אונגר נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. התובע הוא הבעלים של שתי דירות במקור, המדובר בדירה אחת, אשר פוצלה על ידי התובע לשתים. הנתבעת טוענת כי עובדה זו לא גולתה לה בעת ההתקשרות של התובע עימה. גם אם כך הדבר, מן הראיות עולה כי מדובר ביחידות פונקציונליות נפרדות, אשר בכל אחת מהן נעשה שימוש נפרד על ידי מחזיקים שונים. בנסיבות אלה, לא היתה מניעה לבטחן בנפרד, בלא קשר לשאלת האישורים הדרושים על פי דין לפיצול כאמור. שאלה אחרונה זו לא נדונה באופן ממצה בהליך, ואין בסיס או צורך לקבוע לגביה ממצא. ברח' השומר בחיפה. הנתבעת היא חברת ביטוח. במועדים הרלוונטיים לתיק זה, היו לתובע פוליסות ביטוח אצל הנתבעת ביחס לכל אחת מן הדירות. התביעה היא לתשלום דמי ביטוח להם היה התובע זכאי, לטענתו, בגין נזקים שנגרמו לדירות ולתכולתן בהתפרצויות שאירעו, על פי הטענה, ביום 12.9.07.

במקור, המדובר בדירה אחת, אשר פוצלה על ידי התובע לשתים. הנתבעת טוענת כי עובדה זו לא גולתה לה בעת ההתקשרות של התובע עימה. גם אם כך הדבר, מן הראיות עולה כי מדובר ביחידות פונקציונליות נפרדות, אשר בכל אחת מהן נעשה שימוש נפרד על ידי מחזיקים שונים. בנסיבות אלה, לא היתה מניעה לבטחן בנפרד, בלא קשר לשאלת האישורים הדרושים על פי דין לפיצול כאמור. שאלה אחרונה זו לא נדונה באופן ממצה בהליך, ואין בסיס או צורך לקבוע לגביה ממצא.

2. לצדדים טענות הן במישור החבות, והן במישור הנזק. אדון תחילה בטענות לעניין החבות. אחרי כן, אדון בטענות לעניין הנזק.

חבות

3. על פי אישור שהוצג, הוגשה על ידי התובע תלונה למשטרה על התפרצות לדירות ביום 20.9.07. על פי התלונה, ההתפרצות אירעה ביום 12.9.07. התובע לא היה עד להתפרצות. נמסר לו עליה על ידי מאן דהוא. הוצגו בפניי תמונות (נ/6), אשר צולמו בדירות כאשר ביקר שם שמאי מטעם הנתבעת, ביום 16.10.07. מן התמונות עולה כי סורגים שבחלונות הדירות נעקרו, וכי בדירות יש נזקים ואי סדר ניכרים. כל אלה מלמדים על כך, שאכן אירעו בדירות מעשי התפרצות, כנטען.

4. (א) לטענת הנתבעת, היא אינה חבה על פי הפוליסות בגין אירועי הפריצה הנטענים. בהקשר זה מפנה הנתבעת לסעיף ז' בעמודים 4 – 5 לתנאי הפוליסה. בסעיף זה נקבע כי מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר ממספר סיכונים, ובהם "גניבה, שוד, פריצה או ניסיון לבצעם, למעט כאשר הדירה אינה תפוסה" (ההדגשה במקור). קביעה דומה קיימת גם בסעיף ז(1) לעמוד 10 לתנאי הפוליסה. הנתבעת נשענת בהקשר זה על הקביעה, השוללת כיסוי ביטוחי מקום בו הדירה אינה תפוסה.

(ב) למען שלמות התמונה יצויין, כי המונח "דירה שאינה תפוסה" מוגדר כדירה ש"היתה פנויה למעלה משישים ימים רצופים או שבפועל לא התגוררו בה באופן סדיר למעלה משישים ימים רצופים" (סעיף 6(ו)(1) לתנאי הפוליסה).

