פסק דין
עניינה של התביעה בדרישת התובע לתשלומים עבור שרותי ביקורת כבאות.
רקע
1.התובע (להלן: "האיגוד"), הינו רשות כבאות כהגדרתה בחוק שירותי הכבאות התשי"ט – 1959 (להלן: "החוק"). האיגוד ערך ביקורות במקום מפעלה של הנתבעת, חברה הפועלת באזור התעשייה בבאר שבע. עניינה של התביעה בשלוש דרישות תשלום בשל קבלת שירות ע"י האיגוד, דרישה מיום 31.8.00 ע"ס 1,989 ₪, דרישה מיום 2.9.01 ע"ס 2,009 ₪, דרישה מיום 12.9.04 ע"ס 1,227 ₪.
תמצית טענות האיגוד
2.טוען האיגוד כי נתן שירות בהתאם לחוק, שירות שמהותו מניעת שריפות. נטען כי מנהל הנתבעת ידע היטב כי עליה לשלם עבור השירות. עוד טען האיגוד כי אין ממש בטענותיו של מנהל הנתבעת כביכול הביקור היה של 5 דקות וכי נערכה ביקורת מקצועית ולפיכך על הנתבעת לשלם את הנדרש ממנה. האיגוד מסתמך על דרישות התשלום המבוססות על התעריף שבתקנות. האיגוד צירף בנספח לתצהיר, תעריפון מעודכן ומשוערך נכון ליום הגשת התביעה.
תמצית טענות הנתבעת
3.טוענת הנתבעת כי לא קיבלה כל שירות מהאיגוד וכי דרישות התשלום לא היו מבוססות. טוענת הנתבעת כי היקף השטח אשר לפיו חושב התעריף, מוגזם ומופרך שכן בהתאם לארנונה שמשלמת הנתבעת, מחויבת היא לפי שטח של כ-600 מ"ר ולפיכך אין קשר בין השטח האמיתי לשטח בגינו חויבה הנתבעת. טוענת הנתבעת כי התקנות אינן סבירות ואינן חוקתיות ועל בית המשפט להורות על ביטולן ולסיכום טוענת הנתבעת כי הרשות כופה עצמה על האזרח, ודורשת סכום כפי שנראה לה, סכום ערטילאי שאינו מבוסס ואינו יכול להיות מבוסס על כל חיקוק.
הראיות
4.מטעם האיגוד העידו שלושה מעובדיו: מר חיים בר, מר אביאל וקנין ומר משה קור. עובדים אלו חתומים על המסמכים השונים שצורפו לתצהיר והכוללים דוחות שונים על ביקורים במקום עסקה של הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר סלומון שוורץ.
דיון
אקדים את המאוחר, מצאתי כי יש לקבל התביעה בחלקה כפי שיפורט להלן.
5.בסעיף 4 (4) לחוק, הסמיך המחוקק את האיגוד לקבוע סידורי כבאות ולפקח על קיומם. מכח סעיף 6 לחוק הותקנו תקנות המסדירות אמצעי כיבוי בסוגים שונים של מקרקעין וביניהן תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבנין מסחרי), התשל"ב – 1971. שירות זה של ביקורות מחויב בתשלום בהתאם לתעריף המצוי בתקנות שירותי הכבאות (תשלום בעד שירותים) התשל"ה – 1975 (להלן: "התקנות"). חובותיה של רשות הכבאות נקבעו בחוק ובין היתר נועדו להחזיק במצב תקין ציוד ומתקנים, להבטיח את כל הסידורים הדרושים למניעת דליקות וכיבוי, לקבוע סידורי כבאות, לפקח על ציודם ולהבטיח שירותי כבאות לכיבוי דליקות בתחומה (סעיפים 4,2 לחוק).
טוען ב"כ הנתבעת כי אין חובה שהשירות יינתן על ידי האיגוד, ויכולה הייתה הנתבעת לפנות לקבלת חוות דעת פרטית לצורך תקינות הציוד. יתכן שכך יכולה הייתה הנתבעת לפעול אולם בפועל, מי שערך את הביקורות היה האיגוד. בהתאם לסע' 18 לחוק, התשלום עבור השירות שניתן יהיה לפי התקנות המהוות את הבסיס לחישוב הסכום אותו על הנתבעת לשלם.
