החלטה
1.בפניי ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן "החוק").
2.המערערת בעלת עסק לאירועים, ניהלה במועדים הרלוונטיים לערעור, חשבון עסקי שמספרו 32984 (מס' חדש 91840629) אצל המשיב (להלן "החשבון").
ביום 25.10.13 סורבו חמישה צ'קים בחשבון בהעדר כיסוי, ונשלחה למערערת התראה לפני הטלת הגבלה על החשבון.
ביום 5.11.13 סורבו 11 צ'קים בהעדר כיסוי, ונשלחה למערערת הודעה על החלת ההגבלה על החשבון.
3.בבקשה המונחת בפניי, עותרת המערערת להורות על גריעתם של חמישה צ'קים מרשימת הצ'קים המסורבים, משני נימוקים עיקריים:
א.החלת ההגבלה היתה שלא כדין, שכן לא חלפו 15 יום מיום הסירוב הראשון ליום הסירוב האחרון כמצוות הוראת סעיף 2(א) לחוק.
ב. למערערת היה יסוד סביר להניח כי היתה על המשיב החובה לפרוע את חמשת הצ'קים המדוברים, ומשכך קמה לה עילת ביטול מכח סעיף 10(א)(3) לחוק.
4.דיון
בפתח הדיון אציין כי הדיון בערעור הפך להיות תיאורטי לאחר שעד ליום 27.2.2014 סורבו בחשבון עשרים צ'קים בהעדר כיסוי כאמור בסיכומי המשיב. למרות זאת, לא אפטור את עצמי מלדון בטענות המערערת שהועלו במסגרת הבקשה דנן, אם כי אעשה זאת בקצרה.
5.סעיף 2(א) לחוק
סעיף 2 (א) לחוק קובע כדלקמן:
"חשבון יהיה מוגבל (להלן – חשבון מוגבל) ובעליו יהיה מוגבל (להלן – לקוח מוגבל) אם סורבו במשך שנים עשר חדשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון" ( ההדגשה אינה במקור)
בענייננו, הסירוב הראשון היה ביום 21.10.13, והאחרון (נכון ליום הגשת הבקשה) ביום 5.11.13.
לא יכולה להיות מחלוקת כי 15 יום מפרידים בין שני המועדים הנ"ל, אלא מאי? לטענת המערערת, על פי לשון החוק, בין יום הסירוב הראשון ליום הסירוב האחרון צריכים לחלוף לפחות 15 יום על מנת להחיל את ההגבלה, ומשכך, אין להביא לשיטתה, את ימי הסירוב הראשון והאחרון במניין ה- 15 ימים שנקבעו בחוק, ולפיכך בענייננו, לא חלפו 15 יום מיום הסירוב הראשון לסירוב האחרון על פי דרישת החוק.
אין בידי לקבל גישה פרשנית זו, והנני מאמצת בהקשר זה את עמדתו של המשיב.
בסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 נקבע כדלקמן:
"מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין"
עינינו הרואות כי המחוקק קבע הוראה ספציפית לגבי דרך חישוב מניין הימים בתקופות קצובות, כאשר היום הראשון, ורק הוא, לא בא במניין. לוּ רצה המחוקק שגם היום האחרון לא יבוא מניין, חזקה שהיה מבטא זאת מפורשות בלשון החוק.
ובענייננו, מאז יום 21.10.13, הוא יום הסירוב הראשון, ועד 5.11.13, הוא יום הסירוב האחרון, חלפו 15 ימים, כאשר יום 21.10.13 לא בא במניין התקופה.