5. נטל השכנוע לעניין זה רובץ על הנתבעת. עניינית ולשונית, המדובר בסייג לכיסוי – "למעט". אירוע הביטוח – התפרצות – הוכח. הכללת הסייג בהגדרת מקרה הביטוח אינה שוללת את תחולתו של הכלל הרגיל, לפיו נטל השכנוע לעניין קיומו של הסייג רובץ על חברת הביטוח (ראו ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג(4) 177 (1989)). השאלה היא, האם הנתבעת הוכיחה את קיומו של הסייג במקרה זה, ביחס לכל אחת מן הדירות התובע טען כי תשומת ליבו לא הוסבה לתנאי זה כאשר נעשתה ההתקשרות עם הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח. גם אם כך הדבר, לשיטת התובע עצמו הוא קיבל את תנאי הפוליסה כשבועיים לאחר ההתקשרות (ראו בפיסקה 6 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע). תחילת הביטוח היתה ביום 1.4.07. מקרה הביטוח אירע בחודש ספטמבר 2007. יוצא, כי יש לראות את התובע כמי שהיה מודע לתנאי האמור בעת התרחשות מקרה הביטוח. בתוך כך יש לדחות את טענת התובע כאילו שילם את מלוא התמורה בגין הפוליסות מיידית, ועל כן לא היה באפשרותו לבטלן. אין בטענה זו כדי לסייע לתובע. ראשית, היא עומדת בניגוד לרשימות שצורפו, מהן עולה כי תמורת הפוליסות שולמה בששה תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם נעשה ביום 2.5.07. שנית, אין קשר הכרחי בין אופן התשלום ובין האפשרות לבטל את הפוליסות. התובע מעלה גם טענת השתק, בנימוק כי המכתב בו הועלה נימוק הדחייה האמור לא נשלח למענו בירושלים, כי אם למען בחיפה בו מצויות הדירות. עיון במכתב הדחייה, מיום 17.6.09, מעלה כי נשלח לבא כוח התובע, עו"ד אזר, ולא למען הנטען. המכתב נתקבל בפועל, עובדה העולה מסמיכות הזמנים בין קבלת המכתב, ובין הגשת התובענה. קבלתו בידי התובע אף עולה מפיסקה 13 לכתב התובענה. נוכח כל אלה, דין הטענה להידחות. מעבר לכך, גם אם היתה נופלת טעות במען לעניין זה, אין בכך כדי להקים השתק כנטען. . מן החומר עולה, כי דירה אחת הושכרה על ידי התובע לאדם בשם סעיד אחמד (להלן – סעיד או מר אחמד). הדירה האחרת הושכרה לסטודנטים. שתי הדירות נמצאות האחת ליד השנייה. הצדדים התייחסו בטיעוניהם לדירה הראשונה כ"דירת סעיד", ולדירה השנייה כ"דירת הסטודנטים". מטעמי נוחות ויעילות, אעשה כן גם אני.

התובע טען כי תשומת ליבו לא הוסבה לתנאי זה כאשר נעשתה ההתקשרות עם הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח. גם אם כך הדבר, לשיטת התובע עצמו הוא קיבל את תנאי הפוליסה כשבועיים לאחר ההתקשרות (ראו בפיסקה 6 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע). תחילת הביטוח היתה ביום 1.4.07. מקרה הביטוח אירע בחודש ספטמבר 2007. יוצא, כי יש לראות את התובע כמי שהיה מודע לתנאי האמור בעת התרחשות מקרה הביטוח.

בתוך כך יש לדחות את טענת התובע כאילו שילם את מלוא התמורה בגין הפוליסות מיידית, ועל כן לא היה באפשרותו לבטלן. אין בטענה זו כדי לסייע לתובע. ראשית, היא עומדת בניגוד לרשימות שצורפו, מהן עולה כי תמורת הפוליסות שולמה בששה תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם נעשה ביום 2.5.07. שנית, אין קשר הכרחי בין אופן התשלום ובין האפשרות לבטל את הפוליסות.

