החלטה
1. בפניי בקשה להורות על ביטול צו סגירה מנהלי שהוצא ע"י רפ"ק סננס ביום 30/11/13 לבית העסק "ביסטרו" הממוקם ברח' ויצמן 14 בנתניה. המדובר בעסק קטן, מסוג "חנות נוחות", ואין חולק כי נמכרים בו משקאות משכרים. צו הסגירה הוצא מכוח סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח 1968, למשך 30 ימים וזאת לאחר שנערך למבקש שימוע. בבסיס הצו עומד תיק פל"א 527410/13, שעניינו תפיסת חומר החשוד כסם בבית העסק.
2. המבקש הינו המחזיק של בית העסק ולשיטתו חפיסת הכדורים שנתפשה מדלפק העסק אינה אלא תוסף מזון, חומר כשר וחוקי, המשמש למניעת כאבי ראש ובחילות לאחר שתיית אלכוהול. עוד טוען המבקש כי תוסף המזון הנ"ל היה מונח גלוי לעין כל, חצי ממנו נצרך על-ידי המבקש עצמו ומכל מקום אין מדובר בכדורים שנועדו לממכר ללקוחות בית העסק.
3. מטיעוניו של ב"כ המבקש בדיון שנערך בפניי ביום 10/12/13, עולה כי אין הוא חולק על טענת המשיבה, לפיה ככל שהחומר שנתפש בבית העסק מהווה סם או חומר מסוכן, הרי שמתקיימת סכנה לשלום הציבור. דא עקא, לשיטת ב"כ המבקש, נוכח העובדה שעד לרגע הדיון אין בידי המשיבה חוות דעת המוכיחה את טיב הסם או החומר המסוכן, יש לקבוע כי החלטת הסגירה הנה נטולת בסוס עובדתי ולפיכך דינה להתבטל. עוד הדגיש ב"כ המבקש, כי באיזון שבין חופש העיסוק לבין האינטרס הציבורי במקרה דנן, ידו של הראשון על העליונה.
4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה והדגישה כי עסקינן בעסק המנוהל ללא רישיון, כאשר הוגש כנגד המבקש כתב אישום בעניין זה. יתרה מכך, המבקש מוכר למשטרה ובחודשים האחרונים נסגר בית העסק 5 פעמים בשל התנהלות אסורה ולא ראויה. כך למשל, בחודש מרץ 2013, נסגר בית העסק בשל מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00, בחודש יולי 2013 נסגר בית העסק לאחר שנתפש בו חומר מסוכן מסוג "נייס גיא", באוקטובר 2013 נסגר בית העסק לאחר שנתפשה בו מכונת הימורים.
5. ברמה המשפטית, טענה ב"כ המשיבה כי יש לזכור שמדובר בהליך של ביקורת מנהלית על החלטת הרשות, כאשר ביהמ"ש אינו שם עצמו בנעלי הרשות. במכלול הנסיבות הנוגעות לבית העסק ולתפישת הכדורים, סבורה המשיבה כי אין מקום לפתיחת בית העסק טרם קבלת חוות דעת מן המטה הארצי, ומכל מקום עתרה ב"כ המשיבה להותיר את הצו על כנו למשך 5 ימים נוספים, במהלכם אמורה להתקבל חוות הדעת בנוגע לחומר שנתפש.
6. ב"כ המשיבה הגישה לעיון ביהמ"ש את תיק החקירה בפל"א 527410/13 וכן את מסמכי השימועים הקודמים שנערכו למבקש בעת שנסגר בעבר בית העסק.
המסגרת הנורמטיבית-
7. בהתאם לסעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, אשר מכוחו הוצא הצו נשוא הבקשה:
" קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום".
8. תכליתו של סעיף 23 לחוק רישוי עסקים הינה לספק לרשויות האכיפה כלי יעיל ומהיר לשם עצירת פעילותו של עסק, מקום בו המשך פעילות כאמור מסכן את שלום הציבור.
הלכה היא, כי שיקול דעתו של קצין המשטרה, ככל שיקול דעת שלטוני, איננו מוחלט. זהו שיקול דעת מוגבל, ויש להפעילו במסגרת התכלית אשר לשמה יועד. יש לבחון אם מוציא הצו שקל את מכלול הנסיבות ובכללן זכויות היסוד של האזרח הנפגע מן הצו ובאם הפעיל סמכותו בהתאם לכללי הצדק הטבעי. אין ספק, כי רשות מנהלית, חייבת לכלכל מעשיה תוך כיבוד זכויות היסוד של האזרח ( ראה למשל ב"ש (ב"י) 1296/12 אואקנין נ' מ"י אשר פורסם בנבו ).
9. בעפ"א (מחוזי ת"א) 4973-03-13 י.ר. יחסי ציבור והפקות ארועים בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), נקבע בנוגע לביקורת השיפוטית אודות צווי סגירה המוצאים מכוח הסעיף בו עסקינן, כדלקמן:
" כאשר בית משפט בא לבחון בקשות מסוג זה, עליו לבחון את סבירות ההחלטה המנהלית בכלים של המשפט המנהלי.
בית משפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, אלא יבחן, האם שיקול הדעת של הרשות המנהלית הופעל בתום לב ועל פי שיקולים עניינים וסבירים.
על מנת שבית משפט יתערב בהחלטה מנהלית, עליו להשתכנע שנפל פגם ממשי בשיקול הדעת של הרשות המנהלית " ( ע' 3 לפס"ד ).
מן הכלל אל הפרט-
10. מדו"ח הפעולה של סמ"ר מוסקוביץ, מיום 30/11/13, עולה כי סמוך לשעה 23:05 בוצע חיפוש בבית העסק וזאת עפ"י צו חיפוש שהוצא על בסיס ידיעה מודיעינית. בעסק נתפשו 3 אריזות בצבע כחול לבן עם 4 כדורים בפנים, 2 אריזות סגורות ואחת פתוחה עם כדור בודד. משקל האריזות 10.9 גרם. מדו"ח החיפוש עולה כי האריזות נתפשו על הדלפק ליד הבקבוקים במקום גלוי. בתיק קיים טופס לוואי למוצגים ממנו עולה כי עוד באותו יום נשלחו החומרים לבדיקה במעבדה האנליטית במטה הארצי.
11. מהודעת המבקש מיום 30/11/13 עולה כי תחילה מסר המבקש לחוקר שקנה את הכדורים מסוכן שנכנס לחנותו והציע לו את הכדורים, וזאת כי הוא מאמין במוצר. בהמשך חקירתו, משנשאל המבקש מה גרם לו להאמין ולהיות בטוח בחוקיות החומר שקנה, השיב שעשה שעורי בית באינטרנט והבין שזה חומר נפוץ בארה"ב. כן חזר בו המבקש מגרסת הקניה וטען שלא רכש את הכדורים אלא קיבל אותם מהסוכן לניסיון. משהתבקש המבקש למסור את שמו של הסוכן ממנו רכש את הכדורים, אמר כי שמו הפרטי ברוך, ואולי מספר פלאפון מסוים הוא המספר של ברוך ( נתן מספר שלא היה רשום שום שם לצדו ).