פסק דין
לפני תביעה נגד הנתבעת 1 לחוב כספי שלה בגין אספקת מוצרים. בנוסף, הוגשה התביעה נגד נתבעים 2 ו- 6 בטענה לחבות אישית שלהם לחובה של הנתבעת כלפי התובעת. התביעה יתר הנתבעים נמחקה בהסכמת התובעת.
א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים .
1.התובעת, חברה פרטית העוסקת בשיווק של תבלינים ומוצרי מזון (להלן: "המוצרים") סיפקה מוצרים לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה פרטית שניהלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה אולם אירועים בראשון לציון, בשם "היכלי החוף".
2.לטענת התובעת, הנתבעים 2 ו- 6 היו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בעלי מניות, מנהלים או עובדים בנתבעת. לעניין זה, טוען הנתבע 2, מר שלמה מרציאנו (להלן: "שלמה"), כי הוא היה הבעלים של חברה בשם היכלי החוף מרכז אירועים בע"מ, אשר פעלה בשנות התשעים עד שנת 2000. לטענת שלמה, בשנת 2000, הוא ביקש לצמצם את היקף פעילותו באולם האירועים, ובשנת 2000 הוקמה חברה חדשה, היא הנתבעת, שבה בעלי מניות שונים מאלה שהיו בחברה הקודמת. לאחר הקמת הנתבעת, הוא הוסיף וצמצמם את פעילותו באולם האירועים, עד שהפסיק לגמרי את מעורבותו בענייני אולם האירועים. שלמה לא מכחיש כי היה בעל מניות בנתבעת, אך לטענתו, לא היה מעורב כלל בהפעלת האולם או בניהולו.
3.לטענת התובעת, החל מאמצע שנות התשעים, ובמשך ארבעה עשר שנים, סיפקה התובעת מוצרי מזון לאולם האירועים, תוך שהנתבעת התחייבה לשלם לה את התמורה בגינם.
מנגד, טוען שלמה, כי הנתבעת החלה לפעול רק משנת 2001, וכי לפני כן, הפעילה את האולם חברה אחרת בשם היכלי החוף מרכז אירועים בע"מ (להלן: "החברה הראשונה").
הנתבע 6, מר רפי חביב כהן (להלן: "רפי") טוען כי הנתבעת הוקמה רק ביום 29.11.00, ולכן אין לומר כי התובעת סיפקה לה מוצרים קודם למועד זה. עוד מוסיף רפי לטעון כי עד סוף שנת 2000 הפעילה את אולם האירועים החברה הראשונה. בסוף שנת 2000 נסגר אולם האירועים לתקופה מסוימת לצורך עריכת שיפוצים, ולאחר מכן הנתבעת, שבעלי מניותיה שונים מאלה שבחברה הראשונה, החלה להפעיל את אולם האירועים. עוד טוען רפי, כי כל חובותיה של החברה הראשונה שולמו במלואם, שאחרת התובעת לא הייתה מסכימה ליצור התקשרות עסקית עם הנתבעת.
4.לטענת התובעת, היא ניהלה את יחסיה עם הנתבעת באמצעות רפי, הקניין של הנתבעת, שלטענתה היה אחראי גם על ההתחשבנויות הכספיות שבין התובעת ובין הנתבעת. עם זאת מהעדויות מטעמה עולה, כי בעניינים הכספיים פנה רפי לשלמה, ולא ניהל אותם בעצמו.
לעניין זה, טוען שלמה, כי רפי לא היה רק הקניין של הנתבעת, אלא גם מנהל ובעל מניות בה. לעומתו, טוען רפי, כי הוא מעולם לא היה בעל מניות או מנהל בחברה הראשונה אלא שכיר בה, וכך גם בנתבעת. רפי מוסיף וטוען, כי החל משנת 2004, בנוסף לתפקידו כמנהל אירועים, החל לבצע בהדרגה גם חלק מהזמנות הסחורה, ובמסגרת תפקידו זה, בדק את המחירים טרם ההזמנות אך לא היה אחראי על ביצוע התשלומים בפועל לספקים, ולא ניהל את ענייניה הכספיים.