6.טוענת הנתבעת כי לא ברור כיצד ואיך חייב אותה האיגוד בתשלומים הנדרשים. מתברר כי לכתב התביעה צורפה אסופת מסמכים הנוגעים לביקורות, מסמכים מראשית שנות השמונים של המאה הקודמת ועד לשנת 2006. מהמסמכים עולה כי במועדים הרלבנטיים לשלוש הדרישות שבתיק זה, דרישה משנת 2000, דרישה משנת 2001 ודרישה משנת 2004, נערכו ביקורות בחצרי הנתבעת. יחד עם זאת, ישנה אי בהירות רבה הכיצד הגיע האיגוד למסקנה לגבי שטח מפעל הנתבעת, שטח ממנו נגזר התשלום.
באסופת המסמכים עולה כי ישנם מסמכים ישנים המתייחסים לשטח הנתבעת כ – 1,000 מ"ר. לאחר מכן יש התייחסות בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ותחילת המאה הזו לשטח של 2,500 מ"ר. המסמכים העדכניים מצביעים על שטח של 1,219 מ"ר. נציגי האיגוד הבהירו כי השטח בעבר היה גדול אולם לבקשת הנתבעת, נערכה בדיקה ונמצא כי השטח הפעיל הינו של 1,219 מ"ר. הנתבעת לא הציגה כל מסמך מטעמה אשר יכול היה לסתור קביעה זו. מקבל אני את עדותם של אנשי האיגוד ולפיהם השטח נקבע לאחר התייעצות וקבלת עמדת הנתבעת. טענה הנתבעת כי העירייה מחייבת ארנונה לפי שטח קטן יותר, אולם מנגד, נציגי האיגוד הבהירו שאין מדובר באותו חישוב שכן החישוב לצורך ארנונה, מטבעו קטן יותר לעומת החישוב לפי התקנות הכולל גם שטחים פתוחים.
7.שקלתי את טענות הצדדים באשר לשטח מפעלה של הנתבעת. הפער במסמכי האיגוד באשר לשטח הנתבעת אינו מניח את הדעת ויש טעם בטענות הנתבעת ולפיהן דרישות האיגוד לא היו בהירות וקשה מאוד לאזרח, לנתבעת במקרה זה, להתגונן מפני דרישות אלו באשר אינן עקביות ואינן נסמכות על שיטה סדורה של קביעת התשלום הנדרש. במאמר מוסגר יצוין כי לא נחה דעתי הכיצד החליט האיגוד באיזה שנה לערוך ביקורת ובאיזה לא ונראה כי הביקורות השנתיות לא היו סדורות. בכל אופן, מצאתי כי האיגוד ערך ביקורות והוא זכאי לתשלום עבור שלוש שנות ביקורת.
את גודל שטח מפעלה של הנתבעת לצורך התשלום אני קובע לפי השטח שנקבע בסמוך להגשת התביעה, שטח של 1,219 מ"ר כפי שעלה בתצהירו של אביאל וקנין מטעם האיגוד. שטח זה יחושב לפי התעריף המשוערך שצורף לתצהיר, תעריף ולפיו אגרת ביקורת מניעת דליקות לשטח שבין 1,201 עד 1,300 מ"ר עומד על 1,254 ₪. תעריף זה לשלוש שנים הינו: 1,254 X 3 = 3,762 ₪, סכום הנכון כאמור ליום הגשת התביעה.
8.לטענת האיגוד נגרמו לו הוצאות שונות ובהן הוצאות עבור דרישות תשלום וכיו"ב. איני סבור כי האיגוד זכאי לסכומים אלו. האיגוד כעולה מנספחי התביעה דרש מספר פעמים תשלום, אולם קשה להבין מהדרישות את השיטה המדויקת ולפיה חושבו התשלומים. בית המשפט ערך מאמץ ל"חלץ" את הסכום הראוי והנכון לתשלום, ליום הגשת התביעה וקשה להבין הכיצד אזרח אמור להבין את שיטת חישוב התשלום.
סיכום