אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' עין יהב מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'

           בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיאה ו' אלשיך) בפר"ק 16956-09-11 מיום 9.7.13, ולפיה הורה בית המשפט על סילוק ידה של המבקשת מתחנה לשיווק תוצרת חקלאית במושב עין יהב.

רקע בתמצית

1.        המבקשת היא קבוצת ביקל אשר רכשה את פעילותה ונכסיה של המשיבה 3 (להלן: אגרקסקו) במסגרת הליכי פירוק.

           ביום 25.12.07 התקשרה המשיבה 1 (להלן: עין יהב) עם אגרקסקו בהסכם (להלן: ההסכם), לפיו התחייבה אגרקסקו להקים על חשבונה תוך כשלושה חודשים, תחנת טרנזיט לשיווק תוצרת חקלאית (להלן: התחנה). עין יהב, מצידה, התחייבה להקצות לשם כך שטח של כ-12 דונם של מקרקעין בשטחה, ולדאוג לאספקת מים, ביוב ובזק לצורך הפעלת התחנה. תקופת ההסכם נקבעה למשך 20 שנה, שלאחריה תינתן לאגרקסקו זכות סירוב ראשונה להמשך הפעלת התחנה.

           סעיף 3.2 להסכם, שהוא הסעיף העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים, קובע כלהלן (הדגשה הוספה - י"ע):

"אם אגרקסקו תחליט להפסיק את הפעלת הטרנזיט לפני תום 20 שנים מסיבה שאינה נובעת מהפרת עין יהב את ההסכם, אזי תמסור אגרקסקו את תחנת הטרנזיט לחזקתה של עין יהב לרבות כל הבנוי בה (למעט יחידות קירור וכל ציוד נייד אחר). במקרה שתאלץ אגרקסקו להפסיק את הפעלת תחנת הטרנזיט לפני תום 20 שנה בשל הפרת ההסכם על ידי עין יהב, עין יהב תפצה את אגרקסקו על ההוצאות שהוציאה עבור בניית הטרנזיט במכפלת החלק היחסי של תקופת הפעלת תחנת הטרנזיט שנמנעה מאגרקסקו בכפוף להצגת חשבוניות. גם במקרה זה תהיה אגרקסקו רשאית לקחת עמה את יחידות הקירור וכל הציוד הנייד".

           במהלך חודש יוני 2011 נקלעה אגרקסקו להליכי חדלות פירעון ולסופו של יום, נמכרה פעילותה למבקשת שנכנסה בנעליה. טענתה העיקרית של עין יהב הייתה, כי נוכח היקלעותה של אגרקסקו לחדלות פרעון, הופסקה פעילות התחנה לחודשים ארוכים, בניגוד להסכם, ומשכך, זכאית עין יהב לסלק ידה של אגרקסקו מהתחנה. מנגד, טענה המבקשת, כי במהלך הפעילות הרגיל, התחנה פעילה ממילא רק בין החודשים אוקטובר עד אפריל, בעיקר בעונת המלונים והפלפלים, ומשכך, אגרקסקו לא הפרה את ההסכם. במישור המשפטי נטען, כי בכל מקרה, אין לפרש את סעיף 3.2 רישא הנ"ל, כמקנה לעין יהב את הזכות לקבל לרשותה את התחנה עקב הפסקת פעילות באופן חד-פעמי שנמשכה אך חודשים בודדים.

2.        בית המשפט קיבל את עמדתה של עין יהב והורה על סילוק ידה של המבקשת מהתחנה.

           בפתח הכרעתו העיר בית המשפט, כי למרות שהשאלה המונחת לפתחו היא עובדתית גרידא, ונוגעת למשך הזמן בו לא הופעלה התחנה, הרי שהצדדים בחרו שלא לקיים חקירות, ומשכך, לא נותר לבית המשפט אלא להכריע בהתאם לחומר המצוי בפניו.

           בית המשפט דחה את טענתה המקדמית של עין יהב, לפיה אגרקסקו לא הייתה רשאית להמחות את זכויותיה על פי ההסכם למבקשת. זאת, מן הטעם שבהליכי פירוק עסקינן, והמבקשת רשאית הייתה לרכוש את פעילותה של אגרקסקו.

           לעיצומה של מחלוקת נקבע, כי מן החוזה משתמע בבירור אומד דעת הצדדים להפעלה שוטפת של התחנה בעיקר בעונות הרלבנטיות לענפי המלונים והפלפלים, שהם החודשים ספטמבר-אוקטובר. נקבע, כי יש בכך להשליך על פרשנות סעיף 3.2 להסכם, כחלק מהמארג החוזי, אשר מבחינת עין יהב נועד לספק לה וודאות כי התחנה תפעל ותשרת אותה בעיקר באותן עונות. בנוסף נקבע, כי יש לפרש את הסעיף אם כקובע תנאי מפסיק, ואם כקובע כי במקרה של הפרה יסודית מצד אגרקסקו, רשאית עין יהב לקבל לידיה את התחנה.

