פסק דין
זו בקשת רשות ערעור של המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (השופט ערן נווה) מיום 9.2.10 בתיק 14389-06-09, לפיו חוייבו המבקשות לשאת בתשלום של 2,600 ₪ למשיבים.
התביעה שנדונה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, עסקה בכך שביום 21.2.09, בתום חופשה בוורונה שבאיטליה, כאשר ניסו המשיבים להניע את הרכב השכור, הוא לא הניע, ומאחר שחברת ההשכרה לא הצליחה לתקן את התקלה, נאלצו המשיבים לשכור מונית כדי להגיע למטוס חזרה ארצה, וכן חוייבו בתשלום עבור מילוי מיכל הדלק שלא מילאו קודם לתקלה. המבקשות טענו שהן מתווכות בלבד, וכן שהמשיבים אשמים בתקלה, שנגרמה כתוצאה מאי שימת אנטי פריז או סולר עם אנטי פריז, דבר שגרם לקפיאתו של מיכל הדלק ולתקלה. בית המשפט קבע שלא השתכנע שהמשיבים פעלו בניגוד לחברת ההשכרה ולשלט שחברת ההשכרה טוענת שנמצא בסניפיה בענין אנטי פריז, ולהיפך, נתן אימון מלא שהמשיבים פעלו בדיוק לפי התקנות. כמו כן, ציין, שלא היה צורך בתידלוק כלל. בית המשפט קבע שאין לתבוע את חברת ההשכרה באיטליה, שכן המשיבים התקשרו בהסכם עם המבקשות, ואם רוצות המבקשות שיפוי, יפנו לחברת ההשכרה באיטליה. על כן, קיבל את התביעה כדלעיל.
אני דוחה את טענת המבקשות, כי בפסק הדין לא היתה מחלוקת שהמשיבים התבקשו לשים אנטי פריז, אלא שנטל ההוכחה שהמשיבים לא שמו אנטי פריז הוטל על המבקשות. ההיפך הוא הנכון. בית המשפט לא שוכנע שהמשיבים פעלו בניגוד להוראות, ולא אמר שהיו הוראות לשים אנטי פריז, אלא שוכנע פוזיטיבית שהם פעלו לפי ההוראות. אני דוחה גם את הטענה שבית המשפט לא העלה את הטענה שיש לבדוק אם המשיבים הוסיפו אנטי פריז למיכל הדלק בעת הדיון, וכך נמנע מהמבקשות לפנות לחברת ההשכרה באיטליה ולברר זאת. בית המשפט אינו צריך להעלות טענות כלל. הטענה הזו היתה ברורה וידועה בין הצדדים לפי ההתכתבות הקודמת להגשת התביעה, והמבקשות ידעו היטב שיהיה צורך לדון בשאלה אם המשיבים הוסיפו אנטי פריז אם לאו, לאור טענת חברת ההשכרה שזו סיבת התקלה.
לאמיתו של דבר, מתוך בחינת המסמכים, וכפי שהזכיר בית המשפט קמא בפסק דינו, אין ספק שהמשיבים לא שמו אנטי פריז, משום שיש לשים אותו בעת תידלוק, אבל המשיבים כלל לא תידלקו את הרכב. כאמור במסמכי ההחזרה, הרכב נסע 206 ק"מ בלבד, וחברת ההשכרה מילאה בו לאחר החזרתו 16 ליטר בלבד. מכאן, שהמשיבים כלל לא תידלקו ולא הוסיפו אנטי פריז משום שלא תידלקו. בנסיבות אלה, כאשר התקלה נגרמה כתוצאה מחוסר באנטי פריז, הסיבה לכך היא שכאשר נמסר הרכב עם מיכל דלק מלא, הוא נמסר ללא אנטי פריז, שחברת ההשכרה לא שמה בעת התידלוק. אין לייחס משמעות לעובדה שהמשיבים אישרו שקיבלו את הרכב כשהוא תקין, משום שלא יכלו לבדוק אותה שעה אם בתוך מיכל הדלק המלא יש אנטי פריז או לא. זו אי התאמה נסתרת.
עיקר טענות המבקשות נסובות על הטענה שהן לא סיפקו רכב להשכרה אלא שימשו כגורם מתווך. לטענתם, החלטת בית המשפט מערערת את כל ענף התיירות ואת כל הקביעות בשורה ארוכה של פסקי דין שצורפה לכתב הגנתם, לפיה הוכרו כמתווכים בלבד, שאינם חבים אלא בבחירת ספק הרכב כהלכה, והזמנת הרכב כהלכה. לדבריהם, לאחר חתימת חוזה השכירות, ויצירת יחסים משפטיים חדשים בין המשיבים לחברת ההשכרה, אין הם צד עוד ליחסים אלה.
נושא זה נדון לאחרונה בח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם – ניתן 13.10.09). בפסק דין זה נסקרו הפסיקות הסותרות בבתי משפט שונים, ונדחתה הטענה שסוכנות הנסיעות היא מתווך בלבד, ביחד עם הטענה שהיא שלוח. יש כאן מתח בין רצון סוכנות הנסיעות להגביל את מעורבותה ואת אחריותה לבין העובדה שרק לסוכנות הנסיעות יש מנוף פיננסי מתאים לגרום לכך שהלקוח יקבל את מה שהובטח לו על ידי סוכנות הנסיעות, ומעשית לא ניתן לנהל את התביעה בחו"ל בגין נזקים קטנים. יש צורך באיזון בין האינטרסים. אני עצמי נתתי פסקי דין שחייבו סוכנויות נסיעות בפיצוי על ליקויים של ממש בביצוע ההזמנות בחו"ל, כאשר דנתי בתביעות קטנות, בשנים 1998-2000, וענף התיירות לא התמוטט בשל כך.
אם, לדוגמא, הלקוח הזמין רכב עם מזגן, וקיבל רכב ללא מזגן, כי זה מה שהיה, אין ספק שסוכנות הנסיעות לא עמדה בהתחייבותה. אם הלקוח קיבל רכב בלתי תקין, שהתפרק לחלקים לאחר 10 ק"מ של נסיעה, סוכנות הנסיעות לא עמדה בהתחייבותה, הן משום שלא סופק רכב מתאים לשימוש שמבקשים לעשות בו, והן משום שלא בחרה ספק מתאים. גם כאשר הרכב סופק בתנאי מזג אויר קשים הדורשים לדעת חברת ההשכרה תוספת אנטי פריז, ללא אנטי פריז, לא סופק רכב מתאים לשימוש שמבקשים לעשות בו, ובמקרה זה סוכנות הנסיעות לא עמדה בהתחייבויותיה. במקרה זה שעמד בפני בית המשפט לתביעות קטנות, אמנם סופקה מעטפת של רכב, שהחזיקה מעמד 206 ק"מ, אבל בתוכה כבר קיננה תקלה שעמדה להתעורר כעבור 206 ק"מ, בדיוק כאשר ביקשו המשיבים להחזיר את הרכב ולחזור לארץ. חברת ההשכרה לא שמה אנטי פריז שהיה נחוץ במזג האויר הקר כפי שדרשה היא בעצמה. זה היה רכב בלתי מתאים, והעמדת רכב זה לרשות המשיבים לא היתה קיום של התחייבות המבקשות כלפי המשיבים.
על כן, בדין חוייבו המבקשות בפיצוי המשיבים לפי נזקיהם. אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור, ומחייב את המבקשות לשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום, ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.