אדרעי נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפנינו בקשה לסעד זמני בה עותרת התובעת כי עונש ההשעיה מהעבודה למשך ארבעה חודשים – שהוטל עליה בהחלטת ועדת בירור שניה מיום 10.7.13 (להלן – הוועדה ו- ההחלטה, בהתאמה) ואשר נכנס לתוקף ביום 21.7.13 – יעוכב עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. בכתב התביעה שהוגש יחד עם הבקשה לסעד זמני עתרה התובעת, בין היתר, לצו הצהרתי לפיו ההחלטה של הועדה כמו גם ההליך המשמעתי שקדם לה – בטלים ומבוטלים; ולצו הצהרתי לפיו בבסיס ההליך המשמעתי שקדם להחלטת הועדה עומדים שיקולים של פגיעה בהתארגנות עובדים ונקמנות בתובעת על כהונתה בעבר כיו"ר ועד העובדים. לחילופין עתרה בכתב התביעה לצו המשעה את כניסת ההשעיה מהעבודה לתוקף עד לבירור עניינה על ידי בורר חיצוני. הנתבעים 1-3 (להלן – הרכבת) מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין לעכב את ביצוע עונש ההשעיה שהוטל על התובעת על ידי הועדה. ההסתדרות צורפה כנתבעת, ועמדתה הינה כי יש לעכב את ביצוע העונש, וזאת עד תום בירור ההליך המשמעתי בבוררות.

התשתית העובדתית הלכאורית, כעולה מכתבי הטענות, התצהירים וטענות הצדדים בדיון היא כדלקמן. התובעת מועסקת על ידי הרכבת כעובדת שכירה במחלקת הדלק. עד חודש 6/12 שימשה כיו"ר ועד העובדים ברכבת. התובעת הינה אם חד הורית. מתגוררות עמה שלשת בנותיה – שתיים מהן בגירות, סטודנטיות, ובת נוספת בת 14. התובעת היא המפרנסת היחידה. במהלך תקופת ההשעיה, אמורה התובעת להשתכר מחצית משכרה היומי. על פי התובעת, הסכום החודשי שתשתכר בתקופת ההשעיה יעמוד על 2,500-2,700 ש"ח ברוטו. על תנאי עבודתה של התובעת ברכבת חלות הוראות הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1994, לרבות "תקנון משמעת" שהינו נספח להסכם הקיבוצי האמור (נספח 2 לבקשה) (להלן – תקנון המשמעת). הנתבעת 4 – ההסתדרות החדשה (להלן - ההסתדרות) - הינה ארגון העובדים היציג ברכבת. התובעת יזמה ביום 4.4.13 שיחת טלפון לעובד אחר בנתבעת שתפקידו ממונה על בטיחות במתחם לוד של הנתבעת – יניב ביצ'צ'ו - שנושאה בקשת וועד העובדים לקבל מביצ'צ'ו העתק של סקר סיכונים של בעיות בטיחות במתחם לוד. הרכבת ייחסה לתובעת בשל שיחת הטלפון האמורה עם ביצ'צ'ו, עבירת משמעת של הפרעה לעובד במסגרת מילוי תפקידו, איומים, והתנהגות שאינה ראויה, וזימנה אותה במכתב מיום 7.4.13 לוועדת בירור שניה בהתאם לתקנון המשמעת. הוועדה הורכבה משלושה חברים: הנתבעים 2, 3 שהם סמנכ"לים ברכבת, וכן ניקה שמחוביץ יו"ר וועד העובדים ברכבת. הוועדה התכנסה מספר פעמים. אין מחלוקת כי בישיבתה הראשונה של הוועדה ביום 10.4.13 שמעה הוועדה את ביצ'צ'ו, מבלי שהתובעת או באי כוחה זומנו לאותה ישיבה או נכחו בה. בשלב מסוים של דיוני הוועדה החליטה התובעת כי לא תיטול בהם חלק עוד וזאת לאור טענתה כי יש פגמים בהליך המשמעתי. גם חבר הוועדה שמחוביץ החליט שלא ליטול בשלב מסוים חלק בישיבות הוועדה, לרבות בישיבה שבה נשמעה עדותם של עדים. מסיבה זו ניתנה בסופו של דבר ההחלטה על ידי הוועדה כאשר חתומים עליה הנתבעים 2 ו- 3 בלבד, וכשנעדרת ממנה חתימתו של חבר הוועדה השלישי שמחוביץ. בהחלטה (נספח 1 לבקשה) מצאה הוועדה את התובעת אשמה בביצוע העבירות המשמעתיות בהן הואשמה והוטל עליה עונש השעיה כאמור לעיל, במסגרתו ישולם לה שכרה לפי תעריף של 50% משכרה היומי.

