און-ליין סחר ושיווק (פ"ת) מילניום בע"מ נ' מכון התקנים הישראל

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 11.4.2010.

החייבת הגישה התנגדות ביום 22.6.2010, אליה צורפה בקשה אשר הוכתרה כדלקמן:

"בקשה להארכת המועד (בהסכמה) להגשת התנגדות לביצוע שטר ..." (להלן: "הבקשה").

בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל, הועברו שתי הבקשות (ההתנגדות והבקשה) לדיון בפני בית המשפט.

בהמשך, ביום 7.7.2010, הוגשה הבהרה מטעם ב"כ המשיב לפיה, מעולם לא ניתנה הסכמה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

2.עיון בבקשה מלמד, כי הטעם שניתן בה להגשת ההתנגדות באיחור הינו, פניות שנעשו מצד המבקשת למשיב, לבוא בדברים על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, אלא שהדבר לא צלח, ועל כן, הוגשה ההתנגדות באיחור (ראה פרק ז' לבקשה).

יש לציין, כי במסגרת התצהיר שצורף בתמיכה לבקשה, אין כל התייחסות לטענות הנוגעות להארכת המועד ולקיומה של הידברות ו/או פניות מצד המבקשת למשיב, אשר גרמו לעיכוב בהגשת ההתנגדות.

3.הטעם הנטען על ידי המבקשת לאיחור - קיומו של מו"מ בין הצדדים - אינו מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה.

יתר על כן, הטענה כי התקיים בין הצדדים מו"מ הינה טענה עובדתית גרידא, אלא שכאמור, בתצהירו של מר גלזר, אשר צורף בתמיכה לבקשה, לא נזכר דבר וחצי דבר לעניין טענה עובדתית זו, ולמעשה לא נזכר דבר לעניין סוגיית הארכת המועד.

זו אף זו, אומנם במסגרת הדיון ציין ב"כ המבקשת לפרוטוקול כי ההסכמה שניתנה התייחסה לעצם הגשת הבקשה ולא להארכת המועד, אולם גם כותרת הבקשה וגם רישת סעיף 57 לה (כנטען שם: "הגם וניתנה הסכמת ב"כ המשיב להארכת המועד להגשת ההתנגדות, מן הראוי ליתן התייחסות גם לעניים הארכת המועד המבוקשת...") מלמדים, כי המבקשת ניסתה ליצור מצג לפיו ניתנה הסכמת המשיב להארכת המועד, ולא כך היא. אין להסכים עם התנהלות מעין זו.

4.לכאורה, די בכל האמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה להארכת מועד.

יחד עם זאת, מעבר לנדרש יצויין כי אומנם ידועה הפסיקה לפיה, מקום שבו נראה כי למבקש טענות הגנה טובות, יש בכך כדי לסייע לו להתגבר על משוכת המועד. אלא שבמקרה שבפני נראה, על פניו, כי גם בכך אין כדי להביא למבקשת מזור.

טענת המבקשת כי הושג בין הצדדים הסכם מאוחר לתשלום סכום לצורך סילוק המחלוקות נטענה בעלמא, בהעדר פירוט לעניין נסיבות ההסכמה, עם מי הושגה וכיוצ"ב, והשווה: ע"א 248/89, החברה הכללית למוסיקה נ' warner home video, פ"ד מ"ו(2)273. האופן שבו הועלתה הטענה לעניין ההסכמה המאוחרת אינו מאפשר לראות בה טענת הגנה טובה ומבוססת, המעמידה למבקשת הגנה ראויה מפני התביעה.

כן, טענת הקיזוז שהועלתה אינה מפורטת באופן שבו יש להעלות טענות קיזוז במסגרת התנגדות לביצוע שטר.

עולה מכל אלה, כי אין בפי המבקשת טענת הגנה טובה ומוצקה באופן כזה אשר יביא למסקנה שיש להאריך את המועד בעניינה, למרות מחדלה, ובהעדר טעם מיוחד, כמפורט לעיל.

5.המסקנה המתבקשת היא, כי לא עלה בידי המבקשת להציג טעם מיוחד בגינו יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, מה גם שהתצהיר שצרפה המבקשת לבקשתה כלל אינו מתייחס לסוגיית הארכת המועד. כך, אף עיון בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת אינו מביא למסקנה כי לאורן יש מקום להאריך את המועד.

משכך, הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 1,800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר יחולטו לידי ב"כ המשיבה מן הסכום המופקד בתיק בית המשפט.