אוסטרינסקי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ.

החלטה

1. התובעת, ילידת 1963 נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 31/10/06.

2. תובענה זו הוגשה במקור בבית משפט השלום בתל אביב, אולם בשלב מסויים הועברה לבית המשפט המחוזי (החלטת ההעברה אינה מצוייה בפני).

מבדיקת המסמכים אשר הומצאו על ידי ב"כ התובעת לתיק, בהתאם להחלטתי, עולה כי בטרם העברת התיק לבית משפט זה הגישה התובעת בקשה לבדיקתה החוזרת על ידי המומחה בתחום הפסיכיאטרי, וזאת על סמך החמרה נטענת במצבה, ובהתבסס על דברי המומחה בתחום הריאומטלוגיה – פרופ' ירון.

הנתבעת התנגדה למבוקש, והתיק הועבר לבית משפט זה בטרם מתן החלטה בבקשה.

3. מבדיקת התיק עולה, כי התובעת נבדקה פעמיים על ידי המומחה בתחום הנפשי – פרופ' מוניץ.

בחוות דעתו הראשונה, מתאריך 30/7/08, סבר המומחה, כי לתובעת נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנתיים.

התובעת נבדקה על ידו שנית כעבור שנתיים, ומחוות דעתו של פרופ' מוניץ, מתאריך 2/7/10, עולה כי בבדיקה זו הוא הגיע למסקנה, שנכותה הצמיתה של התובעת בתחום הנפשי הינה בשיעור של 10%.

בין לבין נבדקה התובעת פעמיים על ידי פרופ' מיכאל ירון – מומחה לריאומטולוגיה ולכאב.

בחוות דעתו הראשונה, מתאריך 15/2/09, מצא פרופ' ירון החמרה בשיעור של 2.5% שיש להוסיפה לנכות במישור הנפשי, אולם בבדיקתה החוזרת מצא פרופ' ירון החמרה משמעותית במצבה של התובעת, וקבע בחוות דעתו מתאריך 21/10/13, כי נכותה של התובעת בתחום זה הינה בשיעור של 80%.

עובר לקביעת שיעור נכותה של התובעת בתחום הריאומטולוגיה והכאב סקר פרופ' ירון את התיעוד הרפואי של התובעת, והוא מצא, כי בהתאם להתרשמותה של הפסיכיאטרית המטפלת, דר' מנה, חלה הידרדרות במצבה הנפשי של התובעת מאז בדיקתה החוזרת על ידי פרופ' מוניץ בשנת 2010, ועל כן עותרת התובעת לבדיקתה בשלישית על ידי פרופ' מוניץ, לצורך עדכון נכותה בתחום הנפשי.

4. הנתבעת מתנגדת למבוקש, שכן לדבריה, חוות דעתו של פרופ' ירון "שנוייה במחלוקת", וממילא אין לייחס חשיבות להמלצתו בדבר ההידרדרות הלכאורית במצבה הנפשי של התובעת.

5. דומה, כי המתרחש בתיק זה הינו תוצאה ישירה של התמשכות ההליכים במשך שנים רבות, דבר המסרבל ומאריך את ההליכים, ויש להצר על כך.

לגופה של הבקשה – תובענה זו הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, אשר על פיו הדרך היחידה הפתוחה בפני תובע לנסות ולהוכיח את נכויותיו כתוצאה מתאונת הדרכים הינה בדרך של הגשת בקשה לבית המשפט למינוי מומחים רפואיים.

במסגרת חוות דעתו השניה של פרופ' מוניץ, הובהר, כי הוא לא מצא שינויים משמעותיים במצבה הנפשי של התובעת בהשוואה לבדיקתו הקודמת, והוא ציין, כי אם קיימים שינויים, הרי שהם לטובה, אולם חרף קביעה זו, קבע פרופ' מוניץ, כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 10% וכן ציין, כי הוא אינו צופה שיפור, אולם הוא לא התייחס לאפשרות של הרעה במצבה.

פרופ' ירון, אשר בדק את התובעת לפני מספר חודשים מצא החמרה משמעותית מאד במצב כאביה של התובעת, ואף התרשם מהתיעוד הרפואי שהוצג בפניו, כי יתכן שגם מצבה הנפשי של התובעת הוחמר.

אינני מתעלמת מהעובדה, שפרופ' ירון התבסס על השערה של רופאה אחרת ועל דברי התובעת עצמה, עובדות שאינן בגדר תשתית ראייתית של ממש לצורך היענות לבקשה, אולם נוכח חלוף הזמן הרב מאז בדיקתה בידי פרופ' מוניץ, ונוכח העלאת אפשרות של החמרה במצבה הנפשי של התובעת, וזאת על ידי גורם רפואי, ובהתחשב בכך שהדרך היחידה של התובעת להוכיח את נכויותיה היא באמצעות מומחי בית המשפט, אינני יכולה להתעלם מדברי פרופ' ירון בחוות דעתו בהתייחס למצבה הנפשי של התובעת, ואף אם קיים ספק בשאלה האם דברים אלו מהווים תשתית מספקת לצורך הפנייתה של התובעת לבדיקה חוזרת – שלישית במספר – אצל המומחה בתחום הנפשי, יש לזקוף ספק זה לזכות התובעת, על מנת שלא תקופח חלילה, מה עוד, שלכל היותר, באם יתברר, כי הבדיקה הייתה מיותרת וכי אין שינוי במצבה הנפשי של התובעת, הרי ששיעור שכר טרחתו של המומחה יופחת מהפיצוי שייפסק לתובעת בסופו של ההליך, וכך, לא יינזק איש מהצדדים.

6. נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן:

א. המומחה – פרופ' מוניץ – יבדוק את התובעת פעם נוספת ויחווה דעתו בשאלה האם חל שינוי במצבה הנפשי מאז בדיקתו האחרונה (לטובה, או לרעה), וכן יחווה דעתו בשאלה האם יש מקום לשנות את קביעת הנכות בתחום הנפשי, ואם כן – מהי נכותה העדכנית של התובעת בתחום הנפשי כתוצאה מפציעתה בתאונה נשוא כתב התביעה.

ב. בשלב זה ישולם שכר המומחה על ידי הנתבעת, באופן שאם ייקבע שאין שינוי במצבה הנפשי של התובעת, יופחת שכר המומחה מהפיצוי שייפסק לתובעת.