לאחר שניתנה החלטת הוועדה פנה ב"כ וועד העובדים במכתב מיום 11.7.13 לרכבת (נספח 21 לתשובת הרכבת) ושם ציין, בין היתר, בשם הוועד ועל דעת התובעת, כי הרכבת מתבקשת לעכב את ביצוע העונש ולזמן וועדת שניים. בנוגע לוועדת השניים – מתברר כי וועדה כזו שכללה את מנכ"ל הרכבת ואת יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות – הסכימה להעביר את עניינה של התובעת לבוררות מבלי צורך בקיום של דיון לגופו של עניין ע"י וועדת השניים בעבירות המשמעתיות המיוחסות לתובעת. הרכבת וההסתדרות טרם הסכימו על זהותו של הבורר. בנוגע לעיכוב ביצוע העונש - ניתנה ביום 17.7.13 החלטה על ידי הרכבת מפיו של סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה לפיה הרכבת אינה מוצאת מקום לעכב את ביצוע העונש (נספח 23 לתשובת הרכבת). ההסתדרות, במכתב מיום 18.7.13 לרכבת (נספח ה' לתצהירה המשלים של התובעת), ציינה כי עמדתה היא שיש לעכב את ביצוע העונש וזאת עד לסיום הליך הבוררות.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסעד זמני ולהורות על עיכוב ביצועו של עונש ההשעיה שהטילה על התובעת הועדה. עיכוב ביצוע העונש יעמוד בתקפו עד לסיום הליך הבוררות או עד מתן פסק דין בהליך העיקרי, המוקדם מבניהם.

