פסק דין
1.זו עתירה מינהלית לבטל את החלטת המשיבים 1-2 מיום 28.8.13 והמשיב 3 מיום 5.11.13, להורות למשיבים לאשר את בקשת העות לקבל רשיון לנשיאת נשק ולהנפיק לו לאלתר רשיון כזה. המשיבים מתנגדים לעתירה.
2.העובדות הרלבנטיות לבקשה הן שהעותר, יליד 1960, החזיק ברישיון לשאת אקדח מסוג FN 29 שנים רצופות, עד 31.7.12. לטענת העותר, עקב מעברי דירות, ביום 30.6.13 נודע לו לראשונה שתוקף רישיון הנשק שלו פקע. הוא הפקיד את כלי הנשק במשטרה ופנה בבקשה לחידוש רישיון. משנדחתה בקשתו, הגיש ערר על החלטת פקידת הרישוי, שנדחה אף הוא.
3. אני דוחה את טענת העותר, כי מדובר ב"טעות טכנית" של אי חידוש רישיון במועד לאחר החלפת כתובת. אין זו "טעות טכנית" אלא פשוט אי חידוש רישיון על ידי העותר. העתר הסתמך רבות על עת"מ 26239-10-12 זאהר נ' המשרד לביטחון פנים (מיום 29.7.13). אני מסכים למה שנאמר באותו פסק דין, כי אין לאזרח זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק, וכי החובה לנקוט פעולה לחידוש הרישיון מוטלת בראש ובראשונה על בעל הרישיון, ואין הוא יוצא ידי חובתו, אם לא נקט בפעולה הדרושה לשם חידושן של הרישיון בהגיע המועד לכך. אוסיף ואומר, שאין הוא נפטר מהחובה הזו שעה שלא קיבל התראה על תום תוקף הרישיון. החובה מוטלת עליו לבדוק כל העת שבידו רישיון בר תוקף, ואם הגיע זמן חידושו, לטרוח ולחדש את הרישיון. העובדה שהרשויות נוהגות להודיע לאזרחים על תום תוקף רישיון, אינה פוטרת אזרח מחובתו לחדש את הרישיון להחזקת כלי נשק במועד, גם אם לא קיבל את ההתראה הזו, ובמיוחד כאשר שינה את כתובתו. על כן, העובדה היא שהעותר הפר את חובתו לחדש את רישיון כלי הנשק, ומיום 1.8.12 אינו מחזיק ברישיון בר תוקף, אף שהחזיק בכלי הירייה.
4.העותר אינו טוען שהוא זכאי לרישיון כלי נשק לפי תבחין אחר מלבד "התבחין המשמר", והשאלה הנתונה במחלוקת היא האם הוא עומד בתבחין המשמר, אם לאו.
5.אין חולק, כי הנוסח הרלבנטי של התבחינים שלפיו יש לדון בעניינו של העותר הוא הנוסח מ- 2011, שאינו הנוסח שלפיו נדון ענינו של זאהר. השופט קיסרי קבע בפ"ד זאהר שבניגוד לנוסח החדש, הכולל את דרישת הרצף, הנוסח הקודם לא כלל את דרישת הרצף, ולכן אין להתחשב בכך שהחזקת העותר בכלי הנשק לא היתה רצופה כדין עד הגשת הבקשה לחידוש.
6.הנוסח התקף של התבחין המשמר הוא:
"מי שמחזיק כדין ברישיון תקף לאקדח.. במשך 10 שנים או יותר ברצף", ובסייג ש"כלי ירייה המצוי והמוחזק כדין בידי המבקש".
בסעיף 5 של התבחינים נאמר:
"א. מי שמסיבה כלשהיא לא חידש רישיונו במועד הקבוע בתקנות – חייב על החוק להפקיד מייד במשטרה את כלי הירייה ואת הרישיון לכלי זה.
ב. האגף לרישוי כלי ירייה מאפשר למי שלא חידש במועד החידוש הקבוע, ועונה לאחד התבחינים התקפים, לחדש את רישיונו אם לא חלפו ששה חודשים מיום פקיעת הרישיון, בתוספת תשלום...
