איגרא נ' הרבוע הכחול ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה לטענתה, כפועל יוצא מאירוע מיום 28/5/08.

לטענת התובעת, במועד הנקוב, בשעות הבוקר הגיע לקניות במרכול הנתבעת 1 , בכניסה למרכול נתקלה אצבע רגלה השמאלית בארגזי ירקות אשר הושארו ללא כל השגחה ונחבלה. לטענתה, בתחילה סברה כי מדובר בפגיעה קלה ואולם, לאחר שהגיעה לביתה הכאבים החמירו והאצבע התנפחה. משכך, שבה למרכול בשעות אחר הצהרים , הראתה את הפגיעה לאחד העובדים אשר הנחה אותה לפנות למנהל בשם אחי גל- לו דיווחה על הפגיעה. בשעות הערב, משהכאבים הפכו לבלתי נסבלים, פנתה למיון שם אובחן שבר באצבע רגלה. לטענת התובעת כפועל יוצא מהחבלה אשר נגרמה לה, סבלה כאבים רבים ונאלצה להשתמש במשככי כאבים וכן, להסתובב עם רגליים חשופות בכפכפים לתקופה של כחודש. לטענת התובעת, הנתבעת 1 התרשלה עת הציבה הארגזים כאמור המהווים מפגע ומשכך, עליה ועל המבטחת שלה- הנתבעת 2, ביחד ולחוד, לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מפגיעתה כאמור . התובעת מעריכה נזקיה בגין הכאב וסבל אשר היו מנת חלקה בסך של 20,000 ₪ הנתבע על ידה במסגרת תביעתה .

הנתבעות מכחישות תחילה את האירוע הנטען באשר לטענתן – גרסתה של התובעת הינה בגדר עדות יחידה לאירוע ויתרה מכך- לא זו בלבד שעדותה לא נתמכה בראייה כלשהי אלא, שאף התובעת שינתה גרסתה באופן השולל מהימנותה. זאת ועוד, הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובעת לא הוכיחה רשלנותה של הנתבעת 1 ובכלל זה לא הוכיחה כי הגורם לאירוע מהווה אמנם "מפגע". יתרה מכך, לטענת הנתבעות – ככל שאמנם אירע האירוע הרי שהתובעת הינה מונעת הנזק המיטבית וכן, לוקה ברשלנות תורמת בשיעור של 100% הואיל והגורם לפגיעתה הינו בולט לכל עין ומשכך, היה עליה להיזהר בהילוכה. למעלה מן הצורך מוסיפות הנתבעות וטוענות כי התובעת אף לא הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהאירוע. אשר על כן, לטענת הנתבעות יש לדחות את תביעתה של התובעת.

דיון ומסקנות:

3.במסגרת הדיון אשר נערך בפני בית המשפט, העידו התובעת ונציג הנתבעת – מר אחי גל. כמו כן, הוצגו בפני – על ידי התובעת מסמכים רפואיים, התכתובת בין הצדדים וכן, תמונות אשר צולמו על ידי התובעת לאחר הדיון בפני בית המשפט במסגרתן ניסתה התובעת לשחזר את ה"מפגע" אשר הוביל לפגיעה וזאת, הואיל ותמונות אשר לטענתה צילמה מיד לאחר האירוע – אבדו כפועל יוצא מהרס מכשיר הטלפון בו צילמה אותן.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את כלל הראיות כפי שהוצגו בפני, אל מול הדין ונטלי ההוכחה והראייה – החלטתי כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

תחילה, אין חולק על כי על הנתבעת 1 מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית לדאוג לשלומם ובטיחותם של כלל הבאים בשערי המרכול המצוי בחזקתה. בכלל חובתה זו , מוטלת על הנתבעת 1 החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת לתחזק את המרכול באופן שוטף ולמנוע מפגעים במרכול . יחד עם זאת, חובת זהירות זו אינה מוחלטת אלא שהיא יחסית ונגזרת מקריטריונים של סבירות ומציפיותיו של האדם הסביר באשר למפגעים אשר הוא יכול או לא יכול, לצפות קיומם במרכול. בהקשר זה, ראוי להבהיר ולהדגיש כבר בשלב זה כי, בהתאם לצפיה סבירה זו יש לפרש ולקבוע מה יוגדר כ"מפגע" המפר את חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת 1.

יפים לענין זה דברי בית המשפט השלום בת.א. (שלום – תל אביב) 76632/99 מדמון שושנה נ' אלוניאל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) במסגרתו קבע בית המשפט כי:

"לא ניתן לפטור אדם הנכנס לבית עסק מתשומת לב מינימאלית ורגילה , הנדרשת ממנו כמעט בכל מקום גם כ. החיוב בנזיקין של בעל עסק יקום רק לאחר שהוכח כי בעל העסק הציב סכנה בלתי רגילה בשטחו למבקר המוזמן במקום"

יחד עם זאת, בצד חובת הזהירות של הנתבעת ואף קודם לה, מוטלת על התובעת החובה להוכיח את כלל הנסיבות והעובדות המשמשות בסיס לתביעתה ובראש ובראשונה, מוטלת עליה החובה להוכיח כי אמנם אירע האירוע הנטען במועד הנקוב,כי במקום היה מפגע אשר הוביל לאירוע הנטען והנובע מכישלון הנתבעת מקיום חובת הזהירות שלה כלפי התובעת, כי קיים קשר סיבתי בין המפגע הנטען לבין הפגיעה וכי קשר סיבתי זה לא נקטע בשל התנהלותה של התובעת.

חובתה של התובעת כאמור נובעת מכך שמכה או נפילה כשלעצמן אינן מקימות חובה  ואינן מצביעות אוטומטית על קיומה של רשלנות. בענין זה יפים דברי כב' בית המשפט בע"א 145/80 שלמה וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פדי ל"ז 1 113, שם נאמר:

 "חיי יום יום מלאים סיכונים... מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים לעמוד או להחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...".

6.בבוחני את עדותה של התובעת הנני מוצאת כי עדותה של התובעת לא נתמכה ובנוסף היא אינה קוהרנטית באשר להילך האירוע ובנוגע למפגע אשר הוביל לאירוע. זאת ועוד, הנני סבורה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין המפגע- ככל שאמנם היה קיים מפגע- לבין הנזק אשר אירע לה.

7.כך, בנוגע לנסיבות האירוע - לטענת התובעת האירוע ארע בשעות הבוקר (ראה לענין זה דו"ח חדר המיון במסגרתו מצוין מפיה של התובעת כי האירוע ארע בבוקר). אין עוררין כי התובעת לא הציגה מלבד עדותה היחידה כל עדות בתמיכה לעצם קרות האירוע דהיינו – לא הביאה כל עד אשר יכול לתמוך בטענתה ולפיה, הפגיעה אשר ארעה לה, אמנם ארעה לה במקום ובזמן הנטענים. יתרה מכך, אף לדידה של התובעת, פנתה שוב אל המרכול רק בשעות אחר הצהריים , שאז כאביה החמירו ומשכך, פנתה ודיווחה על האירוע במרכול- על אף האמור הרי שהתובעת לא הציגה גם כל תיעוד לכך, שאמנם פנתה אל המקום בו ביום בשעות אחר הצהריים . יתרה מכך, התובעת פנתה לחדר המיון רק בשעות הערב (20:43) כעולה מדו"ח חדר המיון אשר צורף על ידה.

מן האמור נובע כי לא זו בלבד שהתובעת לא צירפה כל ראייה , מלבד עדותה , לכך שאמנם נפגעה במרכול בשעות הבוקר , אלא שהתובעת אף לא הלינה על דבר הפגיעה ואפילו לדידה, מיד לאחר האירוע אלא רק בשעות אחר הצהריים ובנוסף, פנתה למיון רק בשעות הערב. בשל חלוף הזמן ממועד הפגיעה הנטענת ועד למועד הדיווח בדבר הפגיעה והפניה לחדר המיון – הנני סבורה כי אף נותק הקשר הסיבתי בין ביקורה הנטען של התובעת במרכול באותו יום בשעות הבוקר, לבין הפגיעה בגינה נזקקה לטיפול רק בשעות הערב.

מן האמור נובע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אמנם נחבלה ברגלה במקום ובזמן הנטענים על ידה.

יתרה מכך , באשר למפגע אשר גרם לאירוע לטענתה של התובעת, עדותה של התובעת לא היתה קוהרנטית. כך, במסגרת כתב תביעתה טענה התובעת כי נתקלה ב:"ארגזי ירקות" אשר הושארו ללא השגחה בכניסה למרכול משמאל. בהתאמה טענה התובעת במסגרת מכתב אשר כתבה לנתבעת ביום 1/10/09 כי המפגע ממנו נפגעה הינו: "ארגזים המפוזרים באיזור הפירות והירקות ללא השגחה". בניגוד לטענתה זו של התובעת ובמיוחד הואיל ובית המשפט הקשה על התובעת בשאלה כיצד לא הבחינה בארגזים, שינתה התובעת גירסתה ובדיון השני אשר התקיים בפני בית המשפט טענה כי נחבלה מהקרשים שמעמידים להורדת הסחורה (ראה עמ' 3 שורה 15) , עדות עליה חזרה בהמשך עת טענה כי נחבלה מפלטפורמה מעץ נמוך עליו מניחים את הארגזים (ראה עמ' 4 לפרוטוקול).

בהקשר זה, אינני מקבלת טענתה של התובעת ולפיה- אין מדובר בשינוי גירסה אלא בפירוט הגירסה, באשר הנני סבורה כי מדובר בשינוי מהותי הואיל ולאורך זמן גרסתה העיקבית של התובעת היתה שהיא נפגעה מהארגזים ולא ממשטחי העץ עליהם הם מונחים. יתרה מכך, כאמור , עיתוי שינוי הגרסה היה רק לאחר שתשומת לבה של התובעת הוארה לכך, שלכאורה אין בארגזים כשלעצמם בכדי להוות מפגע.

שינוי גרסת התובעת באשר למהות המפגע, אף בו יש בכדי לפגוע במשקל אשר ניתן לייחס לעדותה באשר להילך האירוע.