5.עוד טוענת התובעת, כי במשך השנים נוצרו בין מנהלי התובעת ובין רפי יחסי אמון מיוחדים. מנגד טוען רפי, כי ההכרות בינו לבין מנהלי התובעת הייתה שטחית.
6.לטענת התובעת, לאורך כל תקופת העבודה המשותפת בין התובעת ובין הנתבעת נהג רפי להחתים את שלמה, אשר היה אמון על תזרים המזומנים של הנתבעת, על השיקים שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת, כתמורה עבור המוצרים שסופקו לנתבעת. שלמה מכחיש זאת וטוען כי כל השיקים של הנתבעת, שהוא חתם עליהם בשמה בתקופה שבה היה מורשה חתימה בה, כובדו. רפי, גם הוא מכחיש את טענתה האמורה של התובעת וטוען כי מנהלת החשבונות, היא שהייתה אחראית להכנת התשלומים והעברתם, ובכלל זה אחראית להחתים את מורשי החתימה בנתבעת.
7.התובעת טוענת כי במהלך שנת 2006, החלה הנתבעת להפר את תנאי התשלום המוסכמים, ושילמה תמורת המוצרים שסופקו לה באיחור של כחודש ימים, בטענה לקשיי נזילות נקודתיים. שלמה לא מכחיש כי הנתבעת נקלעה לקשיים כספיים.
8.לטענת התובעת, היא אוחזת בחמישה שיקים על סך כולל של 44,305 ₪ שנמשכו לפקודתה על ידי הנתבעת לשם תשלום התמורה עבור חלק מהמוצרים שסופקו לה, כאשר שניים מן השיקים, הוצגו לפירעון וחוללו בציון "מוגבל". שלמה לא מכחיש את עצם חילול שני השיקים אך מכחיש את יתר החובות הנטענים.
9.התובעת טוענת, כי נציגי הנתבעת הסבירו את חילול השיקים, כאמור לעיל, בקשיי נזילות נקודתיים וזמניים בלבד, ואמרו כי אין לתובעת כל סיבה לדאגה, שכן לנתבעת איתנות פיננסית.
שלמה טוען כי מעולם לא אמר כדבר הזה לתובעת. רפי מוסיף וטוען כי לתובעת, שהמשיכה לספק לנתבעת סחורה, למרות שהנתבעת הפרה לכאורה את תנאי התשלום במשך תקופה ארוכה ולמרות העובדה שהתובעת לא קיבלה לכאורה את מלוא התשלום עבור הסחורה, יש אשם תורם, בכך שלא ראתה בכך "תמרור אזהרה" ולא ביקשה בטוחות מתאימות כתנאי להמשך אספקת הסחורה. כן, טוען רפי כי התובעת לא הפקידה שלושה שקים שנמשכו למועדים 20.1.07, 20.2.07 ו- 30.2.07.
10.בין לבין, העמיקו הקשיים הכלכליים של הנתבעת, עד שהיא חדלה מפעילות עסקית, ואין על שמה נכסים כלשהם.
11.התובעת טוענת, כי במועד בו נמשכו השיקים ונמסרו לתובעת, ביולי עד דצמבר 2006, ידעו הנתבעים, או שהיה עליהם לדעת, על מצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת, כי הנתבעת נקלעה לקשיי מימון, והיא סובלת מחוסר מוחלט של אמצעים נזילים ומחדלות פירעון, וכי לא יהיה באפשרותה לפרוע חובותיה כלפי התובעת בגין רכישת המוצרים.
לטענת התובעת, ידעו הנתבעים כי נוכח היקף מסגרת האשראי המאושרת שבנק דיסקונט העמיד לרשות הנתבעת, ונוכח מצבה הכספי החמור של הנתבעת, נכון למועד רכישת המוצרים מהתובעת, לא יהיה באפשרותה של הנתבעת לפרוע חובותיה לתובעת.
שלמה מכחיש טענות אלה וטוען כי במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא לא היה מעורב בניהול האולם, לא התחייב כלפי התובעת בשם הנתבעת או האולם, ולא חתם על שיק של הנתבעת לפקודת התובעת, כך שאין לייחס לו חבות אישית לחובותיה.