התובע מעלה גם טענת השתק, בנימוק כי המכתב בו הועלה נימוק הדחייה האמור לא נשלח למענו בירושלים, כי אם למען בחיפה בו מצויות הדירות. עיון במכתב הדחייה, מיום 17.6.09, מעלה כי נשלח לבא כוח התובע, עו"ד אזר, ולא למען הנטען. המכתב נתקבל בפועל, עובדה העולה מסמיכות הזמנים בין קבלת המכתב, ובין הגשת התובענה. קבלתו בידי התובע אף עולה מפיסקה 13 לכתב התובענה. נוכח כל אלה, דין הטענה להידחות. מעבר לכך, גם אם היתה נופלת טעות במען לעניין זה, אין בכך כדי להקים השתק כנטען.

6. דירת סעיד. לגבי דירת סעיד, הוצג הסכם שכירות בין התובע ובין מר אחמד ביחס לתקופה 1.11.06 – 30.10.07 (נ/1). התובע גבה דמי שכירות ביחס לדירה זו לגבי שני חודשי השכירות הראשונים בלבד (כתב התביעה, פיסקה 12; סעיף 5 לתצהיר שצורף לכתב התביעה; עמודים 4, 7 לעדות התובע). לטענת התובע, בדעתו לתבוע את מר אחמד על יסוד שטר ביטחון, שהוצג. הוצגה תעודת עובד ציבור, לפיה בתקופה 1.11.06 – 1.9.07, התנהל חיוב הארנונה בדירה זו בעיריית חיפה על שם מר אחמד.

7. לטענת התובע, כל אימת שהיה מגיע לגבות שכר דירה בגין דירת הסטודנטים, אחת לחודש, היה רואה כי הדירה שהושכרה למר אחמד מאויישת. על פי עדות זו, מר אחמד שיכן בדירה שותף ממוצא רוסי, ואשה נוספת. התובע טען כי ראה את השניים בביקוריו במקום, לרבות בשני ביקורים בתחילת חודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט 2007 (פיסקאות 11 – 13 לתצהיר משלים של התובע) מן הנטען במקום אחד בכתב התביעה, אשר נתמך בתצהיר של התובע, ניתן להבין כי הביקור החודשי שערך התובע במקום היה גם לצורך גביית שכר דירה ביחס לדירת סעיד, ולא רק ביחס לדירת הסטודנטים (פיסקה 15 סיפא). במקום אחר בכתב התביעה עולה כי הגבייה החודשית נעשתה רק מדירת הסטודנטים (בפיסקה 14). כך עלה גם מעדות התובע (בעמוד 4). יצויין כי התובע העיד שלא ראה בהכרח את מר אחמד בכל אחד מביקוריו, להבדיל מן האנשים ששיכן בדירה (בעמוד 3; ראו גם בפיסקה 11 לתצהירו המשלים). התובע טען כי ראה את מר אחמד עצמו בשתי הזדמנויות, לא ברור מתי בדיוק (בפיסקה 13 לתצהירו המשלים). כך או כך, יש בפניי גירסה ברורה של התובע, כי ראה במו עיניו כי הדירה היתה תפוסה בעת שביקר במקום בתחילת יולי ובתחילת אוגוסט 2007. . אציין, כי מדף הלקוח מפנקס תקבולים של התובע (נ/5) עולה, כי הביקור האחרון של התובע בנכס היה בתחילת אוגוסט 2007. אציין, כי התובע העיד שהעדכונים בפנקס נעשו בזמן אמת, בעת שקיבל תקבולים (בעמוד 7). כל אלה תומכים בטענות התובע, כי דירת סעיד היתה תפוסה בנקודת זמן המצויה בתקופת 60 הימים שלפני אירוע הפריצה.

מן הנטען במקום אחד בכתב התביעה, אשר נתמך בתצהיר של התובע, ניתן להבין כי הביקור החודשי שערך התובע במקום היה גם לצורך גביית שכר דירה ביחס לדירת סעיד, ולא רק ביחס לדירת הסטודנטים (פיסקה 15 סיפא). במקום אחר בכתב התביעה עולה כי הגבייה החודשית נעשתה רק מדירת הסטודנטים (בפיסקה 14). כך עלה גם מעדות התובע (בעמוד 4). יצויין כי התובע העיד שלא ראה בהכרח את מר אחמד בכל אחד מביקוריו, להבדיל מן האנשים ששיכן בדירה (בעמוד 3; ראו גם בפיסקה 11 לתצהירו המשלים). התובע טען כי ראה את מר אחמד עצמו בשתי הזדמנויות, לא ברור מתי בדיוק (בפיסקה 13 לתצהירו המשלים). כך או כך, יש בפניי גירסה ברורה של התובע, כי ראה במו עיניו כי הדירה היתה תפוסה בעת שביקר במקום בתחילת יולי ובתחילת אוגוסט 2007.

