אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

הצדדים לא היו חלוקים באשר לאחריותה של הנתבעת לשפות את התובעת בגין נזקיה.

המחלוקת התייחדה עקב כך לשאלת גובה הנזק.

הנתבעת שילמה לתובעת סכום של 5,524 ₪.

סכום התביעה משקף למעשה את הפער שבין גובה הנזק הנטען לסכום ששולם בפועל.

התובעת הגישה לעיוני חוות דעת שמאי וחשבונית תשלום שכר טרחת השמאי ועתרה מכוחה לתשלום יתרת הכספים.

מאידך, טענה הנתבעת כי אין מקום לפסיקתו של פיצוי נוסף שעה שהתובעת מסרבת לגלות את גובה ההנחה הניתנת לה על ידי ספקיה ביחס לתיקון ואף נמנעה מלהעביר לידי הנתבעת ראיות מהותיות הנוגעות לעלויות התיקון בפועל.

אציין כי בתיק זה התנהלו בין הצדדים הליכים מקדמיים לא מועטים בהתייחס לסוגיה זו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמי להלן.

אני מוצאת לאבחן בין שאלת חובת תיקון הרכב לבין שאלת הצגתן של ראיות באשר לתיקון בפועל.

כבר במסגרת החלטתי בבקשה לגילוי מסמכים מיום 13.2.13, מצאתי לעשות את אותה אבחנה.

תיקון הרכב בפועל, אינו תנאי לפיצוי.

אילו לא תוקן הרכב, ניתן היה וראוי היה לפסוק על בסיס הראיות המצויות בתיק, מתוך הנחה כי שיעור הנזק הוערך על ידי שמאי/ים, ומקום בו לא נתבקש זימונו של השמאי, והוא לא נחקר על חוות דעתו.

עם זאת, שעה שהרכב תוקן, לא מדובר עוד בנזק תיאורטי, אלא בנזק ממשי, שניתן להוכחה בראיות.

על בסיס מסקנה זו, מצאתי, בשלב המקדמי של ההליך להורות כי ככל שיש בידי התובעת מסמכים המלמדים על תיקון הרכב בפועל, יש להעבירם לצד שכנגד.

התובעת טענה בפני כי אין בידיה קבלות המתייחסות לתיקון הרכב.

עם זאת, במסגרת הדיון התברר כי הרכב נשוא הדיון נמכר לצד שלישי, הגברת אירית ברקאי, ותוך שהוסף להסכם כי הרכב נקי מתאונות ובמצב מכני תקין.

הגברת ברקאי אף התייצבה לדיון והעידה כי הרכב נמכר לה ללא כל סימני פגיעה ותוך שהיא מדגישה כי אילו לא היה הרכב תקין, לא הייתה רוכשת את הרכב עבור בנה.

מצאתי את עדותה של הגברת ברקאי כמהימנה. עדותה הייתה סדורה והיא ניתנה על ידי מי שאינו בעל עניין בתוצאות ההליך שבפני.