אוחנה נ' הרוש

פסק דין

מבוא

1.המדובר בתביעת לשון הרע, במסגרתה עתר התובע, (להלן:"המשיב") מורה וחבר בארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים בסמינרים ובמכללות (להלן:"הארגון") מזה 21 שנה, לקבלת פיצוי בסך 100,000 ₪ (משיקולי אגרה) בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל מעשי הנתבעת (להלן:"המבקשת"), מזכירת סניף דרום של הארגון, והתבטאויותיה כלפיו. על פי הנטען בכתב התביעה, פנה המשיב למבקשת בנוגע לזכויותיו השונות, אולם הטיפול שניתן לו על ידה לקה בחסר. לטענתו, לאחר שהעלה טענות כנגד הטיפול לו זכה מצד הנתבעת ולאחר חשף אי סדרים שהתרחשו לטענתו בהליך הבחירות לוועד המורים המקומי, פעלה המבקשת לסילוקו מוועד המורים ומן הארגון, בטענה, כי הוא איננו מורה מוסמך ובכך פגעה בין היתר, במעמדו ובמשלח ידו.

2. עניינה של החלטה זו, הינו בקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף.

טענות הצדדים

טענות המבקשת

3.לטענת המבקשת, תקנון הארגון וכמוהו ההלכה הפסוקה, קובעים, כי סכסוכים כגון הסכסוך נשוא בקשה זו, אמורים להידון בפני בית דין חברים, שהינו מוסד שיפוטי פנימי של הארגון (להלן גם:"בית הדין"). לטענתה, בטרם הגשת התובענה, היה על המשיב למצות ההליכים בפני בית הדין ומשלא עשה כן, יש לסלק התובענה על הסף. עוד טוענת המבקשת,

כי הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו בעניינו של המשיב מתנהל כבר הליך בפני בית הדין.

4.בנוסף טוענת המבקשת, כי תקנון הארגון קובע, שסמכותו של בית הדין ממשיכה לחול על חבריו גם לאחר פרישתם ועל כן יש לדחות טענתו של המשיב לפיה, משפרש לגמלאות, אינו נתון עוד למרותו של בית הדין.

טענות המשיב

5.לטענת המשיב, ההליכים שהתנהלו בפני בית הדין, עסקו בענייני עבודה והוכרעו על ידו ומשכך פקעה סמכותו לדון בתובענה נשוא בקשה זו.

6.עוד טוען המשיב, כי במסגרת ההליכים שנדונו בפני בית הדין, נמנעה המבקשת מלהעיד, בין היתר, אדם המשמש חבר בבית הדין ואשר לטענתו, קשור לאי הסדרים במסגרת הליך הבחירות לוועד המורים המקומי, לגביהם התריע המשיב. נוכח האמור, ניתנה החלטת בית הדין לפיה בוטלו הדיונים והתיק נקבע למתן פסק דין. בנסיבות אלה, סבור המשיב, כי בעניינו חל החריג לפיו כאשר מתברר שקיים חשש למשוא פנים מצד בית הדין, אזי תיפתח בפני בעל דין האפשרות לפנות לערכאות אזרחיות.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנסיבות המקרה שלפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל - וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

8.סעיף 49 לתקנון הארגון (צורף על ידי המבקשת לכתב ההגנה) קובע:

"בית דין חברים הוא מוסד לשיפוט פנימי בענייני הארגון ואשר מורכב מנציגי הסניפים".

סמכותו העניינית של בית הדין קבועה בסעיף 53 לתקנון הארגון לפיו:

"בית הדין ידון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחבריי הארגון, לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים בארגון. לא היה נושא הסכסוך או המחלוקת קשור לארגון, מוסדותיו, לפעילות בארגון או לחברות בו- לא ידון בית הדין בעניין ."

9.הלכה פסוקה היא, כי בכל הקשור לסכסוכים בתוך גופים או ארגונים וולונטריים, אשר להם מנגנון שיפוט פנימי עצמי, מן הדין כי בעל דין, החבר בארגון כאמור, יעתור תחילה לגוף השיפוט הפנימי וימצה ההליכים בפניו, קודם שיפנה לערכאות אזרחיות. ההיגיון הטמון בכך הוא, כי המצטרף לארגון יודע ומקבל על עצמו, במסגרת הצטרפותו לארגון, גם את ההוראות הקבועות בתקנון והעוסקות בהליך השיפוט הפנימי וגם את העובדה לפיה גופי שיפוט אלו הינם בעלי הידע והמומחיות הנדרשת לצורך הכרעה בעניינים הקשורים בפעילותם. [וראה לעניין זה: ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים בישראל פ"ד מ"ד(2) 805 (1990)]. חבר בארגון נדרש לכבד את תקנון הארגון בו הוא חבר וככל שהוא קובע כי עליו לפנות לגוף הפנימי תחילה, הרי שאין באפשרותו להתעלם מכך ולהחליט לפנות אליו רק כאשר הדבר נוח לו.

[ה"פ (מחוזי מרכז) 10-03-35567 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נ' פרידמן (פורסם בנבו, 25.5.10)].