אור כהן נ' חממי

פסק דין

התובעת שכרה דירה מהנתבע.

על פי הסכם השכירות נקבע שיעור דמי השכירות החודשי לסכום של 1,600 ₪.

התובעת מבקשת בכתב התביעה שהגישה ביום 30.3.11 כי בית המשפט ידון מחדש בשכר הדירה ויעמיד אותו על סך של 1,200 ₪ בלבד.

בהתאם, היא גם מבקשת לקבל החזר עבור החודשים שעליהם שילמה 1,600 ₪ באופן שעבור כל אחד מהם תקבל החזר של 400 ₪.

התובעת דורשת פיצוי גם בגין עגמת נפש בסכום של 2,000 ₪.

בסה"כ הועמדה התביעה על סכום של 6,400 ₪.

לאחר שהוגש כתב הגנה, הגישה התובעת בקשה "להוספת פרט לתביעה" ובה תארה ארועים שהיו במהלך חודש יולי 2011 ואשר בגינם היא תובעת פיצוי נוסף בגין עגמת נפש ובסכום של 1,000 ₪. לפיכך היא מבקשת להעמיד את סכום התביעה הכולל על סך של 7,400 ₪.

עד שהגיע מועד הדיון היום הסתיימה כבר תקופת השכירות הנקובה בהסכם והתובעת עזבה את הדירה. בדיון היום טענה כי היא עומדת על סכום התביעה שיש בו לטענתה כדי להוות פיצוי על ההפרות שהפר הנתבע את ההסכם.

הנתבע מכחיש את כל טענות התובעת. לטענתו, כל הדברים, שאותם תיארה התובעת כחסרונות וליקויים בדירה, היו ידועים לה מבעוד מועד והיא אישרה בהסכם השכירות שבדקה את הדירה ומצאה אותה מתאימה לצרכיה.

לטענת הנתבע, התובעת היא שהפרה את ההסכם בכך שקיזזה על דעת עצמה סכומים שונים מדמי השכירות שהיה עליה לשלם.

בדיון היום שמעתי את שני הצדדים ואני מחליטה לדחות את התביעה.

ראשית, משום שהסעד כפי שפורט בכתב התביעה בסעיף 1 אינו בתחום סמכותו של בית המשפט. בית המשפט אינו מתערב בהתקשרות החוזית ואינו רשאי לשנות את שיעור דמי השכירות שקבעו הצדדים במו"מ ביניהם.

שנית, משום שגם אם ניתן היה לראות בתביעה כתביעה לסעד של פיצוי בגין הפרת הסכם, כפי שטענה התובעת היום, לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח את ההפרות שנטענו על ידה.

התובעת אכן אישרה בהסכם השכירות כי בדקה את הדירה ומצאה אותה מתאימה לצרכיה וכי היא מוותרת על כל טענת מום או אי התאמה (סעיף 8 להסכם השכירות). התובעת מודה מפורשות כי כבר במעמד חתימת ההסכם ידעה כי מכונת הכביסה אינה חלק מהסכם השכירות ולא ברור לכן כיצד היא מעלה טענות כנגד הנתבע בעניין זה.

הליקויים הנטענים בדבר העדר מנורה מעל המראה במקלחת והעדר תנור הם ליקויים שהתובעת אמורה היתה לראות בעיניה טרם ששכרה את הדירה והתובעת עצמה מודה כי ראתה את הדירה יותר מפעם אחת טרם שחתמה על ההסכם. למעשה, היא מודה כי ביקרה בדירה לפחות 3 פעמים.

באשר למחלוקת בנוגע לתיקון השייש – התובעת טענה כי איש המקצוע נכנס לביתה ללא אישור ואולם אני מעדיפה את גירסת הנתבע ואשתו שהעידו היום כי התובעת אישרה את כניסתו של איש המקצוע לבית לאחר שנסיונות קודמים לתאם מועד שבו תהיה בבית לא עלו יפה. אישור לכך מצוי גם בכתב התביעה (סעיף א' בעמ' 3) כאשר התובעת מציינת מפורשות כי ידעה שבכל אותו שבוע תשוב בשעות מאוחרות לביתה והסכימה שהעבודה תימשך.

בסופו של דבר, התובעת קיזזה מדמי השכירות תשלום ששילמה עבור נקיון הדירה ולא מצאתי כי יש מקום בפיצוי נוסף.

אשר למזגן – לא שוכנעתי כי נפל פגם בהתנהלותו של הנתבע שגם התובעת מודה כי פעל לתיקונו של המזגן שהתקלקל.

מעבר לכך, לו סברה התובעת כי יכולה להביא לתיקונו של המזגן מוקדם יותר, יכולה הייתה לעשות כן ולקזז את עלות התיקון מדמי השכירות, כפי שעשתה בעבר למשל בנוגע להוצאות ניקוי הדירה.