ג. בתום ששה חודשים ממועד פקיעת הרישיון וודא האגף לרישוי כלי ירייה את הפקדת כלי הירייה, ורק לאחר מכן יאפשר למי שעונה לכל התבחינים התקפים, לחדש את רישיונו, אם לא חלפו שלוש שנים מיום פקיעת הרישיון – זאת בתוספת תשלום אגרה...".
7.אין ספק שהעותר לא החזיק כדין ברישיון תקף ברצף ב- 10 השנים שקדמו להגשת הבקשה לחידוש. הוא החזיק כדין ברישיון תקף ברצף ב- 10 השנים שקדמו לאי חידוש הרישיון. לכן, טוען ב"כ העותר שאת הרצף יש למדוד עד מועד אי החידוש, ואז עומד העותר בתבחין התקף וזכאי לחידוש בתוספת אגרה כאמור בסעיף 5 (ג). לעומתו, ב"כ המשיבים טוען שהרצף שיש למדוד הוא עד הגשת הבקשה לחידוש, ומכיוון שהבקשה לחידוש הוגשה 11 חודשים לאחר תום התוקף, לא חל התבחין המשמר, ומכיוון שלא חל כל תבחין אחר, דין הבקשה להידחות.
8.ההבדל בין התבחינים הקודמים, שנדונו בפ"ד זאהר לבין התבחינים המעודכנים הוא המילה "ברצף", שגם השופט קיסרי סבר שיש לתת לה משמעות מכריעה. בתבחינים הקודמים, די היה בכך שהמחזיק החזיק ברישיון 10 שנים כלשהם ללא עבירת רישוי. בהוספת המילה "רצף" חודדו הנהלים באופן שהחזקת הרישיון צריכה להיות רצופה עד הגשת הבקשה לרישיון, שאם לא כן נקטע הרצף, כפי שסברו הרשויות בשעה שדחו את בקשתו של זאהר, וסברתם נדחתה בשל הכנסת הרציפות לשיקוליהם, כאשר לא היה קיים תנאי כזה בתבחין.
9.אני מקבל את טענתו של ב"כ המשיבים, שמשמעות דרישת רצף היא, שיש למדוד את הרצף של 10 שנות החזקה כדין עד הגשת הבקשה. אם לא כן, אין שום הבדל בין התבחינים הקודמים לקיימים, בניגוד לקביעת השופט קיסרי שיש הבדל ביניהם. התוצאה המעשית היא שבמקרה של אי חידוש רישיון במועד, לא חל התבחין המשמר, משום שהרצף נקטע. על כן, אני מקבל את טענת ב"כ המשיבים, שכאשר נאמר שצריך לעמוד בתבחינים התקפים, מדובר בתבחינים "הפונקציונאליים" שמלבד התבחין המשמר, כי בתבחין המשמר לא ניתן לעמוד במקרה של אי חידוש במועד.
10.אציין, שיש ההבחנה בין סעיף 5 ב' שבו יש לעמוד באחד התבחינים התקפים לבין סעיף 5 ג' שבו נאמר שיש לעמוד בכל התבחינים התקפים. הדבר רחוק מן הדעת, שקיים מישהו שגם גר בישוב זכאי, גם עובד בישוב זכאי, גם מוביל חומרי נפץ, גם משרת שירות סדיר בכוחות הביטחון, גם בעל עבר בטחוני, גם משרת במילואים ביחידות מיוחדות, גם קיבל את כלי הירייה כמזכרת, גם קצין בטחון בגוף ציבורי, גם בעל ענין מיוחד מטעם גורמי הביטחון, גם כבאי, גם עובד מד"א, גם ספורטאי, גם מטפל בנזקי חקלאות, גם צייד. יש להבין את הדרישה לעמידה בכל התבחינים התקפים בצורה אחרת, המבחינה בינה לבין עמידה באחד התבחינים. מכיוון שלא נשמעו בפני טענות בענין זה, לא אכריע בכך.
11.על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה, משום שלא התקיים בעותר התבחין המשמר, ובדין נדחתה בקשתו והערר שהגיש. העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.