אהרון ואח' נ' אלקים ואח'

פסק דין

רקע

1. ביום 08.01.09 רכשה התובעת רכב מסוג סיאט איביזה מודל 2007, מ.ר. 22-229-62 במחיר 60,000 ₪ (בסיכומים צוין שמדובר ב 55,000 ₪+ 5,000 ₪ במזומן). המוכר היה הנתבע 1, שלמה אלקיים (להלן "אלקיים"), שהינו בעל מגרש למכירת, קניית והחלפת רכבים מאשקלון, המוכר בשם "אוטו סאלי". כשנתיים לאחר רכישת הרכב גילתה התובעת כי הרכב עבר תאונת דרכים קשה והוכר ע"י חברת הביטוח כ"אובדן להלכה" ובהתאם שולמו למבוטח (בעל הרכב הקודם) תגמולי הביטוח. חרף זאת, לא תוקן הרכב כנדרש בתקנות התעבורה, והועבר לסוחרי רכב עד הגעתו לתובעת, הכל מבלי לקבל את אישור משרד הרישוי לעלייתו לכביש. הנתבעת 2, שירביט חברה לביטוח בע"מ, היתה מבטחת הרכב בעת התאונה. הרכב הניזוק עבר לבעלותה עם תשלום תגמולי הביטוח, והיא מצדה מכרה אותו במצבו למכוניות אורדן (1992) בע"מ. הנתבעת 3, בועז מכוני רכב בע"מ, הינו המוסך אשר בדק את הרכב ביום 08.01.09, בטרם רכישתו ע"י התובעת, ואבחן ליקויים ברכב כאמור בדף הבדיקה.

2. כלפי כל אחד מהנתבעים העלתה התובעת טענות בעילות שונות. לגבי הנתבע 1 העלתה טענה חוזית, ולגבי הנתבעות 2 ו-3 טענות רשלנות - כל אחת בתחומי עיסוקה.

כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין (ראה להלן). הנתבעת 2 שירביט חברה לביטוח, שלחה הודעה לצד שלישי למכוניות אורדן (1992) בע"מ (להלן "אורדן"). האחרונה שלחה הודעת צד רביעי למר עגלוני פדילה סוחר רכבים, שלו מכרה היא בתורה, את הרכב. אלא שאותה הודעה לצד רביעי נמחקה מחוסר מעש ב 27.2.13 (בקשת ביטול שהוגשה ביחס למחיקה נדחתה, מנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 27.3.13).

בעלי הדין הנותרים, הגישו תצהירים, והודיעו על הסכמה למתן פסק הדין בלא חקירות, על בסיס סיכומים והחומר שבתיק (לרבות תיק המשטרה), אך לא מסמכים שטרם הוגשו : הסכמת ב"כ התובעת באה בישיבת 28.2.13, ויתר הצדדים נתנו הסכמה בהודעות מימים 5.3.13, 6.3.13 ו 27.3.13.

התביעה כנגד נתבע 1 (אלקיים)

3. התובעת טוענת כי אלקיים מכר לה את הרכב במרמה והטעיה מבלי ליידע אותה ומבלי לאזכר בחוזה הרכישה כי הרכב עבר תאונה קשה, שלאחריה הוערך שיעור הנזק ב- 46% משוויו של הרכב, כאשר הנזק הוכר כ "אובדן להלכה". עובדה זו התגלתה לתובעת בדיעבד, כאמור, ביום 31.10.10, עת נתפס הרכב ונלקח מביתה ע"י אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, נוכח חשדות שעלו בנוגע לעבירות שבוצעו בו. ביום 09.11.10 הוחזר הרכב לתובעת בבימ"ש השלום ברמלה, בכפוף לכך שיועברו: חשבונית מס על תיקון הרכב ממוסך מורשה, אישור על תיקון הרכב, תעודת תקינות לפי תקנה 309 לתקנות התעבורה וחוו"ד שמאי (נספח ב' לתצהיר התובעת). מיום 09.11.10 ועד ליום זה, עומד הרכב בחניית ביתה של התובעת, והיא אינה יכולה לעשות בו כל שימוש לדבריה. לאור האמור טענה התובעת כנגד הנתבע 1 טענת הטעיה, כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

4. אלקיים הגיש כתב הגנה מטעמו, אך לא התייצב ולו לאחד מן הדיונים שנקבעו, על אף שהוצגו אישורי מסירה. לפיכך, ביום 22.11.12 ניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות, על בסיס חוו"ד שמאית שהגישה התובעת. פסק הדין קבע כי ביחסים שבין התובעת לנתבע 1 תבוטל עסקת המכר, ולפיכך כנגד תשלום הסכומים שיוזכרו לעיל, יושב הרכב לחזקתו. הנתבע 1 חויב בהשבה של סכום המכר בניכוי סכומים בגין ירידת ערך, דמי שימוש ראויים ותיקונים, ובתוספת ריבית והצמדה. סה"כ חויב הנתבע 1 בתשלום הסכומים הבאים (באופן לא מותנה, כאשר אף נטילת הרכב כנגד התשלום – הוטלה עליו):

א. סך של 48,025 ₪ (סכום הרכישה של הרכב לאחר הניכויים ובתוספת ריבית והצמדה).

