פסק דין
כללי
לפניי תביעת התובעת (להלן: "אוטוליין") כנגד הנתבעת (להלן: "UMI") לפיצוי בגין נזק בסך של 20,000,000 ₪ בעילות של הפרת חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק"), הפרת צו מוסכם מכוח החוק, גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה (הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק) מכוח סעיף 63(3) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ופגיעה בתקנת הציבור מכוח סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.
בהתאם להחלטתי בדיון שהתקיים ביום 6.5.10, פסק דין זה עוסק בשאלת החבות ורק אם יקבע כי קיימת חבות יתקיים דיון בשאלת היקף הנזק.
התובעת, הינה חברה פרטית העוסקת מזה כ – 50 שנה ברציפות בייבוא, שיווק ומכירה של מוצרי תעבורה לכלי רכב, הן מקוריים והן לא מקוריים, מתוצרת General Motors ו – Isuzu.
הנתבעת, עוסקת ביבוא ושיווק כלי רכב מתוצרת General Motors, Isuzu, Saab ו - Opel, וכן ביבוא ושיווק חלקי חילוף ואביזרים ומתן שירותי מוסך לאותם כלי רכב.
לטענת אוטוליין, היא המתחרה העיקרית של UMI בשוק השיווק והאספקה של מוצרי תעבורה לרכבים מתוצרתGeneral Motors ו – Isuzu – היא מחזיקה מגוון רב של חלקי חילוף לרכבים הנ"ל המיובאים על ידי UMI ומשווקת אותם בין היתר למוסכים המורשים של UMI בכל הארץ.
רקע עובדתי
ענף הרכב בישראל מורכב משוק מכירות המכוניות, שוק שירותי התחזוקה (מוסכים) ושוק חלקי החילוף.החל מאמצע שנות ה – 90', ארעו מספר אירועים כלכליים בענף הרכב שעיצבו מחדש את אופי התחרות בין אוטוליין ובין UMI בשוק חלקי החילוף לרכבים המיובאים על ידי UMI. התנאים הכלכליים השתנו כתוצאה מהפיכת רוכשי רכב מוסדיים (כדוגמת חברות ההשכרה והליסינג, להלן: "בעל צי רכב") לשחקנים מרכזיים בשוק מכירת הרכבים החדשים. כתוצאה מההפרדה בין הבעלות ברכב לשימוש בו, רכבים בבעלות מוסדית "צורכים" שירותי תחזוקה וחלקי חילוף בתדירות גבוהה יותר מרכבים בבעלות פרטית.
מגוון חלקי החילוף המיובאים על ידי יבואני הרכב נמכרים בשוק החופשי בו פועלים יבואנים נוספים, הן של חלקי חילוף מקוריים והן חלקי חילוף תחליפיים.
מסוף שנות ה – 90' ואילך, החלו יבואני הרכב בישראל, וביניהם גם UMI, להציע ללקוחות המוסדיים (בעלי ציי הרכב) הסכמי שירות לתחזוקת הרכב לאחר הקנייה (להלן: "הסכמי תחזוקה").איכות שירותי התחזוקה מובטחת באמצעות הפעלת מערך של מוסכים מורשים מטעם יבואני הרכב – לרבות מוסך מרכזי. במסגרת הסכמי התחזוקה מתחייב יבואן הרכב לספק שירותי טיפולים, תיקונים ותחזוקה שוטפים לרכב הנרכש למשך זמן ידוע מראש. הסכמים אלו נחתמים במעמד קניית הרכב ותוקפם נע בין 3 – 6 שנים בהתאם ללקוח עימו נחתם ההסכם.
שירותי התחזוקה מבוצעים בפועל באמצעות רשת המוסכים המורשים מטעם יבואן הרכב (להלן: "מוסך מורשה" או "מוסך שירות"), תמורת תשלום המשולם למוסך על ידי היבואן. ההתקשרות בין מוסכי השירות לבין UMI (יבואן הרכב) נעשית באמצעות הסכמי הרשאה (להלן: "הסכמי הרשאה").
בשנת 1999, בעקבות תלונות שהתקבלו ברשות ההגבלים העסקיים, החל הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: "הממונה") בבדיקת שוק השירות לרכב ומוצרי תעבורה. בתלונות נטען, כי בהסכמי ההרשאה כובלים יבואני הרכב מוסכים מורשים בכבילות המהוות "הסדר כובל" בלתי חוקי ואסור מכוח החוק.
"מוצרי תעבורה" מוגדרים בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג – 1983 כ: "מכלל, מכשיר, חלק חילוף, לרבות חומר נוזלי או מוצק המשמש או היכול לשמש לתיקונו או להחזקתו של רכב, וכן אביזר המשמש או היכול לשמש להבטחת פעילותו התקינה של הרכב, או לבטיחותו או לנוחיותו של המשתמש בו, לרבות כל מוצר המתחייב על פי דין להיות חלק מציוד הרכב".
בסיום בדיקתו, קבע הממונה כי קיימות פגימות בתחרות בענפי השרות לרכב ומוצרי התעבורה שמקורן בשורה של פרקטיקות בהן נקטו יבואני רכב, שהביאו כמכלול לפגיעה בתחרות. הממונה אבחן שלושה גורמים בגינם נפגעה התחרות הענפים אלה: הסכמי הרשאה בין יבואני רכב למוסכי שירות הפועלים מטעמם; הסכמי אחריות בין יבואני רכב למוסכי שרות הפועלים מטעמם; ההתקשרות הבלעדית בין מוסכי שירות לבין יבואני רכב ומיעוט ההתקשרויות הללו.
בעקבות מסקנות הממונה, הגיעו הממונה, UMI ויבואני רכב אחרים להסכמה לפיה יוגש צו מוסכם לאישור בית הדין להגבלים עסקיים (להלן: "בית הדין") מכוח סעיף 50ב' לחוק, להסדרת הפעילות בשוק הנדון. הסכמה זו קיבלה תוקף של צו מוסכם בבית הדין (להלן: "הצו המוסכם") (נספח ב' לכתב התביעה). בחודש דצמבר 2002 אישר בית הדין את הצו המוסכם לתקופה של 5 שנים, החל מאפריל 2003 ועד אפריל 2008.
מטרות הצו המוסכם: למגר את הכבילות שכפו יבואני הרכב, ובכך להגביר את התחרות בענפי השירות לרכב ומוצרי התעבורה, ביטול הכבילות שהטילו יבואני הרכב על מוסכי שרות שפעלו מטעמם, ביטול התנאים שהתנו יבואני הרכב לעניין תוקף האחריות לרכב כאמצעי לחייב בעלי רכבים לפנות למוסכי שירות ולעשות שימוש במוצרי תעבורה שמקורם באותם יבואנים בלבד, ביטול הסדרי בלעדיות בין מוסכי השירות לבין יבואני הרכב והגדלת מספרם של מוסכים אלה.
סעיף 1 לצו המוסכם קובע כי: "לא יגביל יבואן רכב, בהסכם הרשאה או בכל דרך אחרת ישירה או עקיפה מוסך שירות, בכל הנוגע לרכישת מוצר תעבורה או לשימוש בו..." מלבד כאשר התיקון נעשה במסגרת אחריות לרכב והיבואן או מי מטעמו נושאים בלמעלה מ – 90% מעלות התיקון.
תמצית טענות התובעת