אוריאל - חן השקעות בע"מ נ' שירותי בריאות כללית

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

לפניי תביעה שעניינה פיצוי כספי בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. התובעת, אוריאל חן השקעות בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה מאוגדת בישראל ובבעלותה בניין מסחרי חדש ומודרני, ברחוב הנשיא 21 בחדרה הידוע כגוש 10034 חלקה 378 (להלן: "הבניין"), ובין היתר בקומה השלישית והרביעית הימנו, מצוי שטח של כ-750 מ"ר (כולל שטחים ציבוריים), בתוספת 7 חניות צמודות לרכבים (להלן: "הנכס").

שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת" או "הכללית") הינה אגודה עותומאנית הרשומה בישראל העוסקת במתן שירותי בריאות במדינת ישראל.

בסמוך לחודש אפריל 2008 פנתה הנתבעת באמצעות מר דוד גרניצה (להלן: "גרניצה") שהינו מנהלה האדמיניסטרטיבי במחוז שרון-שומרון אל נציג התובעת, מר מוטי ראובן (להלן: "ראובן") לשם בדיקת היתכנות של שכירת שטח נרחב לצורך הקמת מרפאה בבניין.

ביום 1.7.2008 חתמה הנתבעת על הסכם שכירות שעניינו שכירת שטח של 199 מ"ר מתוך הקומה השלישית בבניין – בחלק הדרום מערבי, למשך 3 שנים עם אופציה לשלוש שנים נוספות.

לטענת התובעת, הנתבעת התנהלה לאורך כל הדרך לרבות בהסכם השכירות מיולי 2008 באופן מייגע ואיטי. כפועל יוצא שלח ראובן לגרניצה מכתב בעניין זה וגרניצה הבהיר לתובעת, כי הנתבעת רצינית וכנה בכוונותיה לשכור את הנכס, לכן התובעת "שמרה אמונים" לנתבעת ונמנעה מלנהל משא ומתן עם שוכרים פוטנציאליים ובפרט כשלאחר הסכם זה עתיד היה להירקם הסכם נוסף לשכירת הנכס (750 מ"ר).

כאמור, לאחר חתימת ההסכם שעניינו שכירת 199 מ"ר בבניין החלו הצדדים במשא ומתן לשכירת הנכס (750 מ"ר). לטענת התובעת, המשא ומתן כמעט התפוצץ באמצע אוגוסט 2008 לאור הסחבת מצידה של הנתבעת. אולם, האמונה שנטע גרניצה בתובעת, כי ההסכם ייחתם וכי הסחבת נובעת ממימדי הנתבעת ומהצורך בקבלת אישורים, ללא צורך במכרז כזה או אחר מנעו זאת.

אמנם הודתה התובעת, כי גרניצה הודיע לה באופן פורמאלי, שהחתימה על הסכם השכירות דורשת אישור של הגורמים המוסמכים וכי התובעת רשאית לנהל משא ומתן גם גופים אחרים (סעיף 9 לכתב התביעה). אולם, היא הוטעתה מדבריו של גרניצה לפיהם בסופו של יום ייחתם הסכם ולכן על פי דרישת הנתבעת הועברו לידיה תוכניות בינוי, טיוטות הסכמים והוזמנה מעלית בעלת מאפיינים ייחודיים לשימושה של הנתבעת בעלות בסיסית יקרה יותר מעלות מעלית רגילה ללא מפרט ייחודי.

בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2008 נסגרו הפרטים האחרונים הנוגעים למפרט הטכני והתוכניות האדריכליות, התמורה, תקופת החוזה ואף נקבע מועד לחתימת ההסכם, הוא 2.10.08. דא עקא, הנתבעת נסוגה מההסכמות ובסופו של יום לא נחתם הסכם.

לטענת התובעת, הנתבעת לא נתנה טעמים ענייניים וסבירים מדוע היא לא חתמה על ההסכם ולמעשה היא הוליכה את התובעת שולל בחוסר תום לב לא רק בכך שהיא גרמה לתובעת לדחות פניות מצד ניו-פארם ומשרד עורכי דין אלא בכך שהיא מנעה בפועל מש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ (להלן: "ש.ל.ה") שהינה חברת בת של הנתבעת לנהל משא ומתן במקביל בעניין השכרת הנכס.

עוד טענה התובעת כי עובר למו"מ עם הנתבעת על הנכס נוצר קשר בין התובעת לש.ל.ה וכי ש.ל.ה והיא חתמו על הסכם שכירות ביום 19.3.08 באשר לקומה השנייה בבניין (שטח מסחרי כולל של 500 מ"ר). לאחר מכן החלו לנהל מו"מ לשכירת הנכס, אלא שהנתבעת "תקעה תריז" בגלגלי המו"מ ומנעה מש.ל.ה באופן בוטה תוך ניצול מעמדה לנהל את המו"מ. בשל התנהגות זו של הנתבעת נחתם בין התובעת לש.ל.ה הסכם שכירות רק ביום 1.2.09, היינו כשנה תמימה לאחר המועד שבו הייתה אמורה ש.ל.ה לשכור את הנכס.