ב. הוצאות (לא כולל שכ"ט עו"ד)- 2,020 ₪.

ג. שכ"ט עו"ד של התובעת- 8,428 ₪ (סכום כולל).

התובעת פתחה ביום 28.01.13 תיק הוצל"פ על סך 63,183.55 ₪, כנגד הנתבע 1, העומד נכון ליום הסיכומים על 68,142 ₪. נשמע שהדבר לא הועיל, אלקיים לא קיים חיובי פסק הדין, והרכב מוסיף לעמוד בחצרי התובעת כאבן שאין לה הופכין. לפיכך נמשך התיק ביחסים שמול יתר הנתבעים. ביום 01.03.13 גילתה התובעת, באמצעות בקשה שהגיש אלקיים, כי הלה הוכרז כפושט רגל ביום 21.01.13 (נספח ד' לסיכומיה).

התביעה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "שירביט") וההודעה כנגד אורדן

5. א. לאחר התאונה שעבר הרכב, ב 22.3.08, הורתה שירביט לשמאי הרכב מטעמה (כחלון שמאות) לבדוק את הרכב. צורפה חוות דעתו של השמאי , מיום 27.3.08. השמאי פירט נזקים שעלות תיקונם כולל המע"מ 35781 ₪. הוא העמיד ערך הרכב ליום המקרה על 74880 ₪, ולפיכך קבע שערך הנזק הוא 46% משעור שווי הרכב. השמאי מציין כי המבוטח החליט שלא לתקן את הרכב, ולקבל תגמולי ביטוח בשיעור 90% משוויו. הרכב הוכרז אובדן להלכה.

ב. שירביט שלמה אפוא למבוטחה 90% משווי הרכב ביום התאונה. משעה ששילמה תגמולי הביטוח למבוטחה, עבר הרכב הניזוק לבעלותה של שירביט. על כך לא חולקים בעלי הדין, ולפיכך אין צורך שארחיב. ראה גם הוראת סעיף 6(ג) לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. מדובר בסע' 6(ג) לפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות, לפיו "שילם המבטח למבוטח את מלוא שווי הרכב או החליפו ברכב מסוג ואיכות דומים בשל אובדן גמור או בשל אבדן גמור להלכה תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח."

ג. שירביט בתורה, כבעלת הרכב, מכרה הרכב הניזוק ל"אורדן" על פי תנאי ההסכם שבין השתיים. מדובר על הסכם מ 1.1.09 שבין שירביט לאורדן, המסדיר באופן כללי את מערכת היחסים בין שתי החברות בכל הקשור למכירת רכבים שניזוקו, משירביט לאורדן. ההסכם (שצורף על ידי התובעת) מסדיר את שיעור התמורה המוסכם שתשלם אורדן לשירביט, כנגזרת של אחוז הנזק לרכב שנקבע. התובעת כזכור רכשה הרכב ב 8.1.09, היינו לעת תחולתו של אותו הסכם.

ראה גם דו"ח השמאי מטעם שירביט המציין כי ניצולת המכונית הועברה למגרש מכוניות אורדן (הצד השלישי), ותשלום השרידים יועבר לשירביט על פי ההסדר שבינה לבין אורדן, היינו ההסכם.

ד. שמאי שירביט מציין בסוף חוות דעתו את תחולת תק' 309 לתקנות התעבורה. איש מבין הצדדים לא חולק על תחולת התקנה על הרכב, בעקבות נזקי התאונה שעבר. המחלוקת היא בשאלה האם הפרו שירביט או אורדן חובותיהן הנגזרות מתקנה זו. נוסחה של התקנה כדלקמן :

(א)בעליו של רכב, קצין בטיחות או מי שהשליטה על הרכב בידו, לא ישתמש ברכב ולא ירשה לאחר להשתמש בו, אם נגרם בו נזק למערכת ההיגוי ולבלמים, לשלדת המרכב מעבר לקו הגלגלים פגיעה בין הסרנים, בעמודי המרכב כשהשלדה היא חלק אינטגרלי של המרכב, או כשהשלדה היא חלק מהרכב, אלא לאחר שהרכב תוקן וניתנה עליו תעודת בדיקה בידי מנהל מקצועי במוסך מורשה, הרשאי לתת תעודות בדיקה על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970 (להלן - מוסך מורשה).