פסק דין
בבעלות התובעת דירה בטבעון אותה השכירה לנתבעת החל מיום 02.09.07 למשך שנה. הסכם השכירות שבין הצדדים הוארך פעמיים לאחר מכן, כאשר תקופת השכירות בכל פעם הייתה לשנה. תקופת השכירות על פי ההסכם האחרון בין הצדדים הייתה אמורה להסתיים ביום 01.09.10.
בטרם תום תקופת השכירות, הנתבעת מסרה לתובעת הודעה מוקדמת על עזיבת המושכר (להלן: "המושכר" ו/או "הדירה") 3 חודשים מראש, וזאת בהתאם לסעיף 8.ב. להסכם השכירות. הנתבעת עזבה את המושכר ביום 14.02.10 והפסיקה את ההתקשרות. ביום 01.03.10 נכנס דייר חדש למושכר.
בתביעה שבפניי, טוענת התובעת לזכאותה לפיצויים מהנתבעת בשל נזקים שהנתבעת גרמה למושכר במהלך תקופת השכירות.
לטענת התובעת, הנתבעת גרמה נזקים לקירות, שעלות תיקונם 1,400, ₪, נזקים לגינות, שעלות תיקונם 1,891 ₪, לטענת התובעת, הנתבעת רוקנה מאדמה ומצמחים את מרבית העציצים שהיו בגינות ובדירה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת גרמה נזקים לרכוש בדירה בסך של 800 ₪, וכי התובעת מעריכה כי תיאלץ להוציא סך של 500 ₪ להחלפת מנעול, היות והנתבעת ממשיכה לסרב להחזיר לתובעת את המפתח של המושכר. התובעת מבקשת עוד פיצוי בסך של 2,600 ₪ עבור עוגמת נפש. בסה"כ, התובעת העריכה את נזקיה בסך של 7,191 ₪.
מנגד, טוענת הנתבעת כי נכנסה לדירה מוזנחת, עם גינה מוזנחת וללא כל צמחים. הנתבעת טוענת עוד, כי היא שילמה לתובעת שבועיים דמי שכירות על אף שכבר לא שכרה את המושכר, וכי הדירה נצבעה רק פעם אחת מאז היווסדה, ולכן לטענתה היא אינה חייבת לצבוע את הדירה. הנתבעת טוענת כי היא שמרה על הדירה וטיפחה אותה. כשעזבה את הדירה לא היה צורך בצביעת הקירות. התובעת נאלצה לצבוע את הדירה משהבינה כי השוכרים החדשים לא היו מוכנים לשכור את הדירה שקירותיה היו צבועים בצבעים שונים ו "בצבעוניות חריגה", וביקשו כי הדירה תהיה בצבע אחד לבן. התובעת סירבה לשאת בעלות סיוד הבית, והדיירים החדשים נשאו במחצית עלות הסיוד. התובעת אינה כופרת בעובדה, כי הדייר החדש הסכים לשאת במחצית עלות סיוד הבית. הנתבעת יצרה עליי רושם אמין ביותר, ודומה, כי עצם השתתפותו של הדייר החדש בעלות מחצית סיוד הדירה, תומכת בטענת הנתבעת, לפיה סיוד הבית נעשה בהתאם לדרישות הדייר החדש ולא בשל ליקויים שלכאורה גרמה להם הנתבעת, אחרת, אין כל הגיון בהשתתפות הדייר החדש בהוצאות סיוד הדירה.
על פי כתב התביעה, בניית הדירה הושלמה בשנת 2001. בשנת 2006 הדירה הושכרה, והחל ממועד זה ועד היום הדירה הושכרה לארבעה שוכרים שונים, ובכללם הנתבעת. בדיון בפניי, התובעת העידה כי יש לה תמונות של הדירה רק מהתקופה שהיא התגוררה שם " שזה היה שנה וחצי אולי קצת יותר לפני שהנתבעת נכנסה לדירה ". מאז שהנתבעת עזבה את הדירה, נכנס לדירה שוכר אחד בלבד.
על כן, ולאור טענות התובעת, לפני כניסת הנתבעת לדירה, היו בדירה שני שוכרים ולפני כן, התובעת בעצמה התגוררה בדירה. משמע, מהתמונות שהציגה התובעת, לא ניתן ללמוד על מצב הדירה טרם כניסת הנתבעת לדירה. מנגד, הנתבעת הציגה תמונות המשקפות את מצב הדירה לפני שעזבה אותה, וניתן להתרשם כי אין כל בסיס לטענות התובעת בדבר הליקויים שלכאורה נגרמו על ידי הנתבעת. דומה, כי כלל הנזקים הנטענים על ידי התובעת, הינם בבחינת בלאי סביר ותו לא, ועל פי חוזה השכירות, אין חובה על הנתבעת לדאוג לתיקון ליקויים הנובעים מבלאי סביר.
לא זו אף זו: התובעת לא טרחה להציג ולו בדל ראיה להוכחת הנזקים הנטענים ועלותם. בדיון בפניי, העידה התובעת, כי "יש הוצאות שאני טרם הוצאתי, הורדתי שתי מנורות ומעבר לזה אני צריכה לשקם את הדירה, עדיין לא שיקמתי אותה". למותר לציין, כי בהתכתבויות בין התובעת לנתבעת ושקדמו להגשת התביעה, התובעת טענה, פירטה רשימה ארוכה של ליקויים, שאין להם כל זכר בכתב התביעה. התובעת טענה עוד, כי תיקנה חלק מאותם ליקויים, למשל: הרשתות וסוגרי החלונות. ליקויים אלה לא נטענו בכתב התביעה ועובדת תיקונם גם לא נטענה בכתב התביעה. התובעת טוענת לנזקים בדירה אשר נגרמו על ידי הנתבעת, אך בתור מי שמוטל עליה נטל הראיה היא לא השכילה להוכיח את נזקיה בקבלות ו/או בכל דרך אחרת, לצורך הוכחת אמיתותם. התובעת לא צירפה חשבוניות בדבר התיקונים ההכרחיים בגין הנזקים הנטענים, לא הוכיחה מהם הנזקים הנטענים, לא צירפה הצעת מחיר לתיקון, ולא ראיה אחרת כלשהי להוכחת טענותיה.
יחד עם זאת עם סיום חוזה השכירות חלה חובה על הנתבעת להחזיר את מפתחות הדירה לידי התובעת.
על כן, הנני מורה לנתבעת למסור לתובעת, תוך שבעה ימים מהיום, את מפתחות הדירה, לחילופין, יהא עליה לשאת בעלות החלפת המנעול, ובתנאי שסכום זה לא יעלה על 500 ₪, סכום שנדרש על ידי התובעת בעצמה.
ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.