באשר לסיכויי התביעה יש לאבחן בין הסעדים להם עותרת התובעת בכתב התביעה. באשר לסעד שעניינו כי בית הדין יצהיר על בטלות ההחלטה וההליך המשמעתי, סבורים אנו כי סיכויי התביעה בעניין זה אינם גבוהים. במסגרת רכיב תביעה זה טוענת התובעת כי נפלו פגמים רבים בהליך המשמעתי, הליך שבסופו ניתנה החלטת הוועדה. כך, למשל, נטען כי כל ההליך נולד עקב רצונה של הרכבת להתנכל לתובעת בשל תפקידה הקודם כיו"ר וועד העובדים. כך, למשל, נטען כי במהלך ההליך המשמעתי נשללו מהתובעת זכויות הנגזרות מכללי הצדק הטבעי, כדוגמת העובדה שלא הוזמנה להיות נוכחת בישיבת הוועדה הראשונה שבה נשמעו דבריו של ביצ'צ'ו. כך, למשל, נטען כי הוועדה לא התנהלה בהתאם לתקנון המשמעת, למשל כאשר קיימה את דיוניה בהעדר חבר הוועדה השלישי שמחוביץ. הרכבת מכחישה טענות אלו של התובעת, וטוענת כי לא נפל פגם בהליך המשמעתי וגם לא בהחלטת הוועדה. לטעמנו, ככל שהתובעת מבקשת להשיג על החלטת הוועדה הרי ניתנה לה זכות לעשות כן בתקנון המשמעת. תקנון המשמעת מאפשר לתובעת לדרוש את כינוסה של וועדה המורכבת ממנכ"ל הרכבת וממחזיק תיק הנמלים והרכבות בוועד הפועל של ההסתדרות – וועדה הקרויה "וועדת השניים" (סעיף 4ח לתקנון המשמעת). כאן יש להטעים, כי וועדת השניים איננה וועדה המוגבלת לדיון בעילות ערעור על החלטת ועדת הבירור השניה מיום 10.7.13, אלא מוסמכת היא לערוך דיון נוסף. היא אף מוסמכת להעביר את העניין לבורר. הנה כי כן, מדובר בהליך שהוא de novo. החלטת הבורר תבוא במקום החלטת הועדה מיום 10.7.13. טרם מיצוי הליך זה שעל פי תקנון המשמעת, ספק בעינינו אם יש מקום שבית הדין ידרש לטענות התובעת שעניינן פגמים בהליך המשמעתי, ובעניין זה מקובלת עלינו טענת הרכבת. בדיון בפנינו טענה התובעת - לראשונה ומבלי שהדבר נזכר לא בבקשתה וגם לא בתצהירה המשלים אשר הוגש לאחר שהיה ידוע לה כי וועדת השניים החליטה על העברת העניין לבוררות – כי מדובר בנושא קוגנטי שאין להעביר לבוררות, וזאת לאור טענתה של התובעת כי כל ההליכים כנגדה עניינם פגיעה בזכות ההתארגנות. טענה זו נראית מוקשית בענייניו מכמה טעמים. האחד – התובעת מבקשת לפעול בדרך שאינה מנויה בהסכם הקיבוצי. השני – ככל שהתובעת סברה כי אין לקיים כנגדה הליך משמעתי כלל עפ"י ההסכם הקיבוצי היה עליה לעתור בבקשה מתאימה לבית הדין בעת שהחל הליך זה, דבר שלא עשתה. השלישי – לא ניתן להתעלם ממכתב ב"כ הוועד (נספח 21 לתשובת הרכבת) שם נרשם כי הוועד, על דעת התובעת, מבקש לזמן את וועדת השניים. הרביעי – ככל שהתובעת תהיה סבורה לאחר תום הבוררות כי נפגעו זכויותיה, תוכל לעתור לבית הדין על מנת שינתן לה סעד מתאים. לכך יש להוסיף כי אין להתעלם מטענת הרכבת לפיה העברת הענין לבורר חיצוני אמורה ליתן מענה לחששה של התובעת כי הרכבת וההסתדרות עושות יד אחת כנגדה.

באשר לסיכויי התביעה שעניינה הסעד החלופי לו עתרה התובעת בתביעה – עיכוב ביצוע העונש עד לתום הליך הבוררות עליו החליטה וועדת השניים – אין לומר כי סיכויי התביעה בעניין זה אינם טובים בהכרח. ההחלטה שניתנה על ידי הרכבת לפיה אין לעכב את ביצוע העונש, איננה החלטה של הוועדה או של גוף מעין שיפוטי אחר, אלא החלטה שניתנה על ידי סמנכ"ל החברה ולא אמורה להיות מניעה שבית הדין יתערב בה ככל שיש לכך טעמים. במסגרת הערכת סיכויי התביעה של סעד זה בכתב התביעה לא ניתן להתעלם כי תקנון המשמעת אינו מחייב להוציא לפועל את העונש ככל שנמשך הבירור בערכאה גבוהה יותר לפי תקנון המשמעת. התקנון אך מאפשר את ביצוע העונש במקרה שכזה (סעיף 10 לתקנון המשמעת). במסגרת סיכויי הצלחת רכיב תביעה זה לא ניתן להתעלם גם מהעובדה כי נכון למועד מתן החלטה כאן אמורות טענות הרכבת בדבר עבירות משמעת שביצעה התובעת להתברר מראשיתן בפני הליך בוררות. היינו, לא מדובר אך בהשגה על החלטת הוועדה על דרך ערעור שבו עילות ההתערבות עשויות להיות מצומצמות יחסית, אלא מדובר בדיון מחדש באישומים המשמעתיים. אין לדעת בשלב זה מה תהיה ההחלטה בבוררות, שכן כל תוצאה – הן לענין זיכוי או הרשעה והן לענין העונש (ככל שתהא הרשעה) – היא אפשרית. מכאן, שאילו מדובר היה בבחינת סיכויי ערעור – שהיא נסיבה שיש להביאה בחשבון בעת בחינת שאלת עיכוב ביצוע עונש – לא ניתן היה לשלול הצלחה מלאה בערעור כזה. כאמור, אין אנו נדרשים לבחון כלל סיכויי ערעור ואת דברינו יש להבין ככאלה המכוונים לכך שהעובדה שהצדדים ניצבים בפני הליך de novo בבוררות מביאה למסקנה כי סיכויי הצלחת רכיב תביעה זה הוא כזה שלא ניתן לומר לגביו כי הוא חסרי סיכוי, וזאת מבלי שנידרש כלל לטענות התובעת בדבר פגמים שנפלו בהליך המשמעתי. הדבר מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה דנן.

