איומים המופנים כלפי שופטים אינם מהווים עילת פסלות

           לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) מיום 21.6.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 5167/06.

           בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת ונשיאת נשק, איומים, הדחה בחקירה והטרדת עד (הכרעת הדין מיום 20.5.2007), וההליך עומד כעת בשלב הטיעונים לעונש. הערעור שלפניי הוא ערעור פסלות שני המוגש על ידי המערער בגדרו של הליך זה. בפתח הדברים, ולהבהרת הרקע בבסיס ערעור זה, אעמוד על עיקרי השתלשלות האירועים שהובילו להגשתו.

1.        ביום 6.6.2007 נידון בפניי ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו מלדון בתיק, החלטה שניתנה לאחר מתן הכרעת הדין (ע"פ 4860/07 פרעני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.6.2007); להלן: ערעור הפסלות הראשון). בערעור הפסלות הראשון טען המערער כי מאחר והשופט סעב יושב בדין בהליך אחר, בו הואשמו אביו ואחיו בעבירת רצח (להלן: תיק הרצח), קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופט מלדון בתיק. בהקשר זה טען המערער כי נוכח דברים מסוימים שנאמרו במהלך הדיון בתיק הרצח נוצרה אצל השופט דעה קדומה נגד המערער. יצוין עוד כי בערעור הפסלות הקודם נטען גם כי על השופט לפסול עצמו נוכח כתבות בעיתונות בהן הופיעה תמונתו של השופט סעב, ונוכח קירבה משפחתית בין השופט סעב לבין סגן מפקד משטרת שפרעם (להלן: השוטר). טענות אחרונות אלה לא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי בבקשת הפסלות אשר עליה הוגש ערעור הפסלות הראשון, והן נטענו לראשונה בערעור עצמו.

           ערעור הפסלות הראשון נדחה. קבעתי בו, בין היתר, כי המערער ויתר על עילת הפסלות באשר לדברים שנאמרו בתיק הרצח בו השופט סעב היה חבר במותב, שכן אחד מבאי-כוחו ידע משך זמן רב כי השופט סעב יושב בדין בתיק הרצח, אך על אף זאת הודיע שאינו מבקש מהשופט סעב לפסול את עצמו. באשר לטענות בדבר קשר משפחתי בין השוטר לשופט ובדבר הכתבה בעיתון נמחק הערעור, שכן הטענות הועלו לראשונה בערעור ולא בפני הערכאה הדיונית. יודגש כי בפסק הדין שניתן בערעור הפסלות הראשון צוין כי בכוונת הסניגורים להגיש בקשה חדשה לפסילתו של השופט סעב מלשבת בדין, בהסתמך על העילות שנמחקו בערעור. כך אכן נעשה, ומכאן הערעור שלפניי.

2.        בקשת הפסלות השנייה, נשוא ערעור זה, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה סמוך לאחר מתן פסק הדין בערעור הפסלות הראשון. בקשה זו נסמכה על מספר טענות מרכזיות. ראשית, נטען כי קיימת קירבה משפחתית של בני דודים בין השופט סעב לבין השוטר, שהינו עד בתיק הרצח המתנהל נגד אביו ואחיו של המערער. פסילתו של השופט לא נתבקשה על סמך הקירבה המשפחתית בלבד. נטען עוד כי על רקע קירבה זו התקיימה שיחה בין השוטר לשופט סעב, בה נמסרו לשופט "דברי דיבה" על המערער. מכאן, שקם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופט מלשבת בדין, וזאת בשל היווצרותה של דעה קדומה נגד המערער בעקבות שיחה זו. לעניין זה נטען כי השוטר, אשר מעורה היטב בענייני משפחת המערער, שומר טינה לבני המשפחה מסיבות שונות. שנית, נטען כי ביום 25.5.2007 הופיעה בעיתון "כל-אלערב" תמונה של השופט לצד כתבה על המשפט המתנהל נגד המערער. לטענת הסניגורים, תוכן כתבה זו מלמד גם הוא על חשש ממשי למשוא פנים.

3.        בהחלטה שניתנה ביום 21.6.2007 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפסלות. באשר לקירבה המשפחתית בין השופט סעב לבין השוטר, הודגש כי משך תקופה ארוכה ידעו הסניגורים על קירבה זו, שכן ביום 5.12.2006, במהלך דיוני ההוכחות בתיק הרצח, הביא השופט לידיעת אחד מבאי-כוחו של המערער, אשר הופיע לפניו גם בתיק הרצח, את העובדה שהוא קרוב משפחה של השוטר. על אף האמור, הסניגור לא התנגד להמשך ישיבתו של השופט בתיק הרצח ומשך זמן רב לא טען טענה דומה גם בתיק המתנהל נגד המערער. מכאן, שהעלאת הטענה באיחור כה ניכר, שבעה חודשים לאחר שנודע לאחד מהסניגורים על דבר הקירבה המשפחתית, שקולה לויתור על עילת הפסלות. עם זאת, אף לגוף הטענה קבע השופט סעב כי לא נוצרה אצלו דעה קדומה נגד המערער כתוצאה מהקירבה המשפחתית.

           בית המשפט דחה את בקשת הפסלות אף ככל שזו התייחסה לכתבה שהתפרסמה בעיתון. השופט ציין כי מעולם לא קרא את הכתבה או ראה את העיתון בו פורסמה תמונתו, והדגיש כי אין מדובר בראיון שקוים עמו אלא בסיקור עיתונאי רגיל של החלטות בית המשפט.

            נוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות.

