אטיאס נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.09 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 5% (להלן: "ההחלטה").

2.טיעוני ב"כ המערער:

הוועדה בחרה להתבסס על עניין העדר תלונותיו של המערער בתקופה שבין מועד התאונה מחודש 11/05 ועד ל- 4/07.

טעתה הוועדה משלא קבעה, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה משנת 2005 לבין הפגיעה הצווארית וזאת, שעה שנמצאו ממצאים המצביעים על נכות משמעותית באזור הצוואר.

3.טיעוני ב"כ המשיב:

המערער נפגע בתאונה ביום 14.11.05 והגיש את תביעת הנכות רק ביום 17.6.09.

קביעת הוועדה מתבססת על אותם מסמכים אליהם הפנה ב"כ המערער ואשר גם בפיו אין טענה לקיומו של מסמך מהשנים 2005-2006, אלא רק על מסמך משנת 2007, ואשר זכה להתייחסות הוועדה.

הוועדה נימקה כראוי את החלטתה לעניין העדר הקשר הסיבתי וזאת תוך התייחסות לתלונותיו של המערער בעניין הכתף.

אין לקבל את טענת/בקשת המערער, לאפשר לו להגיש חוות דעת משלימה מטעם המומחה- ד"ר גורן, שכן יש בכך כדי להוות מקצה שיפורים מטעם המערער, ואין במסמך הרפואי של ד"ר גורן שום פירוט לגבי פריטי הליקוי שעל בסיסם המליץ למערער על 20% נכות.

4.הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על פי החוק, היא לועדה הרפואית לעררים. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5.לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה ושמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

הוועדה, ואשר התכנסה בעניינו של המערער ביום 30.11.09, ערכה לו בדיקה קלינית מקיפה, רשמה את ממצאיה, עיינה בבדיקות ההדמיה שהיו בפניה וכן בחוות דעתו של ד"ר גורן.

הוועדה קבעה, כי לאחר שעיינה בתיקו הרפואי של המערער, מצאה רישומים אודות הכאבים בצוואר רק החל משנת 2007 ולא היתה כל תלונה לעניין הצוואר בתקופה מ-2005 ועד לשנת 2007.

עוד קבעה הוועדה, כי בבדיקת הכירורג בחדר המיון אכן נרשם כי נמצאה רגישות בכתף שמאל, אך לעניין זה קבעה הוועדה כי רגישות זו הינה תוצאה ישירה של החבלה ואין בה להעיד על נכות.

בסופו של יום קבעה הוועדה, כי הכאבים בצווארו של המערער וכן השינויים שנראו בבדיקת ה- C.T, אין בהם כדי להצביע על קשר סיבתי עם התאונה שאירעה למערער בשנת 2005, שכן לדעת הוועדה, תיאור הממצאים ב- C.T מתאים בהחלט לשינויים ניווניים.

משכך, אין בידי לקבל טענותיו של המערער, שכן רואים בבירור כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר נומקה כראוי וזאת בהסתמך על המסמכים הרפואיים ומסמכי ההדמיה שהיו בפניה ולאחר שבוצעה למערער בדיקה קלינית מקיפה.

לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.