           על סמך התכתובות בין מפרקי אגרקסקו לבין עין יהב, במהלך שנת 2011, נקבע כי בעונת המלונים ובחלק מעונת הפלפלים התחנה לא הופעלה על ידי אגרקסקו עקב היקלעותה להליכי פירוק. נקבע, כי בכך הפרה אגרקסקו את ההסכם, באופן המזכה את עין יהב ליטול את התחנה לרשותה ולהפעילה בעצמה בלא צורך לשלם פיצויים לאגרקסקו. בהתאם לכך, רכשה המבקשת מהמפרקים את פעילותה של אגרקסקו, כאשר זו כבר הייתה במצב של הפרה יסודית של החוזה או כאשר התממש התנאי המפסיק.

           בסיכומו של דבר הוכרע, כי אגרקסקו הפסיקה את הפעלת התחנה באופן המצדיק את מימוש הסעדים שבסעיף 3.2 להסכם, ונדחתה הטענה כי הסיבה לאי חידוש הפעילות בעונת המלונים והפלפלים הייתה סירובה של עין יהב לשתף פעולה עם המפרקים. עוד צוין, כי אמנם המבקשת נפגעת מהחלטה זו, אולם מדובר בסיכון הטבוע ברכישת חברה חדלת פירעון וכי המבקשת היתה מודעת לסיכון הכרוך בכך.

           בשורה התחתונה, הורה בית המשפט על סילוק ידה של אגרקסקו מהתחנה, וקבע כי עין יהב זכאית לקבל את התחנה מושא הבקשה לחזקתה. על קופת הפירוק הוטלו הוצאות בגובה 75,000 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

3.        בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת הבקשה דכאן, לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר, מאחר שבית המשפט לא פירש נכונה את סעיף 3.2 להסכם, אשר עניינו במצב בו החליטה המבקשת על דעת עצמה להפסיק את הפעלת התחנה באופן סופי. נטען, כי בית המשפט הרחיב את תחולת הסעיף על נסיבות אותן לא צפו הצדדים: ובכל מקרה, כי אין לראות בהפסקת פעילות זמנית של התחנה למשך חודשים ספורים בשל הליכי חדלות פרעון, הפרה יסודית, בוודאי לא כזו אשר מקנה לעין יהב את הזכות להשתלט על התחנה שהקמתה הייתה כרוכה בהשקעה של 14 מליון ש"ח.

           אשר למאזן הנוחות, נטען כי אי מתן צו עיכוב ביצוע יגרום לנזק בלתי הפיך, באשר התחנה היא נכס ייחודי וספציפי שהמבקשת זקוקה לו לצורך המשך פעילותה. נטען, כי האחיזה בתחנה מבססת את המבקשת כשחקן מרכזי בשוק יצוא הפלפלים ומאפשרת לה למקם עצמה בשוק החקלאי. מנגד, הפעלת התחנה על ידי גורם אחר, תקשה על פעילותה של המבקשת עם לקוחותיה הקיימים, על כל הכרוך בכך מבחינת הפגיעה במוניטין והפעילות העסקית הכוללת. בנוסף, ייגרמו עלויות כבדות כתוצאה מפירוק התחנה והתקנתה מחדש באם המבקשת תזכה בערעור, שהרי בכל מקרה אין חולק כי המבקשת זכאית להוציא את יחידות הקירור מהתחנה. צוין, כי המבקשת נערכה להפעלה מחודשת של התחנה, והגיעה להבנות עם גורם משמעותי בענף לטיפול באלפי משטחי תוצרת חקלאית. המבקשת הצהירה, כי היא נכונה להפקיד בנאמנות את הרווחים שיופקו מהפעלת התחנה בפרק הזמן שעד להכרעה בערעור.

           עוד נטען כנגד התנהלות עין יהב, אשר עשתה דין לעצמה בכך שהשתלטה על התחנה עוד לפני פסק הדין, ובית המשפט הורה לה, בשעתו, להשיב את החזקה בתחנה למפרקים. גם כעת, מיד לאחר מתן פסק הדין, ועוד טרם נקטה בהליכי הוצאה לפועל, חזרה עין יהב ותפסה את החזקה בתחנה, תוך שהיא מסלקת את השומר שהוצב בתחנה. משכך, הוגשה ביום 6.8.13 בקשה דחופה לסעד ארעי זמני עד למתן הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן, על פי הנטען, עין יהב החליפה מנעולים בתחנה והחלה לבצע בה פעולות לצורך הפעלתה.

4.        עין יהב התנגדה לבקשה. ראשית, נטען כי מיד לאחר מתן פסק הדין ביום 9.7.2013, תפסה עין יהב את החזקה בתחנה והחלה בהכנות הדרושות לקליטת תוצרת חקלאית, כאשר עונת גדיד התמרים בפתח, ובחודש ספטמבר תחל עונת המלונים.