4.        בערעור שלפניי חזרו באי-כוחו של המערער על כל הטענות שהעלו בבית המשפט קמא, אך הוסיפו טענה נוספת המצדיקה לשיטתם את פסילתו של בית המשפט המחוזי. טענה זו בוססה על כתבה שהופיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" בה דווח כי משטרת ישראל מסרה לשופט סעב כי קיימים איומים על חייו מצד בני משפחתו של המערער. עוד צוין בכתבה כי כתוצאה מאיומים אלה הוצבה אבטחה משטרתית על השופט. לטענת הסניגורים, יש בכך כדי להראות כי בית המשפט המחוזי לא יוכל להמשיך ולדון בעניינו של המערער מבלי שדעתו תהיה מוטה לרעתו. לעניין זה ביקשו הסניגורים להבהיר כי ככל שהדבר ידוע למערער, האיומים הנטענים כלפי השופט לא היו ולא נבראו.

           באת-כוח המשיבה, עו"ד י' שרף, הדגישה בטיעוניה כי אין בהיכרות הנטענת בין השופט סעב לשוטר כדי לפסול את בית המשפט. בהקשר זה הודגש כי השוטר אינו עד בתיק שהתנהל נגד המערער. באשר לטענה כי התקיימה שיחה בין השוטר לשופט בה הכפיש השוטר את המערער ובני משפחתו, נטען כי טענה זו לא גובתה ברסיס של תשתית עובדתית ומכאן שיש לדחותה. באשר לכתבה שפורסמה בעיתון "אל-כלערב" שלוותה בתמונתו של השופט, נטען כי מדובר בסיקור עיתונאי רגיל, וכי השופט לא ידע על קיומה אף לאחר שפורסמה. נוכח האמור לעיל ביקשה באת-כוח המשיבה לדחות את הערעור על כל חלקיו. 

5.        לאחר שעיינתי בטענות את הצדדים שוכנעתי כי אין באף מטענותיו של המערער כדי לקבל את הערעור.

           ראשית, יש לדחות את הטענה כי על השופט היה לפסול עצמו נוכח האבטחה שהוצבה סביבו בשל החשש לאיומים מצד בני משפחתו של המערער. טענה זו דינה להידחות אך מעצם העובדה שהועלתה בערעור שלפניי ולא בפני הערכאה הדיונית. בכך נוצר מצב בו בית המשפט המחוזי לא התייחס לעילת פסלות זו, מה שמקשה אינהרנטית על אפשרותה של ערכאת הערעור לבחון האם איום כזה או אחר אכן השפיע על יכולתו של השופט לדון בעניינו של המערער (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006), בעמ' 345). עם זאת, יובהר כי ככלל אין די באיומים המופנים כלפי שופטים על מנת להביא לפסילתם. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא א' ברק בע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 865 (2001), בעמ' 869-870 (להלן: עניין מיארה):

"העובדה כי הובא בפני השופט מידע על איומים כנגדו אינה יוצרת, מניה וביה, עילת פסלות. אמת, איום על שופט, בין במשתמע ובין במפורש, הינו דבר חמור אשר פוגע בעקרונות היסוד של שיטתנו. הוא מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק ככלל, ובפעילות מערכת בתי המשפט בפרט. יש לעקרו מן השורש ולגנותו בכל פה. זאת ועוד: איום על שופט על ידי בעל דין משמעו נסיון ליצור מעורבות אישית של השופט בסכסוך המתברר בפניו, ולהטות משפט על ידי פגיעה באובייקטיביות השיפוטית. למרות זאת, רק בנסיבות חריגות ביותר, יהא באיום על שופט כדי להוות עילת פסלות. נסיבות חריגות אלו אינן אלא אמת המידה הקבועה בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, ולפיה יש לבסס חשש ממשי למשוא פנים. על כן, לא ניתן לקבוע מראש כי עצם השמעת איום על שופט מקימה עילה לפסלותו, אלא יש לבחון את כלל נסיבות העניין בכדי להכריע אם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך הדיון בפני הערכאה הדנה בהליך".

           אכן, ככלל, איומים על שופט, גם כאשר הם מובאים על פי כורח בטחוני לידיעתו, אינם עילה לפסילת השופט מלשבת בדין. ואמנם, נסיבות העשויות להביא לפסילת בית המשפט בשל איומים לכאוריים המופנים נגדו הינן נדירות וחריגות, ונבחנות על פי הנתונים הקונקרטיים ונסיבות המקרה. בעניין שלפנינו אין מתקיימות נסיבות חריגות מסוג זה.

           בשולי הדברים, ומבלי להביע כל עמדה לגבי ההליך והצדדים שלפניי, יובהר כי אין זה מתקבל על הדעת כי על ידי הטלת איומים על שופט יהיה ניתן להביא לפסילתו. התנהגות כזו אינה יכולה לזכות בעל דין פלוני ביתרון דיוני. יש בה משום נסיון פסול לקעקע את העקרונות בדבר טוהר ההליך ואי התלות השיפוטית שהם בבסיס שיטתנו המשפטית (ראו: ע"פ 4744/99 שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (לא פורסם, 15.11.1999); עניין מיארה הנ"ל; ע"א 5714/97 מזור נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 14.10.1997)). נוכח שיקול זה יש להקפיד ולהיזהר זהירות רבה בטרם נקבע כי קמה עילת פסילה של שופט בשל איומים שהושמעו נגד בית המשפט. נסיבות אלה, כאמור, אינן מתקיימות בענייננו.

6.        באשר לטענת המערער כי נוכח הקירבה בין השוטר לשופט סעב היה על השופט לפסול עצמו, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות. נסיבות המקרה שלפניי אינן עונות לתנאים הקבועים בהוראת סעיף 77א1(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בו נקבע בזו הלשון: