פסק דין
רקע והשתלשלות העניינים
בפני בקשה לביטול פסק בוררות (להלן:"הבקשה") שניתן ביום 18/11/2009 ע"י כב' הבורר מר יחיאל אבן (להלן: "פסק הבוררות" ו"הבורר" בהתאמה). המבקשות עותרות לביטול פסק הבוררות מכוח סעיפים 24 (2), (3), (4) ו- (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). מהות פסק הבוררות היא קביעת שווי מניותיהם של המשיבים בחברת אוסיף רומניה בע"מ, המבקשת 2 (להלן: "אוסיף רומניה").
אוסיף מזרח אירופה בע"מ, המבקשת 1 (להלן: "אוסיף מזרח אירופה") עוסקת בייזום, פיתוח ומכירה של פרויקטים נדל"ניים במזרח אירופה וברוסיה, ובין היתר מחזיקה בזכויות פרויקטים ברומניה באמצעות אוסיף רומניה. את השקעותיה ברומניה עשתה בשיתוף פעולה עם חברה צרפתית Compagnie Financiere Saint-Honore (להלן: "קרן רוטשילד") ומסגרת שיתוף הפעולה ביניהן רכשו קרקעות ברומניה במקומות שונים. אוסיף רומניה הקימה חברת בת אוסיף ניהול (רומניה) בע"מ (להלן: "חברת הניהול") שהעניקה שירותי ניהול לחברות שביצעו את פרויקטי הנדל"ן ברומניה, ואשר המשיבים התקשרו עם חברת הניהול באמצעות חברה שבבעלותם.
כחלק מההסכמות נחתמו בין הצדדים בפברואר 2008 הסכמים להקצאת מניות (להלן: "הסכמי הקצאת המניות") מכוחם הוקצו למשיבים 10% ממניות אוסיף רומניה (5% לכל אחד).
בשלב כלשהו לאחר הקצאת המניות ביקשו המשיבים לסיים את ההתקשרות עם חברת הניהול ולחייב את אוסיף מזרח אירופה לרכוש מהם מניותיהם באוסיף רומניה, בהתאם לקבוע בהסכם (מכוח אופציית ה- PUT שבהסכם). הצדדים ניהלו בנדון התכתבויות ופגישות, ועקב אי הגעתם להסכמות, בהתאם לדרך ליישוב סכסוכים שהוסכמה בהסכם, הפנו בחודש יולי 2009 את הסכסוך לבוררות בפני הבורר (מר יחיאל אבן) בין היתר על מנת שזה יקבע את שוויה של חברת אוסיף רומניה לצורך מימוש אופציית ה - PUT. הצדדים העלו טענות שונות בדבר תקינות פעילותם של המשיבים בדרישת מימוש אופציית ה- PUT, כאשר בין כך טענו המבקשות כי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, ביקשו המשיבים לממש אופציית ה- PUT שניתנה להם ללא תמורה ונועדה כתמריץ להשביח את שווי הפרויקטים להם יעניקו שירותי ניהול. בעוד שהמשיבים טענו כי בין הצדדים התנהלו יחסים ארוכי שנים ומדובר למעשה ב"תגמול" בגין עבודה ארוכת שנים קודמת. אינני בא להכריע בסוגיה וממילא אין זה חלק מהבקשה שבפני, ועם זאת אעיר כי מר אייזנברג בחקירתו הודה כי המשיבים נתנו שירותי ניהול לאוסיף רומניה כמה שנים לפני הסכם זה.
לאחר מינוי הבורר בהמשך קוימה בין הצדדים "פגישת התנעה" במסגרתה הותוו עקרונות הפעולה לביצוע הבוררות, ונערך ביום 9/8/09 סיכום תמציתי של פגישה זו [נספח "ו" לבקשת המבקשות].