באשר למאזן הנוחות – באנו לידי מסקנה כי זה נוטה לעברה של התובעת. אין להתעלם כי עונש ההשעיה יפגע קשה ביכולתה של התובעת לפרנס את בנותיה המתגוררות עמה. מדובר בתקופה של ארבעה חודשים, שבהם אמורה התובעת להשתכר שכר שאינו עולה על 2,700 ש"ח ברוטו. כאן יש ליתן את הדעת כי במהלך תקופת ההשעיה ספק אם תוכל התובעת להשתלב בשוק העבודה, וזאת לאור העובדה כי בתום תקופת ההשעיה היא צפויה לשוב לעבודה בפועל ברכבת. העדר יכולת זה להשתלב בשוק העבודה במהלך תקופת ההשעיה עשוי לשלול ממנה זכאות לגמלאות מחליפות הכנסה כגון דמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 או גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. אלו הן נסיבות אישיות המטות את מאזן הנוחות לעבר התובעת.

הרכבת טענה כי מאזן הנוחות נוטה לעברה שכן אי עיכוב ביצוע העונש ישדר לעובדיה מסר של השלמה עם עבירות מהסוג שהוועדה קבעה כי התובעת ביצעה. לטעמנו, אין בטענה זו כדי להטות את מאזן הנוחות אל הרכבת. יש לזכור כי החלטת הוועדה והעונש שהוטל על התובעת עומדים בעינם וזאת כל עוד לא נקבע בהליך הבוררות אחרת. מכאן שהמסר ההרתעתי שהרכבת מבקשת לשלוח לעובדיה על מנת שלא יהיו מעורבים בביצוע עבירות משמעת, עומד על כנו. ביצוע העונש כבר עתה, טרם השלמת הליך הבוררות, לא מאיין מסר הרתעתי זה.

טעם נוסף שמביא אותנו למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסעד זמני ולהורות על עיכוב ביצוע העונש הינו העובדה שמדובר בעונש לתקופה מוגבלת. קיימת אפשרות כי ככל שביצועו לא יעוכב, הוא יבוצע עד תומו לפני שתינתן ההחלטה בהליך הבוררות. ככל שהעונש יבוצע עד תומו לפני מתן החלטה בבוררות, וככל שיקבע בבוררות כי התובעת אינה אשמה בעבירות המשמעתיות המיוחסות לה או כי יש להטיל עליה עונש קל יותר, יהיה קושי להחזיר את הגלגל אחורנית. אמנם ניתן יהיה לפצותה כספית, אך אין להתעלם מהנזק שיגרם לה מהקלון הכרוך בעצם הרחקתה ממקום העבודה, שהוא נזק שספק אם פיצוי כספי יכול לרפאו (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, פס' 18(ב) לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) בייניש (2000) (להלן – ענין שוורץ)). בדיון בפנינו התברר מפי התובעת, כי תחילת הליך בוררות לפי תקנון המשמעת המתקיים בעבירת משמעת אחרת בה הואשמה התובעת, התעכב במשך מספר חודשים. מכאן, שאין כל וודאות שהליך הבוררות יסתיים לפני המועד בו אמור להסתיים עונש ההשעיה.

נוסיף לאמור לעיל עוד שני טעמים המטים את הכף לעבר קבלת הבקשה. האחד, טיב העבירה בה נמצאה התובעת אשמה. יש לזכור כי התובעת לא הואשמה וגם לא נמצאה אשמה בעבירות השייכות לרף החומרה הגבוה ביותר כגון גניבה, פגיעה בזדון ברכוש המעסיק או אלימות פיזית (ענין שוורץ, פס' 18(א)). טעם שני הינו כי לא נטענה טענה כלשהי על ידי הרכבת לפיה התובעת אינה מבצעת את עבודתה כראוי או כי השבתה לעבודה בפועל תמנע מעובדים אחרים לבצע את עבודתם.

בדיון בפנינו נכונה הייתה הרכבת לשלם לתובעת את שכרה המלא במהלך תקופת ההשעיה תוך שהודגש על ידי הרכבת כי בהסכמתה זו יש עדות לכך כי הרכבת אינה רודפת את התובעת. התובעת סירבה להצעה זו של הרכבת וטענה כי בכך מנסה התובעת להרחיקה ממקום העבודה. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולאינטרסים הדורשים איזון, באנו לכדי מסקנה כי איזון אינטרסים זה מצדיק לעכב את ביצוע העונש באופן שהתובעת תשוב לעבודה בפועל. נטעים כי בהחלטתנו זו אין משום הקלת ראש בעבירות בהן הואשמה התובעת או בממצאי החלטת הוועדה. אין לפרש את החלטתנו ככזו המתירה או מעודדת עבירות משמעת. כאמור, המסר ההרתעתי הגלום בהחלטת הוועדה ובעונש שהוטל על התובעת בעינו עומד, וזאת עד למתן החלטה בבוררות. אלא שהאינטרס של הרכבת להנחיל משמעת בקרב עובדיה באמצעות ביצועו המיידי של העונש - אינו האינטרס היחיד העומד על הפרק. כנגד קיימים אינטרסים ושיקולים אחרים – שפורטו לעיל – שאין להתעלם מהם ואשר משקלם המצטבר מביא לקבלת הבקשה כאן.

אשר על כן, החלטת הרכבת מיום 17.7.13 (נספח 23 לתשובת הרכבת) שם הוחלט שלא לעכב את ביצוע עונש ההשעיה – מבוטלת. עונש ההשעיה מעוכב בזאת עד לתום הליך הבוררות עליו החליטה וועדת השניים או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי כאן, המוקדם מבניהם. בגין הימים מאז 21.7.13 בהם לא עבדה התובעת בפועל בשל ההשעיה – ישולם לה שכר מלא כאילו עבדה בפועל. ככל שלאור הליך הבוררות - עליו החליטה ועדת השניים - תבקש התובעת למחוק את תביעתה כאן, יעוכב ביצועו של עונש ההשעיה עד לתום הליך הבוררות.

עד יום 15.8.13 תיתן התובעת לבית הדין הודעה האם בכוונתה להמשיך בהליך העיקרי כאן או שמא היא מבקשת למחקו לאור הליך הבוררות.

הרכבת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט באי כוחה בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ש"ח שישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מעת שתומצא החלטה זו לרכבת. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שתומצא להם ההחלטה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים כי תינתן להם הרשות לערער עליה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה בפקס ידני לבאי כח התובעת והרכבת ותוודא עמם קבלתה טלפונית.

התיק יובא לעיון אב בית הדין ביום 20.8.13 לשם מעקב אחר הודעת התובעת בענין ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, (24 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (עובדים)

מר יעקב גדיש