אוטו חן בעמ נ' קמור רכב בע"מ

פסק דין

1.תביעה לפינוי מושכר שדיני הגנת הדייר אינם חלים עליו.

שניים שותפים במקרקעין בחלקים בלתי מסויימים. האם יכול אחד השותפים לכפות על חברו החזקה ייחודית במושכר בניגוד לרצונו, בהעדר הסכם בין הצדדים? - שאלה זו היא השאלה העיקרית המונחת לפתחו של בית המשפט בתיק זה.

בהתאם לתק' 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלה על תביעה זו מכח תק' 215יב לתקנות אלה, יש לנמק את פסק הדין באופן תמציתי.

העובדות הצריכות לעניין:

2.התובעת והנתבעת (להלן – "אוטו חן" ו"קמור", בהתאמה) הינן הבעלים במשותף בחלקים בלתי מסויימים של קומת קרקע תחתונה (במפלס רח' חומה ומגדל) בבניין משרדים בן 4 קומות ברח' המסגר 12 בתל אביב, הידוע כגוש 6976 חלקה 221, חלקות משנה 6-9 (להלן – "הנכס"). בחלק מחלקות המשנה החלוקה היא 50% לכל צד, ובחלק מהן החלוקה היא 49% לאוטו חן ו-51% לקמור.

3.ביום 30/11/1990 שכרה קמור מאוטו חן 49% בלתי מסויימים משטח הנכס, לתקופה המתחילה ביום 1/12/90 ומסתיימת ביום 28/2/96. על פי ההסכם ניתנה אופציה לקמור להאריך את תקופת השכירות ב-56 חודשים נוספים, לאמור, עד תום חודש 10/2000.

בסעיף 17(א) של ההסכם נקבע: "השוכר מתחייב לפנות את המושכר ולהחזיר את החזקה בו למשכיר מיד עם תום תקופת השכירות כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ...".

בסעיף 17(ב) נקבע פיצוי מוסכם בסך 200$ בש"ח, עבור כל יום של פיגור בהחזרת המושכר.

בסעיף 21 להסכם נקבע כי: "כל ארכה, ויתור ו/או שינוי כלשהוא בתנאי מתנאי הסכם זה, לא יהיה להם כל תוקף אלא אם ניתנו ו/או נעשו בכתב בהסכמת שני הצדדים..."

4.ביום 31/1/93 שכרה קמור מאוטו חן שטח נוסף של 700 מ"ר בקומת הקרקע של אותו בניין ברח' המסגר 12, בתל אביב, לתקופה המסתיימת ביום 28/2/96. (השטחים המושכרים על פי שני החוזים יכונו להלן "המקרקעין", או "המושכרים" או "המושכר").

גם בחוזה זה ניתנה אופציה לקמור להאריך את תקופת השכירות למשך 56 חודשים נוספים, לאמור, עד תום חודש 10/2000.

גם בחוזה זה, בסעיף 17(א) התחייבה קמור לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, ובסעיף 17(ב) נקבע פיצוי בסך 200 $ בש"ח עבור כל יום פיגור בהחזרת החזקה.

בסעיף 21 של החוזה נקבע כי כל שינוי או ויתור לא יהיה להם תוקף אלא אם נעשו בכתב.

5.עד היום, בחלוף כ-10 שנים מתום תקופת השכירות הנקובה בשני החוזים, לאחר מימוש האופציה שניתנה לקמור, מחזיקה קמור בשטח המתואר בשני החוזים.

התביעה:

6.ממועד סיום תקופת השכירות על פי החוזים דלעיל, לא נכרת חוזה המסדיר את יחסי הצדדים, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של אוטו חן להסדיר יחסים אלה, לרבות טיוטת הסכם שנשלחה לחתימת קמור ביום 15/3/06.

7.בשל חילוקי דעות בין הצדדים באשר לגובה דמי השכירות מינו הצדדים שמאי-בורר לקבוע את דמי השכירות הראויים עבור השנים 2000-2008, ודמי שכירות שיחולו ממחצית 2008 ואילך. לתובעת ניתנה הזכות לקבוע את אורך תקופת השכירות מאמצע שנת 2008 ואילך. ביום 15/2/09 ניתן פסק הבורר אך קמור מסרבת לפעול על פיו. (מחלוקת בעניין אישור פסק הבורר מתבררת בבית המשפט המחוזי).

8.מחמת חוסר האמון בין הצדדים החליטה אוטו חן להאריך את תקופת השכירות בשנה אחת בלבד, מאמצע 2008, כך שתסתיים ביום 30/6/09. לפי הוראות סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, זכאית הייתה התובעת להודיע על סיום תקופת השכירות בהתראה של 3 חודשים, אך היא הודיעה על כך מוקדם יותר. קמור התעלמה מהודעות אוטו חן, והיא ממשיכה להחזיק במושכר עד היום.

9.בחודש יולי 2009 הפסיקה קמור לשלם את דמי השכירות הרבעוניים, וביום 23/7/09 העבירה תשלום חלקי על חשבון דמי השכירות.