במהלך הבוררות ערך הבורר סיור ברומניה, ועדכן את הצדדים על פרטיו ועל הגורמים עמם נפגש [ראה למשל נספח "ז" לבקשה]. כן העביר הבורר לצדדים ביום 24/8/09 מסמך שכותרתו "גורמים משפיעים על הערכת שווי אוסיף רומניה" שהינו ריכוז הממצאים והתובנות שעלו מבדיקותיו ושיחותיו עד אותה עת (להלן: "מסמך הגורמים המשפיעים").
כל צד הגיש התייחסותו למסמך זה (המבקשות ביום 8/9/09 המשיבים ביום 9/9/09 והמבקשות הגישו התייחסות לדברי המשיבים ביום 24/9/09). בתחילה המבקשות טענו בבקשתן כי לאחר מתן החלטת הבורר בדיעבד התברר להן כי המשיבים העבירו לבורר מכתב התייחסות נוסף ביחס למכתב שלהן מיום 8/9/09, וכי מכתב זה לא הועבר אליהן ולא ניתנה להן הזדמנות נאותה להגיב לדברים, אלא שבהמשך התברר כי מכתב זה כן הועבר אליהן וטענתן בעניין זה נזנחה. כן במהלך התקופה שקדמה להחלטת הבורר נוהלו מספר שיחות והתקיימו מספר מפגשים בין נציגי הצדדים לבורר.
פסק הבוררות ניתן ביום 19/11/2009, אלא שקודם להמצאתו נשלח מכתב דרישה לצדדים שיסדירו את שכר הטרחה, על מנת שזה ימציא להם פסק הבוררות, ופסק הבוררות הומצא לצדדים כמה ימים לאחר מכתב דרישת שכר הטרחה הנ"ל. (המבקשות פרטו בבקשתן כי קיבלו ביום 29.11.09 את פסק הבוררות).
פסק הבוררות קבע בין היתר כי שווי מניות המשיבים בחברת אוסיף רומניה עומד על סך של 474 אלף אירו, בנוסף, נקבע כי בהתקיים נסיבות מסוימות (גביית חוב שחייבת קרן רוטשילד לחברת הניהול או חלק ממנו), יהיה על המבקשות לשלם סכומים נוספים למשיבים, כמפורט בפסק הבוררות.
לאחר מתן פסק הבוררות בין הצדדים התנהלה חליפת מכתבים בנוגע לפסק הבוררות, ואלו לא הובילו להסכמות נוספות, ובסופו של יום הגישו המבקשות את הבקשה שבפני.
לטענת המבקשות יש לבטל את פסק הבוררות מהטעמים של פגיעה בכללי הצדק הטבעי והפרת החובה ליתן למבקשות הזדמנות נאותה לטעון טענותיהן, ניגוד עניינים ונגיעה אישית של הבורר (ולמצער חשש ניגוד עניינים ונגיעה אישית), חריגת הבורר מסמכותו וכן מן הטעם כי יש בהחלטות הבורר כדי לגרום לאי צדק ולעיוות דין חמור כלפיהן.
לטענת המשיבים, בקשה זו היא נדבך נוסף בניסיונות לדחיית הקץ ומהתחמקות ממילוי התחייבות כספית מפורשת שנטלו המבקשות על עצמן, וזאת נוכח מצבן הכלכלי הקשה של המבקשות. כך בקשת המבקשות היא למעשה "ערעור" על החלטת הבורר, משהן מלינות כנגד התוצאה המספרית אליה הגיע הבורר, וכי אין מקום ל"טענות ערעוריות" בבקשה לביטול פסק בוררות, וכי חוסר שביעות של צד מפסק הבוררות, איננו עילה לביטול פסק בוררות, מה גם שמדובר בטענות שיכלו להטען עוד קודם למתן הפסק. עוד מעלים המשיבים טענות בדבר כך כי המבקשות העלימו עובדות יסוד חשובות בבקשתן: כי הודו במספר הזדמנויות כי שווי מניות המשיבים כנגזרת משווי המבקשת 2 עומד על מליוני שקלים; כי הן ניהלו עם הבורר עוד קודם לתחילת הבוררות קשרים והלה הכין עבורן עבודות בארץ ובחו"ל וממילא טענת כבילות לחוו"ד קודמות אין לה כל מקום, הבורר נבחר ע"י המבקשות עצמן לאור מקצועיותו וניסיונו בתחום וכן כי בין הצדדים נוהלו מו"מ לפשרה בנוכחות הבורר לבקשת הצדדים והדבר הוגדר אף מפורשות בהסכם בוררות. כן התייחסו המשיבים לכל עילה לביטול שהעלו המבקשות, הכול כפי שאסקור להלן.
