1. בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי, מהטעמים המפורטים להלן, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.
רקע כללי:
2. לנאשם נרשם דו"ח בגין כך שביום ו' 8.12.06, בשעה 13:34, החנה את רכבו במקום חניה מוסדר, ליד רח' סוקולוב 33 ברמת השרון, מבלי לשלם אגרת הסדר - מעשה המגבש עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק עזר לרמת השרון (העמדת רכב וחנייתו), תש"ן-1990 (להלן - חוק העזר).
3. כנדרש בעבירות לפי חוק העזר הגיש הנאשם בקשה להישפט בה ציין, במקום המיועד לנימוקי הבקשה, "
קנס לא מוצדק". במעמד הקראת כתב האישום בפני כב' השופטת א' לוי אמר הנאשם, בין היתר, כי עצר בדרכו, כשעתיים לפני כניסת השבת, כדי לקנות מספר דברים ובאותה דקה קיבל את הדו"ח. הנאשם הוסיף וציין שלא היה במקום שלט שהודיע על השעות שבהן נדרש תשלום אגרת הסדר, והוסיף: "
אני תושב תל אביב ושם נהוג שמשעה 13:00 עד יציאת שבת לא נותנים דוחות על כחול-לבן, למעט המקומות שיש תמרור (צ"ל: שלט - ש.א.)" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 17.10.07, עמ' 1).
הדיון נדחה לתזכורת תביעה, בה קבעה כב' השופטת לוי כי ההחלטה בעניין תינתן על פי טיעוניהם הכתובים של הצדדים (ר' החלטתה מיום 28.11.07), ומשעברה כב' השופטת לוי לכהן בבית משפט אחר הועבר העניין להחלטתי.
4. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, לרבות העובדה שחנה במקום בו המדרכה מסומנת ב"
כחול לבן" מבלי לשלם אגרת הסדר, דהיינו: הודה בחניה מבלי לשלם אגרת הסדר במקום שסומן בתמרור ד-20 (להלן - תמרור כחול-לבן; להגדרת תמרור כחול-לבן ר' בחלק ד' לתוספת להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970 (להלן - הודעת התעבורה)). טענתו היחידה היא, כי טעה לחשוב שאינו נדרש לשלם אגרת הסדר לנוכח מועד החניה והעובדה שלא הוצב, בסמיכות למקום החניה, שלט נוסף שעליו פירוט הזמנים (ימים ושעות) שבהן נדרש תשלום אגרת ההסדר (להלן - שלט הודעה).
5. בתגובתה שבכתב טענה ב"כ המאשימה כי אין כל חובה שבדין להציב, לצד ובנוסף לתמרור כחול-לבן, גם שלטי הודעה. לשיטתה, כאשר מחוקק המשנה ביקש לחייב הצבת שלט הודעה הוא עשה כן במפורש, כגון בקשר לתמרור ג-1 (ר' בהודעת התעבורה). יתר על כן, על אף העדר חובה שבדין להצבת שלטי הודעה, בפועל עיריית רמת השרון הציבה שלטים כאלה, וכדברי ב"כ המאשימה: "
לפנים משורת הדין ומבלי שחויבה לכך, היא (העיריה - ש.א.)
הציבה שלטי הודעה בכניסות לעיר, כולל בתחילתו וסופו של רחוב סוקולוב, בהם צוינו הסברים בדבר שעות הפעילות והימים במסגרתם על החונים להסדיר את חנייתם באמצעות תשלום..." (ר' בסעיף 7 לתגובת ב"כ המאשימה).
לעניין אחרון זה יש לציין כי הנאשם, בתגובתו הנוספת, טען שלפי בירור שערך בעבר אמנם היו קיימים שלטי הודעה ברח' סוקולוב, אלא שהם הוסרו "
לפני מספר חודשים עקב עבודות" (ר' בסעיף 4 לתגובתו שהוגשה ביום 9.3.08).
ההיבט המשפטי:
6. השאלה הטעונה הכרעה הינה, אפוא, אם חרף העובדה שאין בדין דרישה להצבת שלט הודעה בנוסף לתמרור כחול-לבן, על בית המשפט לקבוע כי בהעדרו של שלט כזה יש לזכות נאשם שחנה במקום המסומן בתמרור כחול-לבן בלא לשלם אגרת הסדר.
בהקשר לשאלה זו יש להדגיש כי חוק העזר מסתפק בסימון מקום החניה הטעון תשלום אגרת הסדר בתמרור מתאים (ר' בסעיף 10 לחוק העזר). בנוסף, הגדרת תמרור כחול-לבן בהודעת התעבורה מסתפקת, כפי שטענה כאמור ב"כ המאשימה, ב"
אבני שפה צבועות לסירוגין בצבע כחול-לבן" ואינה דורשת הצבת שלט הודעה נוסף, אף שמצוין בה כי במקום המסומן כאמור "
החנייה מותרת על הכביש שליד אבני השפה באמצעות כרטיסי חנייה או הסדר אחר שנקבע לפי חוק עזר של רשות מקומית בדבר העמדת רכב וחנייתו".
7. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 28.11.07, עתירת הנאשם לזיכוי נסמכת בעיקרה על פסק הדין בתיק עמ"ק (באר-שבע) 1120/01
עירית באר-שבע נ' נפרסטק, תקדין-שלום 2003(1) 7129 (להלן - עניין
נפרסטק). באותו עניין זוכה נאשם שחנה בלא לשלם אגרת הסדר במקום שסומן בתמרור, אך ללא שלט הודעה.
כב' השופטת נ' נצר הסבירה את התוצאה האמורה כלהלן:
כשלעצמי, סבורה אני כי תמרור ד-20 אינו עומד בפני עצמו, שכן על פי הוראתו הוא נזקק להשלמתו באמצעות הוראות שיקבעו בחוק העזר ועל כן, אם חפצה המאשימה להעמיד אדם לדין בגין הפרה של הוראת חוק העזר, מחויבת היא להוכיח כי מילאה אחר חובותיה להודיע לציבור על ההסדר החל במקום שנקבע כמקום חנייה מוסדר...
...הגעתי לכלל מסקנה כי הצבתו של תמרור המפרט את הוראות חוק העזר החל אינה רק בגדר דין רצוי, אלא הינה בגדר תנאי-בלעדיו-אין להעמדתו לדין של אדם בגין הפרת הוראות חוק העזר, שעניינן חניה במקום חניה מוסדר, מבלי שהוסדרה חובת התשלום בגינה.
בסיפא לפסק דינה הפנתה כב' השופטת נצר לפסק הדין שניתן בהסכמה בבג"צ 5474/96
קריב נ' מועצת עירית תל-אביב ואח', תקדין-עליון 99(4) 4, ואשר במסגרתו הסכימה מועצת עיריית תל-אביב לתקן את חוק העזר הרלוואנטי שלה באופן שיוצבו שלטי הודעה במקומות החניה הספציפיים. כמו כן, ציינה כי קיימת חוות דעת של סגן היועץ המשפטי למשרד הפנים לפיה מן הראוי להציב גם שלטי הודעה. לגישת כב' השופטת נצר, אף שחוות דעת זו לא גובשה לכלל הנחיה מחייבת, יש בה - כמו בפסק הדין שבהסכמה בעניין
קריב הנ"ל - כדי לתמוך בתוצאה אליה הגיעה.
8. בעניין דנא יש להבחין בין שתי שאלות משפטיות שונות. שאלה אחת היא, אם בית המשפט רשאי (או אף חייב) לקרוא לתוך דברי חקיקה הקובעים צורתם של תמרורים תנאים נוספים, שזכרם לא בא בהם, ולקבוע כי במידה והם אינם מתקיימים האחריות הפלילית בגין הפרת הוראות החיקוק אינה יכולה להשתכלל. השאלה השניה היא, אם הסייג של "
טעות במצב משפטי" לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), עשוי לחול במצב דברים שבו קיימת אי בהירות מסוימת לגבי חקיקת עזר בשל נהגים שונים של רשויות מקומיות שונות, בפרט על רקע העובדה שרשויות מקומיות נוהגות להגביל את הזמנים - מבחינת ימים ושעות - שבהם הן דורשות תשלום אגרת הסדר לחניה בסמוך לתמרור כחול-לבן (למגבלות הזמנים שנקבעו בענייננו ר' בנספח לתגובת ב"כ המאשימה).
9. באשר לשאלה הראשונה התשובה הברורה היא בשלילה. אין בית המשפט רשאי להוסיף תנאים נוספים על אלה שנקבעו בדין לעניין צורתם של תמרורים, אף אם לפי דעתו הדין הרצוי הוא אחר. בהקשר זה, ובכל הכבוד, ככל שמעניין
נפרסטק אמנם עולה שעצם חוקיותו או תחולתו של תמרור כחול-לבן מותנית בהצבת שלט הודעה נוסף - אין לקבל את הדברים. יתר על כן, קביעה של בית משפט כי עצם תוקפו של תמרור פלוני מותנה בהצבתו של שלט אלמוני נוסף אף אינה סבירה, שכן אין לה שיעור ואין לה מידה, והמקרה שלפנינו יוכיח: כזכור טענת המאשימה היא כי במקרה דנא אמנם הוצבו שלטי הודעה בכניסות לעיר ואף בקצותיו של רח' סוקולוב, ואין זה הגיוני שבית משפט ישים עצמו במקום מחוקק המשנה ויקבע את התנאים המדויקים למיקום שלטי ההודעה, את התוכן המדויק שנדרש שיופיע בהם וכו'.
10. באשר לשאלה השניה - בדבר תחולתו של הסייג בדבר טעות במצב משפטי במקרה כגון דא, שבו רשויות מקומיות לא מעטות אמנם נוהגות, הלכה למעשה, ללוות תמרורי כחול-לבן בשלטי הודעה המוצבים
בסמוך למקום החניה ומפרטים את הזמנים שבהן נדרש תשלום אגרת הסדר (ודוק: בעניין נוהג שכזה לפחות בחלק מהרשויות המקומיות לא היתה הכחשה מצד ב"כ המאשימה, מה גם שהדברים עולים מבג"צ 5474/96 הנ"ל) - המצב הוא שונה.