אגרונוב נ' אליהו

החלטה

ביום 8.6.10 הגישה תובעת כתב תביעה כנגד המבקשים במסגרתו עתרה לחייבם לשלם לה סך של 75,000 ₪.

בקצרה אציין כי ביסוד התביעה עומדת עסקה לייבוא מראות אשר ממונו, כך לטענת התובעת, על ידה. מראות אלה נמכרו על ידי הנתבעים תוך שהם אינם משיבים לתובעת את השקעתה ברכישתן ואף מסבים לה נזקים.

עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשים לחייב את התובעת (ולהלן: המשיבה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

לטענת המבקשים סיכויי התביעה נמוכים מאד שכן רובה ככולה נסמכת על הבטחות שניתנו בע"פ על ידי מי שאינו צד להליך, ואותו חלק המיוחס למבקשים, כמי שהיו שותפים עם אותו אחר בעסקה לייבוא המראות, נעדר ראיות ומוכחש.

עוד טוענים המבקשים כי המשיבה אינה אזרחית ישראל ואף שוהה בלתי חוקית ו/או ללא אישור או היתר לשהות קבע בישראל.

למשיבה אין נכסים בארץ שניתן יהיה להיפרע מהם בעת הצורך. היא עצמה מודה בתביעתה כי אינה משופעת באמצעים ונאלצה ליטול הלוואות. נוכח האמור ובאם תדחה תביעתה והיא תחויב לשלם הוצאות, המבקשים עלולים למצוא עצמם מול שוקת שבורה.

משיבה המשיבה למבקשים ומבקשת לדחות את הבקשה. לדבריה שיקול הדעת להפעלת תקנה זו מסור לביהמ"ש  ומצוות הפסיקה הינה כי יופעל במתינות.

התקנות קובעות חזקה בדבר הפקדת ערובה ככל שהדבר מתייחס לתאגיד אך לא כך באשר ליחיד ואף לא אם הוא מתגורר בחו"ל קל וחומר לגבי המשיבה החיה ומתגוררת בישראל באופן רצוף וקבוע כבר 5 שנים.

לטענת המשיבה כל בני משפחתה הינם אזרחי ישראל חיים ועובדים בה וכאן מרכז חייה.

לאחר נישואיה ובעקבותיהם החלה בהליך מדורג לקבלת אזרחות ישראלית, אולם משהתפרקו נישואיה החלה בהליך דומה על בסיס הומניטארי של איחוד משפחות. תהליך זה טרם הסתיים וצפוי להימשך עוד מספר שנים. בין לבין שהייתה של המשיבה בישראל הינה חוקית בהתאם להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין בביהמ"ש המחוזי בת"א.

גם הטענה כי אין ביכולתה של המשיבה לעמוד בעלויות הכרוכות בניהול ההליך אינה נכונה. המשיבה  עובדת באופן קבוע ביותר מעבודה אחת  ומשתכרת כ – 7,500 ₪ נטו בחודש.

למשיבה חשבון בנק עם מסגרת אשראי של 5,000 ₪, כרטיס אשראי ואף תוכנית חיסכון אליה מופקדים כספים בהוראת קבע.

המשיבה מתגוררת בשכירות ושכה"ד משולם מידי חודש בחודשו. כמו כן, היא מחזיקה במכונית.

המשיבה איננה חבה דבר לאיש, פרט להחזר הלוואה ומסגרת האשראי . מעולם לא הושב שיק שלה בשל העדר כיסוי.

אומנם המשיבה אינה משופעת באמצעים ואף נאלצה ליטול הלוואה לצורך מימון ייבוא המראות לישראל בעלות של למעלה מ-8,000 דולר, אולם אין בכך משום דבר חריג.

התביעה אינה מופרכת ואף סיכוייה להתקבל טובים. התביעה מבוססת על התעשרות הנתבעים על חשבון התובעת ממכירת מראות אשר היא שילמה את התמורה בגין רכישתן.

בנוסף הודיע ב"כ המשיבה לביהמ"ש במסגרת התגובה כי בהתאם להוראות ס' 10 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) במידה וביהמ"ש ימצא לנכון להשית ערובה על המשיבה הוא מוכן לשאת באחריות אישית להוצאות המשפט.

לדבריו, הינו ידיד המשפחה, מכירה היטב ומלווה אותה מזה שנים ומוכן לעמוד מאחורי כל דרישה לתשלום הוצאות ככל שתהא כזו.

גם תשובה לתגובה הוגשה במסגרתה מפנים המבקשים לכך כי מעמדה של המבקשת הינו של התושבת חוץ וכי לו צורפה כל ראיה או אסמכתא לטענותיה.