במהלך ניהול התיק המשיבים ביקשו כי בית המשפט יטיל על המבקשות ערובה כתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות וזאת נוכח מצבן הקשה. בקשה זו נדחתה ביום 23/8/10 ע"י כב' הרשם ברנר.
סקרתי ובחנתי את כלל טענות הצדדים. עוד טרם אדרש לכל עילה ועילה הנטענת על ידי המבקשות, אבהיר כי מכלל ניתוח טענות הצדדים והעילות הנטענות, עולה כי בזמן אמת מרבית הטענות היו ידועות למבקשות, אלא שהן לא אמרו דבר בעניין, כן הן טוענות כנגד אזכורם של הליכי המו"מ שהן בעצמן ביקשו מהבורר לקיימם, ולמעשה הארומה העולה מכלל הבקשה היא כי מדובר בהעלאת טענות בדיעבד כאמתלא לביטול פסק הבוררות משהמבקשות לא היו שבעות רצון מתוצאת פסק הבוררות, אך זאת בכל הכבוד לא ניתן לעשות.
זאת ועוד טענות המבקשות מתאיינות נוכח העדר מעורבותו הישירה של העד מטעמן, מר אייזנברג וכפי שעלה מעדותו וכן מהראיות שבפני מר קצף ומר הכט הם שהיו מעורבים אישית וליוו את הבוררות במישרין, והם גם אלו שחתומים על המסמכים השונים בנוגע אליה ובין כך על מכתב המינוי של הבורר, ועל סיכום ישיבת ההתנעה. אך המבקשות מטעמיהן שלהן לא הגישו תצהירים ולא זימנו אותם לעדות, וחלף כך תמכו הבקשה בתצהירו של מר אייזנברג, אשר לא היה מעורב אישית בעסקה שבבסיס הליך הבוררות וכלל לא היה בחברה באותה תקופה, כן הלה גם לא היה מעורב ישירות בהליך הבוררות עצמו, והודה בהגינותו בכל האמור, אך הוסיף כי היה מעורה בהליכי הבוררות. הלה לא היה מעורב בשיחות הקריטיות שנוהלו בין הצדדים בנדון, העיד על התרשמות הדברים כפי שנודע לו מגורמים אחרים, בין כך ממצאי הברור שלו עם מר קצף ותצהירו רצוף התרשמויות כגון אלו. ודומה כי הדברים ברורים.
נוסף על כן, חלקן של הטענות הן במהותן "טענות ערעוריות" היוצאות כנגד תוצאות הפסק במסווה של עילות לביטול פסק דין, אך כפי שאדגים, מקומן של טענות כגון אלו אינו בבקשה מסוג זה.
ראוי לציין, שחלקן הגדול של הטענות היו ידועות כאמור לאורך הדרך, למבקשות הייתה שהות "להתלונן" עליהן ופסק הבוררות לא ניתן בהפתעה, אלא נמסר להן מכתב דרישה לתשלום שכ"ט ורק בחלוף מספר ימים זה נשלח אליהם, כך שכל מה שלא היה תקין לטענתן, היה הזמן והמקום להעלותו, אך המבקשות שתקו, ובחרו להעלות טענות בדיעבד, והתנהלותן זו מוכיחה כי בזמן אמת הסכימו להתנהלות הדברים. ובעניין זה ראה רע"א 8389/07 פגורי נ' טאיב, עמ' 10 "נבו" מאגר משפטי (2008) והציטוט המובא שם:
"...יפים לעניין זה דבריה של אוטולנגי, עמ' 1147: