אהרונוב נ' אופיס דיפו (ישראל) בע"מ

פסק דין

התובע נתן שירותי תיקונים לנתבעת והגיש נגדה תביעה ע"ס כולל של 8,221 ₪ (ר' סע' 18 ח' לכתב התביעה). אתייחס להלן לכל אחד מנושאי התביעה.

התובע רשם בכתב התביעה את סכומי התביעה בגין הנושאים השונים אותם תבע, כדלהלן:

1. סך של 297 ₪ בגין ריביות לגבי סכומים שונים ששולמו לו באיחור, מעבר לשוטף ועוד 90 יום (למועד זה התובע הסכים).

התברר כי בתקופה מסויימת חשבון הבנק של התובע היה חסום להפקדות ועד שהתובע הסדיר זאת עבר זמן מסויים. כמו כן , התברר, כי בניגוד לשאר נותני השרותים לנתבעת, התובע הוא עוסק זעיר והמערכת של הנתבעת לא היתה ערוכה לקלוט את דרישות התשלום שלו, דבר שהוסדר יותר מאוחר. אולם התובע לא מסר כל פירוט כיצד הגיע לסכומי הריבית שתבע. התובע לא פירט את המועדים של ביצוע כל עבודה, מועד הגשת דרישת התשלום ומועד ביצוע התשלום, כך שאין ביכולתו של בית המשפט לקבוע ממצאים בנושא זה.

הנתבעת הסכימה לערוך את החישובים לגבי הריבית והסכימה לשלם לתובע את המגיע לו, במידה ומגיע לו. התובע טען שהוא רוצה לבדוק את התחשיבים של הנתבעת, אולם משהתברר לו כי במידה ויהיו לו השגות, יתקיים דיון נוסף בנושא – התובע הודיע שהוא מוותר על התביעה בנושא זה. לפיכך, יש לדחות את התביעה בענין זה.

2. התובע תבע סך של 2,075 ₪ בגין חודש ספטמבר 2011, אך גם הוא הסכים כי תביעה זו מוקדמת מדי. יתר על כן הנתבעת כבר שילמה לו בגין חודש ספטמבר. לפיכך, יש לדחות את התביעה בענין זה.

3. התובע תבע סך של 800 ₪ בגין 4 הצעות עבודה שהגיש לנתבעת, 200 ₪ בגין כ"א. התברר כי הנתבעת פונה לבעלי מקצוע רבים להציע הצעות לביצוע עבודות הדרושות לה והיא בוחרת את מי שמתאים לה ולאו דוקא את ההצעה הזולה ביותר. הנתבעת אינה משלמת עבור ההצעות של מגישי ההצעות שלא קיבלו את העבודה וכי כל מגיש הצעה יודע כי הוא לא יפוצה על הטירחה הקשורה בהגשת ההצעה. אף התובע ידע זאת, אך הוא סבר שהצעותיו היו הזולות ביותר ולמרות זאת הוא לא קיבל את העבודות הנ"ל. כאמור, הנתבעת הבהירה כי בחירת נותן השירות לא קשורה בהכרח להיותה של ההצעה הזולה ביותר. לפיכך, יש לדחות את התביעה בנושא זה.

4. התובע תבע סך של 350 ₪ בגין עבודה, שהוא בעצמו מודה, שלא הגיש בעבורה דרישת תשלום לנתבעת. הנתבעת הודיעה כי משתגיע אליה דרישת התשלום, היא תשלם את המגיע לתובע בגינה. לפיכך, יש לדחות את התביעה בנושא זה.

5. התובע תבע סך של 1,000 ₪ בגין יום עבודה, אותו הפסיד עקב נסיעתו למשרדי הנתבעת והמתנה לפגישה בענין הכספים המגיעים לו. הוברר, כי התובע לא תיאם פגישה עם נציגת הנתבעת והגיעה למשרדה כשהיא היתה עסוקה ולא יכלה להתפנות לקבלו. התובע טוען כי לא ניתן היה לתאם פגישה, אולם הנתבעת הראתה כי כל הדואר האלקטרוני שהתובע שלח אליה, נענו על ידה. התובע יכול להלין רק על עצמו בגין ביזבוז הזמן שנגרם לו עקב מחדלו לתאם פגישה. לפיכך, יש לדחות את התביעה בנושא זה.

6. התובע תבע סך של 1,000 ₪ בגין שרותי עורך דין שהוא קיבל, לרבות מכתב התראה והזמן שהוא הקדיש לטיפול עורך דינו. הסתבר שההמחאה נשלחה לתובע עוד לפני שמכתב עורך דינו הגיע לנתבעת. לפיכך, פנייתו של התובע לעורך דין היתה מיותרת ויש לדחות את התביעה בנושא זה.

7. התובע טען בדיון כי על פי כתב התביעה מגיע לו סכום של 3,000 ₪. התובע טען בדיון ואף לבקשתי רשם אם את חישוביו, כי הוא תבע סך של 8,355 ₪ וכי לאחר שהפחית את כל הסכומים הנ"ל, נשארה יתרה בסך של 3,000 ₪. כל הסכומים הנ"ל מסתכמים בסך של 5,522 ₪ ולכן היתרה היא 2,669 ₪ (8221-5522) ולא 3,000 ₪.

התובע לא פירט בכתב התביעה את העילה בגינה מגיע לו מהנתבעת סכום זה, לפיכך, יש לדחות את התביעה גם בנושא זה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, כולל מע"מ.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.