מנגד טענה הנתבעת, כי כתב התביעה הוא אשר הוגש בחוסר תום לב, שכן הנתבעת ניהלה מו"מ בתום לב מוחלט ובשקיפות מלאה תוך הדגשה כי מהלך השכירות דורש אישורים שונים לרבות מכרז או פטור ממכרז ולא פעם הבהירה הנתבעת כי התובעת חופשיה לנהל מו"מ עם כל גורם שתמצא לנכון וכי אם תבחר להשכיר את הנכס לגורם אחר, לא תהא לנתבעת כל טענה.

גם הנתבעת בעצמה השקיעה זמן ומשאבים בקשר עם אותו מו"מ לרבות קשר עם עורכי דין שנשכרו וקשר עם צוות מתכנן מקצועי חיצוני. בסופו של דבר הוחלט בדרגים הגבוהים אצלה כי יועדף שיפוץ הנכס הקיים והמצוי בבעלותה על פני התקשרות בהסכם שכירות חדש ועל כן היא הודיעה מיידית לתובעת כי לא תשכור את הנכס.

עוד לגרסת הנתבעת, ההתעניינות של ש.ל.ה בנכס עצמו החלה לאחר שהתנהל מו"מ בין הנתבעת לתובעת. ש.ל.ה החליטה להמתין למיצוי המו"מ בין התובעת לנתבעת מבלי שנכפה עליה דבר. אין בין ש.ל.ה למחוז שרון-שומרון של הנתבעת יחסי מרות ואין כפיפות וממילא המנהל האדמיניסטרטיבי אינו יכול ליתן לש.ל.ה הוראות. יתרה מכך, הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא לא תשכור את הנכס כבר באוקטובר 2008 ולא ברור מדוע ארך המו"מ עם ש.ל.ה עד פברואר 2009 אם לשיטתה של התובעת ש.ל.ה הייתה "בשלה" להסכם.

גם הטענה כי התובעת ניהלה מו"מ עם ניו פארם ביחס לנכס הינה עורבא פרח, שכן ידוע לכללית כי המגעים בין הצדדים היו ביחס לשכירת שטחים בקומת הקרקע ולא בקומה לגביה ניהלה הנתבעת מו"מ.

עוד ציינה הנתבעת כי אין שחר לטענות התובעת בתביעה דנן שכן במכתבו של ראובן מיום 3.7.08 כתב האחרון לנתבעת "התחלנו במשא ומתן עם גורמים נוספים.. ובשלב זה לא יימשך כל משא ומתן עימכם". לפיכך לא ברור כיצד גוף שהודיע לה בראשית יולי 2008 כי הוא מנהל במקביל מו"מ עם גורמים נוספים יכול לטעון, כי הכללית "כבלה" ידיו להתקשרות עם אחרים.

לטענת הנתבעת, התובעת ציינה בפניה במספר רב של הזדמנויות כי החלטתה להוסיף מעלית, החלטה שיושמה טרם קבלת אישור ההתקשרות בין הצדדים, נבעה מראיית הצורך הכולל למבנה עצמו (השבחת הנכס על ידי התקנת מעלית גדולה ומהירה) ולא בכדי היא לא המתינה לאישור עסקת השכירות וחתימת ההסכם מולה. התקנת המעלית נעשתה באחריותה המלאה של התובעת כפי שהשתקף ממכתבה של התובעת מיום 28.7.08: "אנו מצפים כי ייחתם הסכם עד ליום 10.8.... חריגה ממועד זה לא יאפשר התקנת המעלית במועד". כלומר, ככל שהתובעת מצאה לנכון להתקין מעלית אף ללא הסכם שכירות חתום היא עשתה כן משיקוליה שלה וללא קשר להסכם עם הכללית.

מטעם התובעת העידו ביום 12.3.12 מר אילן לוי מנהל הרכש והלוגיסטיקה של ש.ל.ה בתקופה הרלוונטית ומר סמי לוי הבעלים של התובעת. ביום 13.3.12 העידו מטעם הנתבעת גרניצה, מר ראובן ברט מהנדס במחוז שרון-שומרון של הנתבעת אשר נתן ייעוץ וליווי לנתבעת במהלך המו"מ וביום 19.12.12 העיד מר הלפרין עוזי, מנכ"ל ש.ל.ה.

דיון