שלישי אחר, נוכח סרובם של משיבים 3,4, לעבור אליה. האכלוס האמור ייתר את שמיעת הבקשה לצו ביניים, ונקבע דיון בעתירה עצמה.

3. טענות הצדדים

3.1 העותר טוען כי המשיב נמנע משך שנים רבות למלא את התחייבותו להעביר את משפחת העותר לדירה רחבה יותר. עוד נטען כי קיימת התחייבות של המשיב להעביר את משיבים 3,4, לדיור חליפי כשתמצא דירה כזו, ועל אף שנמצאה לא מלאו המשיבים חובתם. עוד נטען כי התנהלות המשיב 1 איננה סבירה בנסיבות.

3.2 המשיב 1 טוען לדחיית העתירה על הסף בשל שיהוי וכן בשל חוסר נקיון כפיים עקב בנייה בלתי חוקית של העותר. התברר כי בצר לו, הרחיב את דירתו ללא קבלת היתר בניה בהיקף של כ-40 מ"ר נוספים. לגופו של ענין נטען כי הנוהל של הקצאת דירה בשכירות בשיכון הציבורי הגדיר קטגוריות הזכאיות להחלפת דירה כאשר הראשונה – נכים בעלי כסא גלגלים, השניה- מצוקה בריאותית עם מגבלה פיסית תפקודית והשלישית – צפיפות דיור. נטען כי הנוהל יושם בסבירות ובמקצועיות. אי מציאת דירה רחבה יותר לא נבעה משיקולים זרים אלא נעוצה במחסור של דירות. נטען כי ההחלטה ליתן הזדמנות שניה למשיבים 3,4 לעבור לדירה מתאימה הינה סבירה נוכח נסיבותיהם האישיות והרפואיות, תוך הבהרה ברורה כי סרוב שני עלול להביא לבחינה מחדש של חוזה השכירות עמם. עוד הובהר כי הנוהל מבהיר בס' 10.5 שבו כי "סירוב לקבלת דירה" משמעו סירוב לשתי הצעות.

3.3 המשיבים 3,4 - המשיבים פרט את בעיית נכותם. המשיב 3 נעזר דרך קבע בקביים וכן סובל מליקוי ראיה עקב מחלת עיניים גנטית. המשיבה 4 סובלת אף היא מליקוי ראיה. לשניהם תעודות עוור. המשיבים טענו כי הסכמתם לעבור לדירה אחרת הוגבלה לתקופה של שנה אחת בלבד ועד ליום 7.12.11 . לכן בחלוף שנה הבינו שלא ידרשו להחליף את הדירה והשקיעו כספים בהתאמתה למגוריהם ובמזגנים.

4. דיון

4.1 חוסר נקיון כפיים – פעמיים בא נושא זה לביטוי בעתירה הנוכחית. פעם אחת בכך שהעותר בצע בניה לא חוקית שהיא כתוספת של כ-60% על הקיים, ופעם שניה בכך שענין זה לא בא לידי ביטוי בנתוני עתירתו.

ראו לענין זה בגץ 609/75 מתתיהו ישראלי נ. ראש העיר תל אביב יפו 29.2.76-

"רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית- משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנשוא העתירה. כבית-משפט גבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק. היו מקרים שבהם נזקקנו לעתירה אף שענינה היה נגוע באי-חוקיות, בעיקר כאשר בעת הפניה לבית-משפט זה כיפר העותר על מעשהו הבלתי-חוקי וחדל ממנו, או מסיבה מוצדקת אחרת."

וראו גם בגץ 5812/11 יצחק קלקודה נ. רשות שדות התעופה 1.2.12 –