אהרן נ' לובטון

פסק דין

לפני תביעה שעילתה בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.7.09 ובמהלכה נפגע רכב הנהוג בידי התובעת על ידי רכב הנהוג בידי הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי התובעת עצרה את רכבה לפני מעבר חציה במגמה לפנות ימינה וכי רכב הנהוג בידי הנתבעת המשיך בנסיעתו ופגע ברכב הנהוג בידי התובעת.

התובעת טוענת כי הנתבעת הודתה באחריותה לתאונה ואף התנצלה.

אשר לנזקים שנגרמו לתובעת, מסתבר כי התובעת הפעילה את הביטוח שלה באופן שהוצאות התיקון של הרכב בסך 6,460 ₪ שולמו על ידי המבטחת אשר ניכתה מחשבון הנזק ניכויים כדלקמן:

השתתפות עצמית בסך של 1,800 ₪.

השתתפות עצמית בסעיף ירידת ערך בסך 409 ₪.

הפסד כינון בסך 329 ₪.

התובעת פנתה לנתבעת במכתב באמצעות עורך דין, הוכח בפני כי המכתב נמסר בכתובתה הידועה של הנתבעת דאז והתקבל בביתה.

כמו כן תבעה התובעת הוצאות ועוגמת נפש בסכום של 1,000 ₪.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ונימקה זאת בטענה שכתב התביעה על נימוקיו הובא לידיעתה רק לפני מספר ימים שכן הוא נמסר בכתובת הוריה בעוד שהיא מתגוררת מזה מספר חודשים בכתובת אחרת ואף דיווחה על שינוי כתובת לפני כ-4 חודשים.

בנסיבות אלה התרתי לנתבעת הגם שלא הגישה כתב הגנה לנהל את הגנתה בעל פה.

בעלות הדין חקרו זו את זו.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בדוח השמאי ושמעתי את גירסאות הנהגות המעורבות, אני מעדיף את גרסתה של התובעת על זו של הנתבעת באשר לאירוע התאונה ונסיבותיה.

כמושכל ראשון אטעים כי משהודתה הנתבעת בעצם העובדה כי פגעה מאחור ברכבה של התובעת ממילא מופחת נטל הראיה שחל על התובעת להוכחת גובה נזקיה וככללו של דבר ובהעדר ראיה לסתור, חוות דעת של שמאי שנערכה מספר ימים לאחר אירוע התאונה ובגדרה הוערך סכום הנזק לסך של 6,460 ₪ מהווה, בהעדר ראיה לסתור, מסמך שיש בו כדי להעריך את גובה הנזק שנגרם בשל אותה תאונה.

הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי ואף לא חקרה את התובעת לעניין האפשרות של נזקים מתאונות קודמות בעוד שהתובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת "נתנה גז ופגעה ברכב מאחורה" ובכך אני רואה אינדיקציה לפיו המגע בין כלי הרכב, לא היה כל כך עדין וחף מפגיעה.

אשר על כן, אני פוסק כי האחריות על התאונה במלואה חלה על הנתבעת.

הנתבעת הפנתה את תשומת ליבי כי בתוך השמאי כמו גם בחשבון המוסך נרשם כי דלת שמאל אחורית נפגעה וסכום הנזק הגלום בכך מסתכם בסכום של 1,500 ₪. לעניין זה טענה הנתבעת כי אין לפסוק לתובעת סכום זה שכן, אין הוא קשור לתוצאות התאונה.

טענה זאת נכונה בצד העובדתי שלה אולם אין בה כדי לשנות מהערכת הנזק שנגרמה לתובעת, אסביר; התובעת לא מימנה את תיקון רכבה אלא פנתה למבטחת שלה אשר נשאה בהוצאות התיקון תוך שהיא מנכה את סכום ההשתתפות העצמית, ירידת ערך וכינון מסך הכל הוצאות הנזק. מכאן, שנזקה הישיר של התובעת מתבטא בניכויים שניכתה המבטחת שלה ממנה בסכום של 2,538 ₪ כפי שעולה מאישור התובעת שצרפה לכתב התביעה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,538 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין על סכום זה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 250 ₪.