אובורין ואח' נ' פורז ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים לתשלום סך של 7,246 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מיחס בלתי הולם לו זכו מהנתבע 1 , נהג מונית המועסק בתחנת המוניות של הנתבעת 2.

2.אין חולק כי ביום 14.4.11 הגיעו התובעים לתחנת המוניות של הנתבעת 2 ונכנסו למונית בה נהג הנתבע 1 (להלן:"המונית"), על מנת שיסעם, למחוז חפצם, בעיר תל אביב.

התובעת לא התייצבה כלל לדיון.

התובע טען כי ביקש מהנתבע 1 להדליק את המזגן במונית ואולם הלה התעלם מבקשתו ונענה לה אך בחלוף 2-3 דקות מתחילת הנסיעה.

הוסיף וטען התובע כי במהלך הנסיעה נאלץ להשיב לשיחה טלפונית שהתקבלה במכשיר הטלפון הנייד שלו ועל כן ביקש מהנתבע 1 להנמיך את עוצמת הקול של מכשיר הקשר. הנתבע 1 סירב לבקשתו ואף הציע לו לרדת מן המונית ואולם הוא והתובעת החליטו להמשיך בנסיעה, מאחר וצפו קושי להזמין מונית חלופית, באזור התעשייה.

עוד טען התובע כי לאחר שהתקבלה שיחה טלפונית נוספת, לא הסכים הנתבע 1 לאפשר לו לשוחח וציין בפניו כי אם יעשה כן, יהא עליו לרדת מהמונית ועל כן נאלץ שלא לענות לשיחה.

הנתבע 1 טען מנגד כי כבר בעת שהתובע נכנס למונית ביקש להדליק את המזגן. הוא הסביר לתובע שיוכל לעשות כן רק לאחר הנעת המונית ואכן נענה לבקשתו.

עוד טען הנתבע 1 כי בהמשך הנסיעה ביקש ממנו התובע להנמיך את עוצמת הקול במכשיר הקשר ונענה לבקשתו ובהמשך שאל את התובע באשר לחשיבות השיחה והאם הצדיקה את הבקשה.

לדברי הנתבע 1 התובע קבל בפניו באופן בלתי נאות, על היחס שקיבל ממנו ועל איכות השירות. בתגובה לכך הציע לו ולתובעת לרדת מהמונית מבלי שידרשו לשלם לו עבור הנסיעה. ולחלופין, להחזירם לתחנת המוניות על מנת שיסעו במונית אחרת.

דיון

5.מסך כל הראיות עלה כי בין הצדדים התנהלו חילופי דברים, אשר כל צד תרם להם את תרומתו, הן באשר לתוכן הדברים והן באשר לטון בו נאמרו.

משכך ותוך שלנגד עיני כי בבסיס התובענה עומד רכיב עוגמת נפש בלבד, לא מצאתי כי התובע הרים את נטל ההוכחה הנדרש לצורך קבלת פיצוי כספי בגין רכיב זה ועל כן דין התביעה להידחות.

ובנסיבות המפורטות לעיל, בלא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.