אופן מימוש החזרים בגין תשלומי ארנונה

תביעה להשבת תשלומי ארנונה ששולמו ביתר בשגגה.

בזק בינלאומי (להלן: " התובעת") המשיכה, מתוך שגגה לשלם את חיובי הארנונה באמצעות הוראת קבע שנותרה בתוקף הגם שפינתה את הנכס שבו החזיקה בשכירות.

הנכס פונה על-ידה במהלך שנת 2001, ואילו זו המשיכה לשאת בחיובי הארנונה עד 1.1.2004.

באופן זה, נחסכו תשלומי הארנונה בחלקם מאת המשכיר ובחלקם מאת השוכרת חלופית ששכרה חלק מן הנכס לחלק מן התקופה שהיקפם הנומינאלי עומד על סך של כ- 92,000 ש"ח.

עם זאת, השתהתה התובעת בפנייתה למשכיר בענין זה למשך כ 19 חודש עד לסוף יולי 2005.

המשכיר והשוכרת החלופית טענו כאחת כי לא ידעו על הגביה השגויה של חיובי הארנונה, והגיבו לדרישתה לשיפוי בסירוב חלקי או מלא כל אחד מטעמיו הוא.

ההליך השיפוטי שבו נקטה התובעת עבר תהפוכות במובן זה שבמהלכו חלו שינויים בזהות הנתבעים.

בסופו של עניין גובשה התביעה שהוגשה על-ידי התובעת כנגד זאב זבדלודוביץ (להלן: " הנתבע"), וכנגד עורכת הדין חנה כהן (להלן: " הנתבעת") להשבה על בסיס חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: " החוק").

העמדתו של הנתבע בחזית התביעה התבססה על הצהרתו לפיה שימש הוא כבעליו של הנכס וכבעל הסמכות להשכירו ולא התאגיד שנרשם פורמאלית כמשכיר הנכס לפי מוצג א'.

צירופה של הנתבעת נעשה על רקע המידע המעודכן שהתקבל אצל התובעת, לפיו שימשה זו כשוכרת בחלק מהנכס בתקופה שבין 1.3.02 ועד 01.01.04.

כאמור, חוב הארנונה ששולם בטעות על-ידי התובעת אינו שנוי במחלוקת. עם זאת, חולקים הנתבעים על חבותם, כל אחד מטעמיו הוא.

בפתח הדברים יהא עלי להתייחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי שני הנתבעים.

טענת  ההתיישנות

שני הנתבעים מעלים בסיכומיהם את טענת ההתיישנות. עם זאת, טענת ההתיישנות המועלית על-ידי הנתבע, לא נזכרה בכתב הגנתו ולכן, מנוע הוא מלהעלותה בשלב הסיכומים, לאור הוראת סעיף 3 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.

הנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות  בהזדמנות הראשונה ולכן, יש להתייחס לטענתה זו כאן.

העובדות העומדות בבסיס הדיון בטענה זו אינן שנויות במחלוקת ונציגן להלן, בדגש כרונולוגי לנוחות הדיון:

1.     הסכם השכירות המקורי, נכרת בשני חלקים. חלקו הראשון, ביום 20.06.99 וחלקו השני ביום 01.10.99.

2.     פינויו של הנכס נעשה אף הוא בשני מועדים. חלקו ביום 15.08.01 וחלקו הנוסף ביום 01.09.01.

3.     שיטחו הכולל של הנכס המושכר היה כ- 200 מ"ר.