אורה מבל נ' רוני כהן ואח'

פסק דין

תובענה למתן פסק דין הצהרתי כי "המבקשת הרסה, נכון ליום 16.12.02 את גדרת הסוסים המצוינת בפסק הדין שניתן בת.א. 1560/91 (בש"א 1559/01) בבית המשפט השלום ברמלה ביום 28.1.02".

הסיבה לתובענה, כפי שעולה מהנסיבות היא הקביעה בפסק הדין מיום 28.1.02 לפיו התובעת לא מילאה אחר התחייבויותיה "בסעיף 6 ב' לפסק הדין...לאור זאת אין מנוס אלא לכוף את המשיבה לקיים את התחייבותה על פי פסק הדין דהיינו לסלק או להרוס את המקום המשמש כמקום מרוץ לסוסים ולהפכו לחלק מהפרדס" (עמ' 4 לפסק הדין בבש"א 1559/01) ובעקבות הקביעה האמורה חויבה המבקשת לשלם "קנס בסך 1,000 ₪ לכל יום עד אשר תהרוס או תסלק את המקום המשמש למרוץ סוסים ותהפכו לחלק מהפרדס..." (עמ' 6 לפסק הדין).

בטרם אדרש לתובענה ראוי ליתן הרקע והעובדות הרלוונטיות לקביעותי.

1. המבקשת הִנה שכנתם של בני הזוג רוני ופנינה כהן, המשיבים בהמרצת פתיחה זו.

2. בגלל סכסוך בין השכנים שפרץ על רקע המצאות סוסים בקרבה יתרה לבית המשיבים, קִרְבָה שגרמה למשיבים סבל רב ננקטו הליכים משפטיים שונים ולבסוף הוסדרו היחסים במסגרת הסכם פשרה חתום על ידי הצדדים אשר קבל תוקף של פסק דין ביום 15.5.95 במסגרת ע"א 715/94.

3. מאחר שהמבקשת כאן, לא מילאה אחר חיובי פסק דין כמפורט בהסכם הפשרה, פנו המשיבים לבית-המשפט בשנת 2001 בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-משפט (בש"א 1559/01), ועתרו לכוף את המבקשת בקנס או במאסר לציית לחיוביה שבפסק הדין.

4. יאמר כי פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים שנשתכללו בהסכם הפשרה כלל בין השאר חיוב המבקשת להרוס את גדרת הסוסים; בית המשפט, מפי כבוד השופטת בוסתן ולאחר ששמעה את הצדדים קבעה כי המבקשת אכן לא מילאה אחר חיובי פסק הדין וכי יש לכוף אותה בתשלום קנס עד אשר תמלא אחר אחר הוראות פסק הדין.

5.לאחר מתן פסק-הדין לפי פקודת בזיון בית המשפט, "התגלגלה" הפרשה בהליכים נוספים עד להמרצת הפתיחה המונחת עתה לפנַי. להליכים אלה, שלאחר פסק הדין כאמור, השפעה על התוצאה כאן, ועל כן אני אסקור גם אותם בקצרה.

6.במסגרת הערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על פסק-הדין שניתן על ידי כב' השופטת בוסתן בענין בזיון בית המשפט (עפ"א 80057/02), קיבל בית המשפט המחוזי ביום 31.1.03 את הערעור בחלקו, והורה להפחית את שיעור הקנס בו חויבה המבקשת בגין כל יום הפרה, בית המשפט לא חייב את המבקשת להרוס מבנים שונים בנחלתה אולם הותיר בעינה את ההחלטה להרוס גדרת הסוסים.

7. המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי וברע"פ 4871/03 דחה בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת חיות, את טענות המבקשת והותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו.

8.המבקשת לא הסתפקה בהליכים אלה ופנתה לנשיא המדינה בבקשת חנינה - אך הבקשה נדחתה.

9. לאחר כל המהלכים האמורים, חזרה המבקשת ופנתה לבית-משפט השלום והגישה בקשה (בש"א 1518/05) לקבוע כי פסק-הדין המקורי בוצע עוד ביום 16.12.02, ועל בסיס טענה זו ביקשה לבטל רטרואקטיבית את חיוביה בקנס, מיום החיוב.

10.כבוד השופטת ז. בוסתן קבעה כי ההליך מוצה וכי אין זה בסמכותה, כבית משפט שנתן את פסק הדין - לשנותו, עוד ציינה כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה האם פסק-הדין בוצע, אך משדחתה את הבקשה לא ראתה להכריע בשאלה שלפני, קרי, הצהרה כי פסק הדין בוצע במלואו ביום 16.12.02.

טענות הצדדים

11.המבקשת טוענת כי מיום מתן פסק-הדין בענין ביזיון בית-המשפט, פעלה להרוס את גדרת הסוסים וכי עד ליום 16.12.02 נהרסה הגדרה לחלוטין.

את טענתה תומכת המבקשת בתצהירּ ובתמונות שצילמה ומהן מבקשת ללמד ביום 16.12.02 כבר נהרסה הגדרה.

12.המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי לא זו בלבד שהמבקשת לא הרסה את גדרת הסוסים במועד הנטען על ידה אלא שגם במועד הגשת ההליך דנן טרם נהרסה הגדרה.

המשיבים מציינים שהמבקשת מעולם לא פנתה אליהם בבקשה שיצהירו כי אכן קיימה את פסק הדין, כן הם טוענים שהתמונות שצירפה המבקשת לתמיכה בבקשתה אינן נושאות תאריך.

13.לאחר שהמבקשת והמשיב 1 נחקרו בבית המשפט, סברתי כי נכון יהיה להתרשם בעצמי מהמקום, בעיקר לאור טענות המשיב בעת הדיון כי גדרת הסוסים לא נהרסה.