8. (א) הנתבעת סומכת את טיעוניה כי הדירה לא היתה תפוסה במועדים הרלוונטיים על מסמך (נ/7) המלמד על צריכה 0 של חשמל בתקופה שבין 9.7.07 – 11.9.07. אני מתקשה לייחס משקל רב לטענה זו. הנתבעת לא הציגה תיעוד בדבר צריכת חשמל בדירה לפני המועדים האמורים, באופן המצביע על שינוי בדפוסי השימוש בה. אף לא הומצא חשבון חשמל המעיד על שימוש גם בדירת הסטודנטים, אף שלגביה אין חולק כי היתה תפוסה במשך מספר חודשים סמוך לתקופה הרלוונטית. על רקע זה, ובאין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר באזור אשר, כהגדרת השמאי מטעם הנתבעת, הינו "שכונת מצוקה שורצת פעילות עבריינית ורוויה בנרקומנים", אין במסמך האמור, כשלעצמו, כדי לסתור את עדות התובע כי בנקודת זמן של פחות מ – 60 ימים ממועד ההתפרצות, היתה הדירה מאוכלסת.

(ב) ודוק. בעת ההתפרצות לא היתה הדירה מיושבת. כך עולה מעדות התובע עצמו, כי שמע על אירוע הפריצה לא ממר סעיד, או מן האנשים ששיכן בדירה, כי אם מצד שלישי. לעניין זה צויין בחוות דעת השמאי כי התובע מסר שהדיווח נמסר על ידי גורם אנונימי (בעמוד 2). תמונה דומה עולה מתצהיר התובע (סעיף 10 לתצהיר). בעדותו נקב התובע בשכן בשם מחמוד כמי שדיווח לו על האירוע (בעמוד 4). בין כך ובין כך, עולה מן הדברים כי שתי הדירות לא היו מאויישות בעת הפריצה. התובע לא היה יכול למסור הסבר אחר מדוע הדיירים לא הודיעו על הפריצות. עם זאת, אין בכך כדי ללמד שהדירות לא היו מיושבות משך 60 ימים קודם לאירוע ההתפרצות.

9. (א) הנתבעת סומכת בהקשר זה גם על חוות דעתו של השמאי מר עובד אופיר (להלן – השמאי או מר אופיר). השמאי ביקר בנכס ביום 16.10.07 ותיעד את שראה תמונות (נ/6). השמאי ציין בחוות דעתו ביחס לדירת סעיד כי במקום ניכרו סימני הרס, ושרר ריח צחנה וצואה. יש תמיכה לדברים בתמונות. השמאי ציין בחוות דעתו על רקע ניסיון באירועים דומים, כי מדובר בשכונה מצוקה שורצת פעילות עבריינית. הוא העלה על רקע זה אפשרות כי גורמים כאמור זיהו שהדירה אינה מיושבת דרך קבע, פרצו למקום, בזזו והרסו אותו. הוא העריך שמדובר בנזקים שהתפתחו במשך תקופה ממושכת (בעמוד 9). הוא העריך כי בעת ביקורו במקום, 12.10.07, חלפו מספר שבועות אם לא חודשים מאז הפריצה למקום (בעמוד 10 לעדותו).

(ב) עוד חיווה השמאי את דעתו, כי על פי סימני התחזוקה, ניכר כי הדירה לא אוכלסה במשך תקופה ארוכה. בהקשר זה העיד השמאי על סימני הרס במבנה, סימני קורוזיה בצנרת, צואה על הרצפה, העדר חלונות, דלתות שבורות, העדר בגדים או מזון או דברים בסיסיים שיכולים לשמש למגורים, אבק בעובי מספר מילימטרים על השיש והכיורים, ריהוט מעופש מאבק, ריח צחנה של צואה (בעמוד 9). דברים אלה התייחסו לשתי הדירות.