אוחיון נ' מרכז ראשונים (1993) בע"מ ואח'

פסק דין

המבקשת הגישה בקשה לאישור פסק בורר שנתן הבורר הנכבד, השופט בדימוס דן ארבל, ביום 19.7.09 בין הצדדים דלעיל.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

אלו השיבו, כי בימ"ש זה אינו מוסמך לדון בבקשה, וכי יש להעבירה לביהמ"ש המחוזי, כמצוות חוק הבוררות.

המבקשת הגיבה וחלקה על כך, והדין עימה.

הסכסוך הועבר ע"י בימ"ש זה לבוררות בהסכמת הצדדים.

הצדדים הסכימו, וכך הורה ביהמ"ש בהתאמה, כי הבוררות תתנהל בשלבים, תחילה העתירה לצו מניעה קבוע, ואח"כ היתר.

השופט בדימוס שאול אלוני ז"ל מונה ע"י ביהמ"ש כבורר, וסיים מלאכתו במתן פסק בורר בחלק הראשון, בעניין צו המניעה.

לאחר מכן נפטר, ובהסכמת הצדדים מינה בימ"ש זה את השופט בדימוס דן ארבל כבורר חליף.

או אז נדרש השופט בדימוס ארבל לחלקה השני של הבוררות. הוא דן בעניין, ונתן את פסקו, הוא הפסק שאישורו מבוקש.

כיוון שכך, הרי עניין לנו בהעברה לבוררות ע"י בימ"ש לפי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט.

ומשכך - מורה חוק בתי המשפט, כי ביהמ"ש המעביר הוא ביהמ"ש לצורך חוק הבוררות לעניין אותה בוררות.

רוצה לומר, בימ"ש זה, אשר מינה את כב' השופט בדימוס ארבל כבורר, הוא ביהמ"ש המוסמך לדון בבקשה לאישור הפסק.

מעבר לכך לא העלו המשיבים כל טענה של ממש נגד אישור הפסק, ולא הגישו כל בקשה לביטולו.

המשיבים טענו, כי הבורר דחה את התביעה נגד המשיב 2, ולכן אין לאשר פסק בוררות בעניינו – אך טענה זו שגויה.

ניתן לאשר פסק בורר – בין שקיבל את התביעה, ובין שדחה את התביעה. יתרה מכך, זהו דווקא אינטרס של נתבע שהתביעה נגדו נדחתה (כמו המשיב 2 עצמו), לאשר את הפסק.

עוד טענו המשיבים, כי הבקשה לאישור הפסק לא הוגשה לפי טופס 3 שבתוספת לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות.

אף טענה זו אין בה ממש, ואין בה כדי להדוף את בקשת האישור – מדובר בטענה טכנית, אשר אינה מציינת אפילו איזה פגם נפל, לפי הנטען, בבקשת האישור, ומה חסר בה כדי לעמוד בדרישת הטופס.

כמו כן, וכמצוות סעיף 23(ב) לחוק הבוררות – אין להתנגד לאישור פסק בוררות אלא על דרך של בקשה לביטולו (או במסגרת ערעור, מה שאינו רלבנטי לענייננו).

ומי שאינו עומד בדרישות מהותיות של החוק לעניין אופן וגדר ההתנגדות לאישור פסק – לא ישמע בטענות טכניות של אי-התאמת הבקשה-לאישור לטופס שבתוספת לתקנות.