אזולאי ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה לתשלום הסך של 25,899 ש"ח וכן תביעה שכנגד לתשלום הסך של 17,864 ש"ח בגין תאונה שארעה ביום 28.4.10 בין רכב התובעת לרכב הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), המבוטח ע"י הנתבעת 2.

2.בבוקר יום התאונה, נסע רכב התובעת, כשהוא נהוג בידי הנתבע שכנגד 2 (להלן – "הנהג") לכיוון דרום, בכביש המחבר בין צומת כברי לכפר יאסיף. הנתבעת נסעה ברכב אחריו.

3.המחלוקת בין הצדדים היא באשר לאופן אירוע התאונה:

3.1הנהג טוען, כי ביקש לבצע פניה שמאלה, מהנתיב בו נסע לקיבוץ יחיעם. לצורך כך, האט הנהג נסיעתו, החל לבצע את הפניה שמאלה, ואז פגעה בו הנתבעת. הנהג טוען, כי לאחר התאונה הודתה בפניו הנתבעת, כי לא שמה לב לדרך, הואיל והיתה עסוקה במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.

3.2הנתבעת טוענת, כי הנהג אמנם ביקש לפנות שמאלה, אך כי עבר את הפנייה, ולפיכך האט נסיעתו וירד לשול הימני של הדרך, היא האטה נסיעתה בהתאמה, או אז הפתיע אותה הנהג עת התפרץ לנתיב נסיעתה, ככל הניראה במטרה לבצע פניית פרסה, והיא, בלית ברירה, פגעה ברכבו.

מובן, כי שני הנהגים מכחישים נמרצות הטענות המופנות כלפיהם ע"י הנהג השני: הנהג טוען, כי לא ייתכן ועבר את הפניה, מאחר והוא מכיר את המקום היטב (עמ' 4 ש' 22-23), והנתבעת טוענת כי כלל לא חיפשה את מכשיר הטלפון שלה, הואיל וברכב מתוקנת דיבורית (עמ' 5 ש' 21-26).

4.לאחר ששמעתי היום את שני הנהגים, עיינתי בחומר הראיות, ובפרט בתמונות שני כלי הרכב לאחר התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי גירסתו של הנהג מתיישבת יותר עם הנזקים שנגרמו לרכבים מגרסתה של הנתבעת, ואסביר.

5.מהתמונות שצורפו עולה, כי רכבה של הנתבעת נפגע בצידו הקדמי ימני, וכי רכבה של התובעת נפגע בצידו האחורי שמאלי. עיקר הפגיעה היא בחלק האחורי של רכב התובעת, ולא בצד הרכב, עובדה המתיישבת יותר עם טענת הנהג, כי הנתבעת נסעה מאחוריו ופגעה בו מאחור עקב אי שמירת מרחק.

6.במהלך עדותה, טענה הנתבעת כי רכב התובעת חצה את נתיב נסיעתה, באופן שנסע במאונך לו (עמ' 6 ש' 2-3). אם כך היו הדברים, הרי שפגיעתה ברכב התובעת היתה צריכה להיות בצידו השמאלי של הרכב, לא בצידו האחורי, כפי שהיה.

אך הנתבעת טוענת, בניגוד לתמונות –

"אני לא פגעתי בו מאחורה, אני פגעתי בו מהצד"

(עמ' 6 ש' 7)

ובהמשך -

"אני לא יודעת להגיד לך מה זו הפגיעה בצד האחורי של הרכב"

(עמ' 6 ש' 10).

7.הנתבעת סימנה בעיגול על גבי אחת התמונות (במוצג תב/1) את המקום בו פגעה לטענתה ברכב התובע. לא ייתכן כי הנתבעת פגעה ברכב התובע במקום זה, שכן תוצאתה של פגיעה כזו היתה כיפוף פח הרכב בצידו השמאלי אחורי כלפי פנים, תחת כיפופו בפועל כלפי חוץ, כפי שעולה מהתמונות תב/1.

כיפוף כאמור (כלפי פנים) קיים בצידו האחורי של רכב התובע מצד שמאל, והפגיעה אף גרמה לניתוק חלקו השמאלי של המגן האחורי החיצוני של הרכב מהרכב, כפי שניתן לראות בבירור בתמונות (תב/1).

8.בצידו השמאלי של הרכב אמנם קיים כיפוף כלפי פנים, אך זאת במקום גבוה יותר בצד שמאל של הרכב, במקביל לתחתית החלון האחורי. לא ייתכן כי רכב הנתבעת, שהינו רכב פרטי, לא גבוה (כעולה מתמונותיו שצורפו לחוות דעת הנתבעת 2, נספח ג' לכתב התביעה שכנגד) פגע עם חלקו הקדמי ימני במקום זה. הגבהים שונים באופן מהותי.

9.זאת ועוד, גרסתה של הנתבעת בדבר פגיעתה בצידו השמאלי של רכב התובעת, אשר נסע במאונך לנתיב נסיעתה כאמור, ולא בצידו האחורי (כעולה מתמונות רכב התובעת) אינה מתיישבת אף עם הפגיעה ברכב הנתבעת.