פסק דין
בעתירה זו מבקש העותר, כי בית המשפט יורה על ביטול "הודעה לפי חוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח - 1978" (להלן- ההודעה או חוק שמירת הסדר והניקיון), לפיה נדרש הוא לפרק מדחסי קירור שהותקנו על קיר חנותו שברחוב מחנה יהודה 3, בירושלים (להלן – החנות). לחלופין מבקש העותר, לאפשר לו להציב את המדחסים על קיר החנות וזאת עד שתתווה עיריית ירושלים (להלן – העירייה) מדיניות ברורה בעניין התנאים להתקנת מדחסים.
רקע עובדתי
העותר הינו בעל הזכויות בחנות הממוקמת בשוק מחנה יהודה בירושלים. ביום 21.2.10 רכש העותר מספר מקררים תעשייתיים לשימוש בחנותו (נספח ג' לעתירה).
עם קבלת המקררים, לקראת סוף חודש פברואר 2010, פעל העותר להתקנת מדחסי המקררים מעל ובסמוך למבנה בו מצויה חנותו.
ביום 3.3.10, ובטרם הושלמה מלאכת התקנת המדחסים, ובטרם החל העותר להפעיל את חנותו, נמסרה לעותר ההודעה, ולפיה נדרש הוא להסיר את המדחסים המותקנים בתוך חמש שעות או להמציא אישור מתאים להתקנתם במקום (נספח א' לעתירה). על אף האמור השלים העותר את התקנת המדחסים.
בד בבד עם פתיחת החנות, הגיש העותר בקשה לקבל רישיון עסק לממכר "חמוצים, ביצים, נקניקים ארוזים בלבד" (נספח ה' לעתירה וכן נספח ה' לתגובת העירייה), ובמקביל החל בהפעלת החנות.
משלא נענה להודעה, החלה העירייה לנקוט פעולות אכיפה נגד העותר. במסגרת זו ערכו מפקחים מטעמה ביקורת בחנות, ומשלא הוסרו המדחסים, נרשמו לעותר מספר ברירות קנס (נספח ב' לעתירה).
ביום 10.3.10, נתן בית המשפט לעניינים מקומיים, במעמד צד אחד, צו מניעה האוסר על פירוק המדחסים, לבקשת העותר (נספח ז' לעתירה). ואולם, ביום 14.3.10 נמחקה בקשת העותר מחוסר סמכות עניינית. עם זאת, הותיר בית המשפט את ההחלטה האוסרת על פירוק המדחסים על כנה, על מנת לאפשר לעותר לתקוף את החלטת העירייה בדרך של עתירה מנהלית (ב"ש 2004/10).
במאמר מוסגר אציין, כי במקביל להליכים אלו, בחנה העירייה את בקשת העותר לקבלת רישיון להפעלת החנות, וביום 23.3.10 דחתה את הבקשה. בבסיס החלטתה עמדה הנמקתה, כי "בחזית העסק הותקנו מנועים ללא היתר; אין שירותים השייכים לעסק בלבד; במקום נמכרים סלטים ללא רישיון" (נספח ו' לתגובת העירייה). בקשה מתוקנת שהגיש העותר נדחתה אף היא בשל אי ביצוע דרישות שונות, וביניהן, מיקום המחסן, השירותים והכיור בעסק (שם, שם).
העתירה מופנית, כאמור, כנגד ההודעה בגינה התבקש העותר לפרק את המדחסים ונגד ברירות הקנס שנרשמו לחובת עותר כפועל יוצא מאי עמידה בדרישות ההודעה.
עיקר טענות הצדדים
העותר טוען, כי ההודעה ניתנה לו בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, אגב רדיפה אישית מתמשכת נגדו מצד גורמים בעירייה, ותוך פגיעה כלכלית חמורה בו ובעסקיו. לטענתו, חרף העובדה כי אין כל מדיניות מוגדרת בשאלה האם התקנתם של מדחסים דורשת היתרי בנייה ואף על פי שבשוק מחנה יהודה מותקנים עשרות מדחסים של מזגנים ומקררים בלא היתר, בחרה העירייה לפעול אך ורק נגדו. העותר מוסיף, כי על אף שפנה מספר פעמים לגורמים מטעם העירייה במטרה לברר היכן ניתן להתקין את המדחסים, סירבה העירייה למלא את בקשתו ולהורות לו היכן להתקין את המדחסים, וזאת בשל היעדר מדיניות ברורה בעניין. העותר טוען, כי בשל מדיניות זו נמנע ממנו, למעשה, לקבל רישיון עסק. העותר מדגיש כי הודיע מספר פעמים לעירייה כי הוא נכון להעביר את המדחסים לכל מקום עליו תורה, ואולם, אין גורם המוכן ליטול אחריות ולהורות לו היכן ניתן להתקינם. בנסיבות אלו, נוכח האכיפה הסלקטיבית שנוקטת העירייה, ונוכח העובדה כי אין כל נימוק ענייני לאופן בו אכפה העירייה את חוק העזר, החלטת העירייה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ודינה להתבטל.
מנגד טוענת העירייה, כי מדובר במדחסים גדולי מידות ומשקל אשר הותקנו ללא רישיון, מעל לסוכך שהותקן על ידי העירייה, תוך גרימת נזק לאותו סוכך. לטענתה, בנסיבות אלו עלולים המדחסים ליפול לרחוב ולפגוע בעוברים מתחת לאותו סוכך. העירייה מוסיפה כי נוכח גודלם החריג של המדחסים כמו גם נוכח המיקום המרכזי בו הותקנו, נדרשה פעולה מיידית לשם הסרתם, ומכל מקום הודעות דומות להודעה שקיבל העותר נמסרו לשמונה עשר בתי עסק נוספים, ומשכך אין מדובר באכיפה בררנית. עוד טוענת העירייה, כי אף אם נגרמו לעותר נזקים כספיים, הרי שהאחריות להם מוטלת לפתחו של העותר, שכן הקים את העסק בידיעה כי אין לו רישיון להפעילו, תוך התעלמות מההודעה אשר נמסרה לו על ידי הפיקוח העירוני.
דיון
סעיף 39(א)(2) לחוק העזר העירוני מכוחו ניתנה ההודעה, אוסר על הנחת מכשולים ברחוב בזו הלשון:
"לא יניח אדם, לא יתלה ולא ירשה להניח או לתלות, בכל נכס הפונה לרחוב, כל דבר העלול ליפול לרחוב".
בהתאם לכך ובמסגרת החוק רשאי ראש העירייה, או אדם אשר מטעמו, לדרוש מהאדם שיצר את המכשול לסלקו (סעיף 39(ב) לחוק).
במסגרת סמכותו להורות על פינוי מכשולים, נדרש ראש העירייה לאזן בין זכותו של בעל נכס להניח בנכסים המצויים בבעלותו חפצים שונים לבין אינטרסים ציבוריים שונים, ובכללם שמירה על בטחון הציבור ובריאותו, הגנה על חזות העיר ושמירה על איכות הסביבה. כמו כן נדרשת בחינה, האם עצם הנחת החפץ במקומו מהווה הפרת חוק, קרי האם נדרש היתר להנחתו.
בענייננו, בהתנהלותו של העותר נפלו מספר פגמים, שמשקלם הכולל הצדיק את ההוראה על פינוי המדחסים. האחד, העותר התקין את המדחסים באמצעות חיבור שני מתקני ברזל לסוכך אותו התקינה העירייה מעל לעסקים שברחוב מחנה יהודה, כחלק מתוכנית לשיפור פני השוק. כך שלמעשה, העותר התקין את שני המדחסים על רכוש העירייה.